האנדאן
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז | חֶבֵּיי |
| ראש העיר | דָגְ'ייֵן גְוו |
| שטח | 12,087 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנציבות העירונית | 8,906,000 (2007) |
| ‑ במטרופולין | 1,390,000 (2004) |
| קואורדינטות | 36°36′N 114°29′E / 36.600°N 114.483°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| http://www.hd.cn | |
.png)
הָאנְדָאן (בפין-יין: Hándān; בכתב סיני: 邯鄲) היא נציבות עירונית במחוז חֶבֵּיי שברפובליקה העממית של סין. העיר נמצאת בקצה הדרומי של חביי ומהווה את האזור העתיק ביותר במחוז שבו התפתחה התיישבות עירונית. במהלך ההיסטוריה עלה וירד מעמד האזור, עד שהתגבש לעיר בעלת שטח שיפוט הכולל את כל הרבעים המרכזיים שבהגדרת העיר הישנה יותר, יחד עם העיירות והכפרים שסביב, בהיקף אוכלוסייה של 8,906,000 תושבים.
העיר נמצאת על הגבול שבין רכס הרי טאיחאנג לבין "מישור צפון סין", מה שמקנה לה הבדלי גובה גדולים בין אזוריה ההרריים לעומת שטחה המישורי. בעיר מצטלבות מערכות כבישים ומסילות רכבת מרכזיים בסין, והיא מהווה מרכז המקשר בין המחוזות והערים הגדולות שסביבה, כמו גם נגישות קלה לעיר וממנה.
בעיר תעשייה כבדה בעיקר של ייצור מתכות, המתאפשרת על ידי הפקת החשמל הרבה מכמות הפחם הגדולה שמצויה באזור, היוצרת זיהום אוויר כבד ורעש אשר גורמים לאיכות חיים ירודה בעיקר בקרב תושבי אזורי המפעלים.
ההיסטוריה העתיקה והעשירה של האזור הקנו לעיר פיתוחים מגוונים בניבי השפה הסינית ופיתוחי מנהגים עממיים רבים שביניהם אנשים שפורסמו בהמצאותיהם, כמו גם אתרים היסטוריים רבים, וכיום האנדאן היא אחת הערים המתויירות בסין ונחשבת לאחת הערים ההיסטוריות החשובות בסין.
היסטוריה
התפתחות אזור היישוב לנפת האנדאן
ההיסטוריה של התפתחות יישובים באזור החלה לפני יותר מ-3,000 שנים, מה שמעמיד אותו כאזור העירוני העתיק במחוז חביי. ההתיישבות הפכה לעיר שהחליפה את העיר "ג'ונְגמוּ" בתפקיד בירת מדינת גָ'או, בסביבות השנים 476 לפנה"ס עד 221 לפנה"ס של תקופת המדינות הלוחמות. בתקופה זו הייתה העיר מרכז פוליטי, כלכלי ותרבותי בצפון סין. בשנת 228 לפנה"ס נכבשה על ידי צ'ין שה-חואנג במסגרת הסיפוח הכוחני של מדינת ג'או לשליטת שושלת צ'ין, שהסתיים עם הכנעת מפקדת "דָאי" בשנת 222 לפנה"ס. לאחר מסע כיבושיו הגיע צ'ין שה-חואנג הגיע לבקר בעיר, שבה חייתה לפני כן משפחתו ובה הוא נולד, וציווה בה שכל אויבי אימו ייקברו חיים.
בין השנים 206 לפנה"ס עד 220 לספירה של שושלת האן, הייתה אחת מחמש הערים המשמעותיות והמרכזיות בכל סין. בתקופה זו גם קיבלה העיר את השם "האנדאן", על שם הר "האן" ("האנ-שאן") שבמזרחה. לאחר שושלת האן הלך והדרדר מעמדה של האנדאן כמרכז מסחר, ככל הנראה עקב הקרבות הרבים שזרעו הרס בצפון סין לאחר תקופת שושלת האן. לאחר שנת 1368 בתקופת שושלת מינג ועד לשנת 1928, סופחה האנדאן כאזור נפה תחת אזור נציבות בשם "גוָאנְגְפִּינְג".
התפתחות לעיר גדולה והתנהלות כיום
בשנת 1928 נותקה מנציבות גוואנגפינג וסופחה כנפה תחת שטחו המנהלי של מחוז חביי. בסוף שנות הארבעים כבר גדלה והיא הורכבה ממספר נפות. באוגוסט 1949, הייתה ווּ'אָן אחת משלוש הנפות שנותקו מהאנדאן וחברו למחוז חדש בשם "פִּינְגְיְוֵּ'אן". בשנת 1952 החלו להיחלש סמכויותיו של מחוז זה ו-ווּ'אָן סופחה חזרה להאנדאן, כאשר האנדאן הפכה בשנה זו לעיר רשמית עם מנהל משלה במקום השליטה המנהלית שהיה למחוז חביי עליה.
כיום המועצה העירונית צונְגְטָאי מהווה מבחינה מנהלית את האזור המרכזי בנציבות העירונית של האנדאן, כאשר בה נמצאים כל מבני הממשל המרכזיים בנציבות: בנייני הרשויות המבצעת, המחוקקת והשופטת, סניף משרדי המפלגה הקומוניסטית של סין ומשרדי ביטחון המשמשים גם כתחנות משטרה. כיום האנדאן היא עיר תעשייה בעיקרה. רוב תושבי העיר הם בני האן. קבוצת המיעוט כוללת כ-0.6% מכלל האוכלוסייה ומורכבת בעיקר מ-30 לאומים, כגון בני חְווֵי, בני גְ'וָאנְג, מונגולים וקוריאנים. כנציבות עירונית מורכבת האנדאן מ-19 אזורים: ארבע מועצות עירוניות, נפה-עירונית אחת ו-14 נפות. תחת שטחה הניהולי בסך הכל 214 רובעי-ערים ועיירות ו-5,403 כפרים.
| שם האזור | בסינית | בפין-יין |
| מועצה עירונית: | 市辖区: | Qū: |
| צונְגְטָאי | 丛台 | Cóngtái |
| הָאנְשָׁאן | 邯山 | Hánshān |
| פֿוּשִׂינְג | 复兴 | Fùxīng |
| פֶנְגְפֶנְג-קוָאנְג | 峰峰矿 | Fēngfēng Kuàng |
| נפה עירונית: | 县级市: | Shì: |
| ווּ'אָן | 武安市 | Wǔ'ān |
| נפה: | 县: | Xiàn: |
| הָאנְדָאן | 邯郸 | Hándān |
| לִינְגָ'אנְג | 临漳 | Línzhāng |
| צֶ'נְגְ 'אָן | 成安 | Chéng'ān |
| דָאמִינְג | 大名 | Dàmíng |
| שֶׁה | 涉 | Shè |
| צְה | 磁 | Cí |
| פֵיישְׂיָאנְג | 肥 | Féixiāng |
| יוּנְגְנְייֵן | 永年 | Yǒngnián |
| צְ'יוֹ | 邱 | Qiū |
| גִ'ידְזֶה | 鸡泽 | Jīzé |
| גוָאנְגְפִּינְג | 广平 | Guǎngpíng |
| גְווָאנְטָאו | 馆陶 | Guǎntáo |
| וֵיי | 魏 | Wèi |
| צ'וּ'ג'וֹאוּ | 曲周 | Qǔzhōu |
גאוגרפיה
טופוגרפיה
האנדאן מהווה את הקצה הדרומי מערבי של מחוז חביי. היא נמצאת ממזרח להרי טאיחאנג וממערב ל-"מישור צפון סין". היא נמצאת במרחק של 150 קילומטרים מדרום לשה ג'יאג'וואנג בירת מחוז חביי, ו-500 קילומטרים מדרום לבייג'ינג בירת סין ומדרום לטיינג'ין. שטחה הכולל כ-12,000 קילומטרים רבועים ושטח מרכזה העירוני כ-457 קילומטרים רבועים.
פני שטח מערב העיר גבוהים יותר ממזרחה, כשהעיר נמצאת על פני אזור מעבר גאוגרפי, במקום שבו מחל להתרומם רכס הרי טאיחאנג ממערב ל-"מישור צפון סין". בהתייחס למסילת הרכבת "גִ'ינְגְ-גְוָאנְג" כנפרשת לאורך אזור הגבול, האזור שממזרח לה שטוח ופתוח למרחבים, והחלק שממערב מורכב מהרים וגבעות עם אגנים ועמקים. כך גם בשטח העיר הבדלי גובה חדים ביותר, כאשר הנקודה הגבוהה היא 1898.7 מטרים בפסגת "יָגָ'אי" שבשטח הרי טאיחאנג, והנקודה הנמוכה היא 32.7 מטרים בכפר ווּגְ'ייֵנְפָאנְג שבנפת צ'וּ'ג'וֹאוּ.
אקלים
האנדאן נמצאת באזור מזג אוויר של מונסון יבשתי ויש בה הבדל ברור בין עונות השנה. הסתיו קריר-מתון, החורף קר, האביב יבש עם רוחות והקיץ חם וגשום. עונות החורף והקיץ ארוכות בצורה ניכרת לעומת עונות קצרות של סתיו ואביב. חודש יולי הוא החם ביותר וינואר הקר ביותר. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 13.5 מעלות צלזיוס.
תחבורה
להאנדאן מיקום גאוגרפי נוח המאפשר נגישות קלה אליה וממנה. מסילת הרכבת מבייג'ינג ל- גוָאנְגְג'וֹאוּ, הכביש המהיר מבייג'ינג ל-שֶׁנְגֶ'ן והכביש הארצי המהיר מספר 107, מצטלבים כולם עם מסילת הרכבת העוברת בדרך הערים צָ'אנְגְגְ'ה-האנדאן-גִ'ינָאן-צִ'ינְגדָאו, הכביש המהיר מהעיר לָאנְג'וֹאוּ לעיר צִ'ינְגדָאו והכביש הארצי המהיר מספר 309. כך מסילות הרכבת, הכבישים המהירים, הבין-עירוניים והעירוניים עוברים כולם בהאנדאן ומקנים לה תשתית תחבורה חזקה המאפשרת ביעילות ובקלות קשרים ותובלה לערים גדולות ורחוקות, וכן הופכים את האנדאן למוקד קישור בולט בין ארבעת המחוזות שאנשי, שאנדונג, חנאן וחביי.
גם בתוך מחוז חביי ישנה נגישות נוחה מאד בינה לבין שלוש הערים הגדולות בייג'ינג, טיינג'ין ו-שה-ג'יאג'וואנג. בייג'ינג מצויה במרחק חמש שעות נסיעה, טיינג'ין במרחק שש שעות ו-שה-ג'יאג'וואנג במרחק שעתיים נסיעה. רכבות ואוטובוסים יוצאים מהאנדאן לשלוש ערים אלו.
בבחינת תחבורה אווירית, בשנת 2007 נפתח בהאנדאן שדה תעופה המספק טיסות בינה לבין הערים שנגחאי, גוָאנְגְג'וֹאוּ, צ'ונְגְפִּינְג, דָלְייֵן, הָאנְגְג'וֹאוּ, שִׂי'אָן ו-שְׂיָאמֶן.
כלכלה
בהאנדאן קשרי מסחר חזקים תודות לפעילויות התובלה הרבות במערכות הכבישים הרבות המקשרות אותה עם ערים אחרות ורחוקות. כלכלת העיר מבוססת בעיקר על ייצור במפעלי תעשייה רבים אשר הוקמו תודות למכרות פחם הממוקמים באזור בעיר בשם "פֶנְגְפֶנְג" המהווים משאב כלכלי לתעשיות הברזל, הפלדה והטקסטיל הרווחות כיום בעיר. גם מפעלי כימיקלים ומפעלי מלט, בין מפעלי תעשייה נוספים בעיר, מרוויחים ממכרות הפחם כאשר הפקת החשמל לייצור במפעלים מבוססת עליו.
האנדאן עשירה במשאבי מינרלים כשיש באזור בסביבות 40 סוגי מחצבי מתכות וחומרים אחרים, ובנוסף למכרות הפחם יש בעיר גם מכרות לכריית עפרות ברזל, עפרות אלומיניום, מינרלים של חרסית וסלעים המתאימים לייצור מלט. מתוך אלו המחצבים המצויים בכמות די עשירה הם מינרלים של פחם וברזל. זאת גם תודות להרי טאיחאנג המעשירים את האזור מבחינה אקולוגית כמו גם במחצבים שונים, בייחוד במרבצי הפחם המצויים בהם בכמויות ניכרות. כך גם האנדאן היא אחד האזורים המרכזיים בסין לכריית פחם וברזל.
עם זאת, נגישותו הגדולה מאד של הפחם בהאנדאן המקנה כמויות חשמל עצומות לביסוס תעשייה עיקרית של הפקת מתכות בעיר, הופכת את האנדאן לעיר בעלת זיהום אוויר חמור ביותר כאשר אזורים שלמים בה אפופים בעשן שחור עם החלקיקים המזהמים העולים מארובות המפעלים הרבים, בייחוד הפיח הנפלט מארובות מפעלי פלדה. בשנים האחרונות פורסמו דיווחים המתארים את הקושי לגור בעיר, בייחוד באזור שבו הוקם מפעל הפלדה הגרמני טיסנקרופ, לאחר שפורק והועבר מהעיר דורטמונד שבגרמניה, שגם שם דיווחו התושבים על פליטת הפיח וחלקיקי הנשורת שאף הכתימו את בגדיהם, ולכן הועבר המפעל מגרמניה. תושבי האנדאן ובייחוד תושבי אזורי המפעלים בהאנדאן דיווחו על תחושה שהם חיים בתוך מקום של רעש ונזק שמתמקד רק בעשיית כסף ובהוספת מקומות עבודה. תושבי אזור מפעל טיסנקרופ נמנעים ביומיום מלאכול בחוץ כדי שהאורז לא יהפוך לשחור, ומתקשים לישון מפאת רעש המפעל הנמשך גם בלילה.[1] כלכלתן של ערים רבות בסין, בייחוד במחוז חביי, מבוססת גם על תעשיית ייצור במפעלים, ותעשייה זו אחראית לחלק ניכר מפליטות פחמן דו-חמצני בסין. כך האנדאן, המתבססת בעיקר על תעשיית מפעלים רבים מאד הפולטים פיח, נמצאת בבעיה חמורה אף יותר ביחס לאזורים אחרים, בייחוד לעיר באודינג במחוז חביי שגם מתבססת על עוד ענפי תעשייה עיקריים, ואשר משתמשת בשנים האחרונות בעיקר בתעשיית אנרגיה חלופית וכבר הצליחה להוריד בצורה ניכרת את זיהום האוויר והמים בה.
נכון לסוף שנת 2007, עמד התוצר הלאומי הגולמי בעיר על 161.0 מיליארד רנמינבי/יואן (21.4 מיליארד דולר), והיווה זינוק של 14.9% מהשנה שלפני, מה שהעמיד את האנדאן במקום השלישי מבחינה כלכלית מבין ערי מחוז חביי.[2]
תרבות
עממיות
מורשת התרבות העשירה של האנדאן הקנתה לה מאפיינים ומנהגים ייחודיים רבים: ניבים רבים של השפה הסינית כמו גם ביטויים ופתגמים רבים שנוצרו והתפתחו באזור, סיפורים ואגדות עממיות, ואמנויות הכוללות יצירת מוזיקה שהותאמה לאווירה במקדשים בודהיסטיים, ריקוד עם מניפות לצלילי תופים בשם "שָׁאן גוּ ווּ" ויצירת סגנון מעודן של אמנות הלחימה טאי-צ'י בשם "יוּנְגְנְייֵן טאי-צ'י", על שם נפת יוּנְגְנְייֵן שבה פותח. בהאנדאן ידועה עבודת מלאכת הקדרות בשם "צְה-ג'וֹאוּ". מוצרי מזון ייחודיים הם רוטב של בשר חמור ו-"יין צונְגְטָאי".
אתרים
האנדאן נחשבת כעיר היסטורית מפורסמת בסין כשהיא עשירה ביותר מ-500 אתרי תיירות בשטחה המנהלי כולל אתרים היסטוריים ואתרי טבע. ואזורים שפותחו ומספקים כיום נופים נאים. אף על פי שמרכז העיר מכיל כיום בעיקר מבני מגורים ומפעלי תעשייה, קיימת ההיסטוריה העתיקה והעשירה של האזור עם מוקדי תרבות רבים, בעיקר מתקופת ממלכת ג'או. אתר חשוב הוא הדרך שבה נסוג "לִין שְׂיָאנְג ז'וּ" שהיה פוליטיקאי בכיר בשירות מדינת ג'או, כדי לתת לאויבו "לְייֵן פּוֹ", שהיה גנרל צבא מדינת ג'או ואחד הגנרלים החזקים בכל תקופת המדינות הלוחמות, לעבור בה. מעשה הנסיגה היווה את אחד ממחוות הרצון הטוב של לין שיאנגז'ו כלפי ליין פו, במנהגו הכללי לסגת ממקומות שידע שיגיע אליהם על מנת להימנע מעימותים. באתר של דרך זו גם התחנן ליין פו לקבלת סליחתו של לין שיאנגז'ו לאחר שהבין את רצונו הטוב לעומת ההתנהגות התוקפנית שלו כלפיו, והשניים נהפכו שם לבעלי ברית.
ארמון וָאחְוָאנְג הוא האתר הידוע ביותר בהאנדאן. הארמון ממוקם על פי צוק הר "טָאנְגְוָאנְגְגְ'יָאו" שבצפון-מערב נפת צְה, 68 קילומטרים ממערב למרכז העיר. הארמון נבנה בזמן שושלת צ'י הצפונית (ששלטה בשנים 550–577), להנצחת "נו-גווא", אלת יצירת האנושות ותיקון חומת גן-עדן במיתולוגיה הסינית. הארמון כולל 4 קומות בגובה 75 רגל. באתר כולו 135 מבני בתים, 3 מערות, 6 סלעים שחרוטות עליהם כתובות "סוטרה" (תוכן ומסר תמציתי) מתקופת שושלת צ'י הצפונית, ו-75 לוחיות אבן שחרוטות עליהן הקדשות מתקופות השושלות ששלטו באזור לאחר מכן. מספר מבני ארמונות נוספים נמצאים בינות לעיקולי מרגלות ההר. מספר מבני ביתנים ממוקמים על קצה צוקי ההר עם שלשלאות ברזל לחיזוק יציבותם. אזור הארמון המרכזי והמבנים הסמוכים לו מהווים בייחוד דוגמה לכושר ההמצאה והארכיטקטורה המתוחכמת שהייתה בסין העתיקה, והאתר מושך מבקרים רבים הן בשל חשיבותו הדתית והן בשל מראהו הארכיטקטוני.[3]
אתרים היסטוריים ואתרי טיול מרכזיים נוספים:
- מערות שְׂיָאנְגְטָאנְגְשָׁאן – אתר המכיל 16 מערות עם אלפי פסלים של גאוטמה בודהה, והאתר נותן ידע עשיר על ארכיטקטורה, חציבת מערות, ציור וקאליגרפיה בסגנון בודהיסטי.
- "ווּלִינְג צונְגְטָאי"
- מקדש לוּשְׂייֵן ב-חְוָאנְגְלְיָאנְגְמֶנְג
- אגם גִ'ינְגְנְיָאנְג – ממוקם בנפה העירונית ווּ'אָן, 37 קילומטרים לערך ממרכז העיר. שטחי מים צלולים המוקפים בגבעות ירוקות ובהרים מוריקים. האזור מכיל כיום גם צורות מלאכותיות של נוף שופע וצבעוני, אשר נוצרו לאחר שנים של מחקר ופיתוח על בסיס סיפורים היסטוריים מהמקום לשם הפיכתו לאזור תיירות, המשתלבות היטב בסביבת האגם הטבעית. באתר 18 אתרי נוף כגון תצורות נקיקים ואגם שנוצר למרגלות נקיק תלול. האזור קרוי על שם מאורע שבו הקיסר Zhao Kuangyin מתקופת שושלת סונג הציל ושילח לחופשי נערה בשם ג'ינגניאנג.
- הכפר צָ'אנְגְשׁוֹאוּ
- הר ווּדָאנְג
תוארי כבוד
- העיר ההיסטורית והתרבותית הלאומית – בשנת 1994 מטעם מועצת המדינה של סין.
- העיר המתויירת ביותר בסין – בשנת 2004 מטעם הגוף הממשלתי הלאומי לתיירות של סין.
- עיר הגן הלאומית – בשנת 2005 מטעם משרד הבינוי של סין.
השכלה
- המכללה המקצועית והטכנית של האנדאן – הייתה ידועה בעבר כאוניברסיטת האנדאן, רשומה כמוסד חבר באונסקו במסגרת פרויקט "תוכנית אסיה-הפאסיפית של המצאה ופיתוח חינוכיים" ("APEIA" לפי ראשי תיבות ההגדרה באנגלית).
- אוניברסיטת ההנדסה של חביי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "ניו-יורק טיימס", ג'וזף קאהן ומארק לנדלר, הצד השני של תהליך התיעוש בסין – יבוא של זיהום מהמערב, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2007
- ^ מידע כללי על האנדאן, אתר HKTDC
- ^ ארמון חְוָאנְג, אתר Chinaculture.org