הדס
ערך זה עוסק בצמח הריחני. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  הדס
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | הדסאים |
| משפחה: | הדסיים |
| סוג: | הדס |
| שם מדעי | |
 Myrtus
| |
הדס (שם מדעי: Myrtus) הוא סוג במשפחת ההדסיים (Myrtaceae). ההדס נפוץ בחורש הים תיכוני.
מאפיינים
ההדס מגיע לגובה של בין 80-250 ס"מ, ולו עלים נגדיים המפיצים ריח חזק, אין לעליו פטוטרת והם חלקים וגלדניים, אורך העלים בין שלושה לחמישה סנטימטר והם מכילים שמן אתרי המקנה להם ריח נעים. פרחי ההדס בעלי חמישה עלי גביע וחמישה עלי כותרת, לבנים בדרך כלל, ומספר גדול של אבקנים הפורצים מתוכם ומשווים לפרח כולו גוון לבן-צהוב. הפרחים מואבקים על ידי החרקים והזרעים מתפזרים בעזרת ציפורים שאוכלות את פירות ההדס. הפרי הוא ענבה המכילה זרעים רבים שקוטרה כ-5 מ"מ. הפרי הבשל צבעו סגול-כחול כהה. ההדס גדל גם בישראל. תחומי התפוצה שלו בישראל הם: במורדות הגולן ובמדרונות יובשניים בגליל העליון, כמו כן הוא מצוי בדרום הכרמל, בעיקר במעזבות. בעבר ניתן היה לראותו בתחומי עמק הירדן, אך משם הוא נכחד. נפוץ גם כשיח נוי תרבותי.
טקסונומיה
הסוג הדס הוא הנציג היחיד ממשפחת ההדסיים בארץ ישראל, הנפוצה בעיקר באוסטרליה, כאשר הסוג העיקרי בה הוא, כנראה, האקליפטוס. בנוסף, כוללת המשפחה גם עצי פרי כגון: פיטנגו, גויאבה, ציפורן (תבלין) ופיג'ואה.
ההדס בתרבות
ההדס תופס מקום נכבד במיתולוגיה ובדת של העמים. הרומאים ראו בו את השיח של האלילה ונוס, ייתכן שזהו מקור המנהג שפשט בראשית העת החדשה באירופה לקלוע את עלי ההדס בעטרתה של הכלה. ההדס גם משמש כצמח שממנו הופק בושם. בסרדיניה ובקורסיקה מפיקים מן ההדס ליקר הנקרא "מירטו". ה"מירטו" האדום מופק מפירות ההדס המושרים באלכוהול למשך כמה חודשים ואז מעורבבים עם סירופ סוכר. ה"מירטו" הלבן מופק מעלי הצמח המושרים באלכוהול. בסרדיניה נחשב הליקר המיוחד והריחני לאחד המשקאות הלאומיים של האי. כמו כן נתייחדו עוד פרקים לשני שימושים נוספים:
ההדס במעגל החיים היהודי: ההדס מלווה את מעגל החיים היהודי - בברית המילה נוהגים לברך על ההדס. נוהגים לשמח את החתן והכלה ביום נישואיהם, וכך גם לאחר הלוויה. המהדרים מביאים אגודות של הדסים בערב שבת לביתם ולבית הכנסת בכל שבת.
ההדס בארבעת המינים
על פי המסורת ההדס הוא "ענף עץ עבות" (ויקרא כג מ), אחד מארבעת המינים שנטילתם היא אחת ממצוות חג הסוכות; במסכת סוכה[1] שבתלמוד הבבלי מופיע: "תנו רבנן: 'ענף עץ עבות', שענפיו חופין את עצו ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס". אבל לפי הדיון שם נראה שקודם הייתה המסורת ורק אחר כך בא ההסבר והנימוק מהמקרא. עוד התלבטה הגמרא (שם), למה לא יהיה זה ההרדוף, והתשובה היא -מפני שדרכיה (של התורה) דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי, ג), וההרדוף הוא צמח שעליו חדים ועלולים לשרוט את הידיים, או משום שכתוב: "והאמת והשלום אהבו" (זכריה, ח), והוא אין בו לא אמת ולא שלום, שעשוי להיות סם המוות. עוד נלמד מהפסוק: "ענף עץ עבת", שמשום שכתוב עבת לשון יחיד, חסר אות ו"ו, צריך שיהיו ה"עבת"=שלושה (הנביא מיכה (ז, ג) מציין שלושה חטאים ומסיים "ויעבתוה", היינו ששלושה עניינים נקראים "עבות" ועיין עוד ברש"י וברד"ק שם על מיכה) עלים יוצאים מקן אחד, לכן אין הוא בא מהזית, שעליו גדלים בזוגות.
עוד נדרש על ההדס שארבעת המינים הם כנגד איברי האדם ופעולותיו העיקריות: לב, שפתיים, עמוד שדרה, עיניים. ההדס הוא כנגד העיניים. לכל מעשה רע שעושה האדם באחד מאיברים אלה נקרא כופר באיבר זה וגם להפך- לכן בא ההדס כנגד העיניים (כד הקמח לרבנו בחיי).
מין ההדס הכשר למצוות נטילת ארבעת המינים הוא המין Myrtus Communis, ואילו הזנים: Myrtus-Myrtus bullata, Myrtus obcordata, Myrtus pedunalata and Lophomyrtus bullata, אינם כשרים לשמש כ"ענף עץ עבות"[2].
בדיני כשרות ארבעת המינים ישנם תנאים רבים המגדירים אילו מינים הם כשרים, אילו כשרים ואילו מהודרים. להלן כמה מהדינים המגבילים את ההדס:
- על עלי ההדס להיות משולשים- היינו שיוצאים שלושה עלים מכל קן.
- שיעור אורכו של ההדס הוא שלושה טפחים, כאשר ברובם של שלושת הטפחים עלי ההדס הם משולשים. ככל שההדס הוא יותר משולש- כך הוא יותר מהודר.
- כדי שהדס יהיה מהודר, על עליו להיות שוכבים זה על זה וחופים את עצו, כך שלא ייראה, כמו שכתוב לעיל.
- עליו של ההדס צריכים להיות קטנים משתי ציפורני אגודל.
- יש מחמירים שלא להחשיב את ראש ההדס אם הוא ירוק ורך, מאחר שכרגע אינו עץ, רק ירק. יש מחלוקת בין הראשונים, אם "רך שסופו להקשות", יכול להיות נידון כקשה.
- ראוי שלא לקחת הדס שראשו קטום.
- על ההדס להיות ירוק, וראוי להחמיר ולא השתמש בהדס יבש, אף שהוא ירוק.
- בדומה לאתרוג, עליו להיות זריע, ולא מורכב.
כמו כן, ישנם עוד תנאים רבים ומקרים המגדירים מי מהם פסול ומי כשר, לכתחילה ובדיעבד.
ברכת ההדס
על ריח ההדס מברכים בורא עצי בשמים.
האוכל את ענבי ההדס מברך שהכל[3].
ההדס ברפואה העממית
ההדס הוא צמח חשוב מאד גם בתחום הרפואה העממית. הוא משמש לטיפול בגירויי עור אצל תינוקות, טיפול בשערות, דלקות מעיים והקלת עצירות וקצרת.
לצורך שימוש: מייבשים את העלים וכותשים אותם לאבקה. את האבקה מערבבים בשמן זית ומורחים על עור מגורה. האמונה היא כי המשחה יעילה מאד למניעת נשירה, על ידי עיסוי של שורשי השיער.
כמו כן היא יעילה לריפוי חבורות ופצעים- מניחים מעט מהמשחה בתוך תחבושת וחובשים.
לטיפול בבעיות מעיים ובאולקוס בפרט, חולטים בכוס מים רותחים שתי כפיות גדושות בעלי הדס.
לאסתמה: מבשלים 100 גרם עלים ירוקים במים. כשהאדים מתחילים לעלות, יוצרים מעין אוהל ממגבת מעל לראש ושואפים את האדים לדרכי הנשימה.
ההדס בתנ"ך
במקרא ההדס נחשב צמח רצוי, באחת מנבואות הישועה מתאר ישעיה את ישראל השבים לארצם, ההרים והגבעות פוצחים רינה ו: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיהו נה יג), כעצים שיישבו את הישימון ויעלו במקום העצים הרעים שהיו קודם. נראה שגם כאן זהו משל לבני אדם, ישראל המצוינים יחליפו את יושבי הארץ.
בנבואת זכריה (א), מדבר זכריה על ה' שרוכב במצולה, בבבל, בין ההדסים ואחריו סוסים, אדומים, שרוקים ולבנים. הרוכב הוא ה', שביקש להחזיר העולם כולו לתוהו ובוהו, הסתכל בצדיקים העומדים סביבו- ההדסים, ונתקררה דעתו. משל זה נותן ביטוי לתפיסה ביהדות האומרת שהקב"ה מקבל שבח מהבריאה ומהצדיקים גם יחד, כל אחד בדרכו. הבריאה בעצם היותה קיימת והצדיקים באופן ישיר. משקלקלו בני האדם, שוב העולם אינו עומד אלא על שבחם של הצדיקים ובזכותם ממשיך להתקיים. ההדס נזכר עוד בתנ"ך בהקשר לחג הסוכות בנחמיה ח טו: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב" זהו ההדס השוטה, שאינו ראוי לעמוד בקריטריונים של ארבעת המינים, לכן ישמש לסוכך בו את הסוכה.
במדרש מדמים את בני ישראל לארבעת המינים; על ההדס נאמר: מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה (ויקרא רבה, אמור, פרשה ל).
לקריאה נוספת
- כשרות ארבעת המינים, הוצאת מכון אמרי דוד.
- צמחי מרפא, נסים קריספיל, עמ' 176.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: הדס |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הדס |
- שימושים רפואיים להדס
- הדס - אגדות ומידע מפורט מתוך האתר טיולים בארץ מגדיר צמחים
- ההלכות והסימנים על ההדס, באתר ארבעת המינים
הערות שוליים
- ^ דף לב ע' ב
- ^ שו"ת במראה הבזק חלק ג סימן נא. על פי: פרופ' מרדכי כסלו ופרופ' יהודה פליקס.
- ^ שולחן ערוך סימן רג סעיף ה.
| סוכות | ||
|---|---|---|
| מהלך החג | יום טוב ראשון • חול המועד סוכות • הושענא רבה • שמיני עצרת/שמחת תורה |  |
| סוכה | סכך • אכילה בסוכה • שינה בסוכה • ברכת לישב בסוכה • אושפיזין • מצטער פטור מן הסוכה • תשבו כעין תדורו • מעמיד • דופן עקומה | |
| ארבעת המינים | אתרוג, לולב, הדס וערבה • הלכות ארבעת המינים • קוישיקלך | |
| מנהגים | הושענות • הקפות • חיבוט ערבה • זכר לשמחת בית השואבה • תיקון ליל הושענא רבה | |
| מצוות הנוהגות בזמן בית המקדש |
מצוות ערבה במקדש • הקפת המזבח • ניסוך המים • שמחת בית השואבה • הקהל • שמחת הרגלים | |
| שמיני עצרת ושמחת תורה | תפילת הגשם • וזאת הברכה • דגל שמחת תורה • הקפות בשמחת תורה • הקפות שניות | |
| תפילות ופיוטים | פיוטי הושענות (כהושעת אלים) • פיוטי הגשם (אף ברי · זכור אב · שפעת רביבים) • מפי קל • סוכה ולולב לעם סגולה • משה אמת | |
| שונות | שמחת הרגלים • מסכת סוכה • שלומית בונה סוכה • סהרנה | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.