הכרזת העצמאות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־15:58, 25 בינואר 2021 מאת בוט גאון הירדן (שיחה | תרומות) (תיקון פרמטרים (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ההכרזה על הקמת מדינת ישראל
קהל ליד בית דיזנגוף, בשדרות רוטשילד 16, תל אביב, בעת הכרזת העצמאות
הזמנה להכרזת העצמאות
בית דיזנגוף בשנת 2007, ובו אולם ההכרזה, כחלק ממוזיאון היכל העצמאות (ישראל)
אולם ההכרזה בשנת 2007. במקור, צבע הווילון מאחור והמפה על השולחן היה תכלת
שטחי מדינת ישראל ביום הולדתה ה' באייר תש"ח 14.5.1948 (השטח הכהה)

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל נערכה בעיצומה של מלחמת העצמאות, ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בשעה 16:00 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס שהתקיים כ-8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי, בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בה' באייר או ביום סמוך, את יום העצמאות.

שש שעות לאחר ההכרזה פלשו צבאות מדינות ערב לשטחה של מדינת ישראל והחל שלב ב' של מלחמת העצמאות.

האירועים שקדמו להכרזה

היה זה היום האחרון לקיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל. היישוב היהודי בארץ ישראל ידע, שעם סיום המנדט, בחצות הלילה, עלולים צבאות ערב הסדירים לפלוש לארץ, וזאת כדי למנוע את יישום תוכנית החלוקה של עצרת האו"ם. על אף הסיכון הרב שבהכרזה על הקמתה של מדינת ישראל העצמאית והריבונית, ולמול אזהרתו של שר החוץ האמריקני, ג'ורג' מרשל, ועצות של מדינות שונות לדחות את ההכרזה, החליטה מינהלת העם, בישיבה שהחלה ב-12 במאי 1948 והסתיימה בשעה 1:45 לאחר חצות, לצאת בהכרזה ההיסטורית על הקמת המדינה.


לדעתם של היסטוריונים רבים, המסתמכים על ספרו של מזכיר הממשלה הזמנית, זאב שרף,[1] ההחלטה עברה בעקבות לחצו שלדוד בן-גוריון, ועל חודו של קול:

לעומתם יש חוקרים כדוגמת מרדכי נאור ויגאל עילם המסתייגים מכך, וטוענים כי ההצבעה במינהלת העם לא הייתה על הכרזת המדינה אלא בנושא אחר – האם לקבוע מראש את גבולותיה.[2]

ההכרזה

ההכרזה התקיימה בישיבת מועצת העם באולם מוזיאון תל אביב, שבאותה עת שכן בבית דיזנגוף. תאריך פקיעת המנדט הבריטי היה בליל שבת בתאריך 15 במאי (ו' באייר), אך מתוך רצון להימנע מחילול שבת, הוחלט להקדים את הטקס לצהרי יום שישי ה-14 במאי (ה' באייר), כמה שעות לפני כניסת השבת. באותו מעמד, הסבה מועצת העם, בת 37 החברים, את שמה למועצת המדינה הזמנית, והפכה להיות הגוף המחוקק של המדינה החדשה. מינהלת העם נקבעה להיות הממשלה הזמנית. יושב ראש המועצה דוד בן-גוריון, שהיה אז יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, קרא את נוסח ההכרזה – מגילת העצמאות, שהיא המסמך המכונן של מדינת ישראל. המגילה התוותה את אופיה של המדינה שהוקמה כמדינת היהודים שתקבץ את היהודים מהגלויות ותתייחס לכל תושביה בשוויון ללא הבדל דת, גזע ומין. בתום ההכרזה חתמו חברי המועצה על מגילת העצמאות. בן-גוריון היה ראשון החותמים, והתמנה לאחר מכן לראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה הזמנית של המדינה החדשה. טקס ההכרזה הוקלט במלואו ואף הועבר בשידור חי על ידי "קול ישראל".

עוד באותו לילה הכירה ארצות הברית במדינה החדשה (הכרה "דה פקטו"), כאשר נשיא ארצות הברית הארי טרומן הכיר בה אחת עשרה דקות לאחר סיום ההכרזה. שלושה ימים לאחר מכן הכירה בה גם ברית המועצות (הכרה "דה יורה"). למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהן של חמש מדינות ערב לישראל, והחל השלב השני של מלחמת העצמאות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • זאב שרף, שלושה ימים, תל אביב: עם עובד, 1959.
  • פנחס יורמן, 32 דקות ראשונות, רמת גן: מסדה, 1978.[3] (תיאור מעמד הכרזת המדינה) (ראה אור באותה שנה בתרגום לאנגלית) (נדפס שוב בקובץ "ההכרזה על הקמת מדינת ישראל" בעריכת יעל חבר, לצד המאמר "ההכרזה ויישומה" מאת עמנואל גוטמן, ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט – מרכז ההסברה – שירות הפרסומים, תשנ"ט 1999)
  • מרדכי נאור, יום שישי הגדול – הדרמה המופלאה של הקמת המדינה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ובית העצמאות, 2014
  • אורי זילברשייד, שוויון חברתי? לא בחוקתנו, הוצאת שוקן, 2015, פרק ג – הכרזת העצמאות: ניצחון תפיסת הדמוקרטיה הבורגנית, עמ' 79–132.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זאב שרף, שלושה ימים, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1959.
  2. ^ מרדכי נאור, יום רביעי הגדול, באתר הארץ.
  3. ^ ביקורת: חיים איזק, קריאות ביניים: מחיקה, דבר, 4 במאי 1978; ותגובת יורמן, ותגובתו של איזק: מכתבים למערכת: תקלות וזוטות, דבר, 9 במאי 1978.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0