המגזר השלישי
המגזר השלישי הוא מגזר הפעילות במשק הכולל את הארגונים הפועלים ללא כוונת רווח ואינם חלק ממוסדות המדינה והשלטון המקומי. המגזר השלישי כולל מוסדות ללא כוונת רווח, עמותות, אגודות שיתופיות וארגונים אחרים הפועלים בענייני ממשל אך בלא תלות בממשלה כלשהי. השם "המגזר השלישי" נועד להבדיל ארגונים אלו מהמגזר העסקי ("המגזר השני"), הפועל למטרות רווח, ומהמגזר הציבורי ("המגזר הראשון"), המורכב ממוסדות המדינה והרשויות המקומיות. ארגוני המגזר השלישי נקראים לפעמים "ארגונים לא-ממשלתיים" (באנגלית: Non-governmental organization, NGO).
היסטוריה
מקור השם ארגונים חוץ ממשלתיים הוא באו"ם, שמוסדותיו לעיתים תומכים בארגונים אלו, מפעילים תוכניות באמצעותם, ואף יוזמים את הקמתם. לחלק מארגונים אלו הזכות להצטרף כיועצים ומשקיפים בפעילות ESOSOC - ועדת האו"ם לענייני כלכלה וחברה. ארגונים מסוג זה היו קיימים כבר בתחילת המאה ה-19, ועסקו בין היתר במניעת סחר עבדים ובשוויון זכויות נשים והגיעו לשיא פריחתם בועידת ז'נבה למניעת התחמשות ב-1932. פיתוח הרעיונות והאידאולוגיות המניעים ארגונים אלו, יחד עם פעילות התנדבותית למען הקהילה ופעילות בארגונים החוץ-ממשלתיים עצמם, נקראים לעיתים פעילות במגזר השלישי.[דרוש מקור]
בעקבות תמיכת ארצות הברית וממשלות מערביות אחרות, הארגונים החוץ ממשלתיים שולבו וצברו השפעה באו"ם ובמוסדות פוליטיים אחרים. כשתקציביהם גדלו הארגונים הלא ממשלתיים לזכויות אדם הפכו לשחקנים בינלאומיים רבי עוצמה. עם סיומה של המלחמה הקרה לארגונים אלו הוגדרו מטרות חדשות, בטענה שהם מומחים בלוחמה אסימטרית, טכנולוגיה צבאית מתקדמת ומומחים למשפט בינלאומי, זכויות האדם, צורך צבאי, ומידתיות. שינוי זה יחד עם היסודות הפוליטיים של מוסדות המשפט בינלאומי, ומקורות הלגיטימציה של הארגונים החוץ ממשלתיים אפשרו להם להגביר את השפעתם בתקשורת ובתחום הדיפלומטי[1].
מאפייני המגזר השלישי
המגזר השלישי הטרוגני מטבעו, ומורכב מארגונים בעלי מטרות שונות ואף סותרות. הארגונים במגזר השלישי נבדלים באופיים ועשויים להיות ארגוני צדקה, ארגונים קהילתיים, ארגוני צרכנים, אגודות מקצועיות, ארגוני עובדים, ארגונים חברתיים, מוסדות להשכלה ועוד. עם זאת, מאפיין בולט של ארגוני המגזר השלישי הוא מעורבותם של מתנדבים בפעילותם והתבססות חלק ניכר מתקציבם על תרומות, ולעיתים על תמיכה ממשלתית.
שירותיהם של ארגונים במגזר השלישי ניתנים לעיתים ללא תשלום או בתשלום סמלי, כחלק ממטרתו של הארגון לסייע למקבלי שירותים אלה, ולעיתים הם ניתנים בתשלום, אם כי עדיין ללא כוונת רווח, אלא לשם כיסוי ההוצאות הכרוכות במתן השירות.
בחלק מפעילותם משלימים ארגוני המגזר השלישי את פעילותם של משרדי הממשלה (ולעיתים מתחרים בהם). במגזר הבריאות בישראל, למשל, פועלים בתי חולים ממשלתיים לצד בתי חולים שהם חלק מהמגזר השלישי (הפועלים במסגרת קופות החולים או כמוסדות עצמאיים). במיוחד בולט חלקם של ארגוני המגזר השלישי בתחום הרווחה, בנושאים שבהם הפעילות הממשלתית מספקת רק רמה מזערית של שירותים, וארגוני המגזר השלישי פועלים להרחבתם, מבחינת טיב השירות ומבחינת היקף האוכלוסייה הנהנית ממנו.
סלמון ואנהייר[2] פיתחו הגדרה בינלאומית בעלת חמישה תנאים לארגון כדי להיכלל במגזר השלישי:
- ארגון פורמלי
- נפרד ממערכת המדינה
- ללא חלוקת רווחים
- בעל מנגנונים עצמאיים לקבלת החלטות הנוגעות לארגון
- בעל מרכיב פילנתרופי או וולונטרי.
בעולם
מעריכים שמספר הארגונים החוץ-ממשלתיים הבינלאומיים, אשר אינם קשורים במדינה מסוימת, הוא למעלה מ-40,000. במדינות שונות בעולם מספר הארגונים החוץ-ממשלתיים יכול להגיע למאות אלפים, ואף מיליונים. (ברוסיה מעריכים שיש 277,000 ארגונים, ובהודו 3.3 מיליון - יותר מארגון לכל 400 אזרחים הודים).[דרוש מקור] נגד ארגונים חוץ-ממשלתיים בעולם יש ביקורת מצד ממשלות ותומכיהן, אשר לעיתים מגיעים לאלימות[3].
המגזר השלישי בישראל
לפי שטינברג כתוצאה מההסכסוך הישראלי-ערבי-פלסטיני ישראל הפכה למוקד עבור הארגונים הלא ממשלתיים העולמיים וזאת כתוצאה מתפיסת "החובה להתערב (Devoir d'Ingerence)". רשתות הארגונים הלא ממשלתיים לזכויות אדם מילאו תפקיד קריטי בחיזוק המיקוד האינטנסיבי על ישראל במבני זכויות אדם של האו"ם. כתוצאה ממוקד לא פרופורציונלי זה הועלו "מאות החלטות חד-צדדיות" שיצאו מהעצרת הכללית של האו"ם, מועצת הביטחון, המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות, הוועדה לזכויות אדם, והוועדה לקידום מעמד האישה. דבר שהוכיח כי "באו"ם, ישראל מופלה לבדיקה אינטנסיבית יותר ומוחזקת לסטנדרטים גבוהים יותר מכל מדינה אחרת."[1]
לפי שטינברג לאחר ועידת דרבן בה הוצגה ישראל כמדינת אפרטהייד גזענית המבצעת רצח עם בפלסטינים, רבים מהעמותות אימצו מספר טקטיקות ליישום הקריאה ל"מדיניות של בידוד מלא ומוחלט של ישראל כמדינת אפרטהייד", ובהם: הטלת "סנקציות וחרמות חובה מקיפות, הפסקה המוחלטת של כל הקשרים (דיפלומטיים, כלכליים, חברתיים, סיועים, שיתוף פעולה צבאי, ואימון) בין כל המדינות וישראל". זאת על בסיס דגם וניסיון מקרה דרום אפריקה[1].
בישראל, מרבית ארגוני המגזר השלישי מאוגדים כעמותות רשומות, אולם רבים הארגונים שאינם רשומים או שהם בעלי מעמד חוקי אחר, כגון אגודות עות'מאניות, אגודות שיתופיות, חברה בע"מ, מוסדות דת, ארגונים בינלאומיים וכו'. בטרם הקמת המדינה, המגזר השלישי מילא תפקיד מרכזי בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה, התרבות והמחקר, ושימש גם בסיס להקמת המדינה שבדרך. מאז שנות השמונים של המאה ה-20, התרחב המגזר השלישי בישראל ולארגונים אלו תפקידים רבים יותר ויותר, ולעיתים הם מהווים תחליף למגזר הציבורי.
פעילות
בישראל רשומות כ-30,000 עמותות. למעלה משני שלישים העמותות הם מוסדות לימוד פורמליים ולא פורמליים של מגזרים שונים.[דרוש מקור] לפי המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון מעריכים שרוב העמותות הנותרות עוסקות במגזר השלישי. בין אלו עמותות מרכזיות העוסקות בנושאי משילות כמו זכויות אדם, הגנת הטבע, טוהר המידות הציבורי (לחימה בשחיתות ציבורית), וכן טיפול בנושאי חברה וכלכלה.[דרוש מקור] מאז מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 החלה מעורבות גבוהה יותר של ארגונים פוליטיים ומשפטיים, והוקמו ארגונים חוץ-ממשלתיים רבי השפעה.[דרוש מקור]
בעשור הראשון של המאה ה-21 חל גידול ניכר בהיקף הפעילות של המגזר השלישי בישראל, נוספו כ-100 אלף משרות המייצגות גידול מצטבר של 22% במהלך עשר שנים[4], שיא המועסקים נרשם בשנת 2008 - כ-613,000. בשנת 2007 היו רשומות 43,000 עמותות. על פי נתוני המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון, 26 אחוז מהארגונים עוסקים בתחומי דת, 16 אחוז ברווחה ובריאות, 16 אחוז בתרבות ופנאי, 15 אחוז בחינוך ומחקר, 12 אחוז בפילנתרופיה והשאר בשינוי חברתי, שיכון ופיתוח ועוד. עוגת המימון של הארגונים מתחלקת ל-53% מתמיכה ציבורית, 34% מהכנסות עצמאיות, ו-13% מתרומות. על פי נתוני ועדת גלנור מ-2008, ב-2002 המגזר השלישי בישראל מנה 25,000 ארגונים, וכלל כ-236,152 משרות, כאשר ל-8,200 ארגונים יש אישור מנהל תקין, ו-4,500 מהם הם מוסדות ללא כוונת רווח. המדינה תמכה בארגונים בסכום של 2.2 מיליארד ש"ח (2005), ורכשה שירותים ב-3.2 מיליארד ש"ח (2002) ונתנה הטבות מס בשווי 160 מיליון ש"ח (2006)[5]. על פי נתוני מכון ראות חלקו בשוק התעסוקה בישראל הוא כמעט כפול מהממוצע ב-22 מדינות מפותחות[6]. בשנת 2009 הווה תוצר המלכ"רים 5.9% מהתוצר המקומי הגולמי ונספרו בו 375 אלף משרות שכיר שהוו13.3% מכלל המשרות במשק[4]
תחומי פעולה
ארגוני המגזר השלישי בישראל פועלים במגוון תחומים. ניתן לסווגם כך:
- ארגוני גג - המשמשים "מטרייה" מאגדת למספר ארגונים הפועלים באותו תחום, ומספקים להם שירותים שונים, כגון ייצוג, שיתוף במידע, הכשרה והעשרה. לדוגמה: מנהיגות אזרחית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה בישראל,
- ארגוני תשתית - ארגונים בעלי משאבים וידע שיש בו לסייע לכל ארגוני המגזר השלישי, או לרבים מהם. דוגמה: שתי"ל, מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל.
- ארגוני תיווך - המתמחים במיומנויות הנדרשות לאלכ"רים, כגון גיוס משאבים או הערכת ומדידת ארגונים ללא כוונת רווח, ומציעים את מרכולתם כמתווכים בין ארגוני המגזר השלישי ובין קרנות פילנתרופיות, תורמים ומשרדי ממשלה. לדוגמה: מידות - שיקוף ודירוג מלכ"רים.
- ארגוני סנגור - הפועלים לקדם חקיקה, להגן על אנשים או לייצג ציבור אנשים ולשנות את מצבם, לתקן עוולות או להיאבק לשינוי מדיניות. לדוגמה: האגודה לזכויות האזרח בישראל, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל - תחבורה בדרך שלנו.
- ארגוני שירותים - המציעים שירותים ישירים או עקיפים למוטביהם, כגון הכשרה, דיור, חינוך, בריאות ותעסוקה. לדוגמה: אקים, איחוד הצלה, איל"ן, אלו"ט.
כח עבודה במגזר השלישי
- תחומי פעילות: בשנת 2009 היו רוב המועסקים עובדים בתחומי "חינוך ומחקר" ו"תרבות ופנאי"[4]
| תחום פעילות | שיעור המועסקים (באחוזים) |
|---|---|
| חינוך ומחקר | 44 |
| רווחה | 17 |
| תרבות ופנאי | 15 |
| בריאות | 7 |
| פילנתרופיה | 6 |
| דת | 6 |
| שיכון ופיתוח | 2 |
| ארגוני אזרחים | 1 |
| אגודים מקצועיים | 1 |
- רוב עובדי המגזר השלישי עבדו במחוזות תל אביב וירושלים ורק מיעוט קטן בפריפריה[4]
| מחוז | שיעור המועסקים (באחוזים) |
|---|---|
| תל אביב | 33 (19% בתחומי העיר תל אביב) |
| ירושלים | 27 |
| מרכז | 14 |
| דרום | 8 |
| צפון | 7 |
| חיפה | 7 |
| מחוז יהודה ושומרון | 3 |
דמוגרפיה
68% מהעובדים בארגוני המגזר השלישי ב-2009 היו נשים והעסקת נשים אחראית ל-70% מהגידול בהיקפי ההעסקה של המגזר השלישי בין שנת 2000 לשנת 2009. 91% מהמועסקים ב-2009 היו יהודים. 74% מכוח האדם היו ילידי ישראל, 8% היו ילידי ברית המועצות ו-2% ילידי ארצות הברית[4]. ל-61% מעובדי המגזר השלישי היה תואר אקדמי.
תנאי עבודה ושכר
תחלופת העובדים בארגוני המגזר השלישי גבוהה: כשני שלישי מהמועסקים הם בעלי וותק של עד שנתיים בארגון רק רבע מכוח האדם עובד בארגונים מעל לשש שנים. בעשור 2000 עד 2009 רק כשליש מכלל המועסקים בארגוני המגזר השלישי הועסקו שנים עשר חודשים רצופים במהלך שנת עבודה. 6.4% בלבד מכלל כוח האדם הועסק בתפקידי ניהול. ממוצע השכר החודשי בקרב מועסקים במגזר השלישי עמד בשנת 2009 על 4,230 ש"ח למשרה בפועל. בשנת 2008 יחס השכר הממוצע (חלקו של השכר מעבודה במשרה המדווחת בהשוואה לכלל השכר של אותו אדם) במגזר עמד על 0.62 נתון המעיד על "השלמת הכנסה" של עובדי המגזר במשרות נוספות. תחום הבריאות הוא התחום בו השכר הממוצע היה הגבוה ביותר ועמד על 7,904 ש"ח בממוצע בעוד השכר בתחומים "דת", "ארגוני אזרחים" ו"תרבות ופנאי" היה הנמוך ביותר - כ-3,100 שקלים. שכר הגברים במגזר השלישי גבוה משכר הנשים: השכר הממוצע לאישה בשנת 2009 היה 3,667 ש"ח והשכר הממוצע לגבר גברים היה 5,410 ש"ח[4]. בשנת 2008 היה השכר הממוצע של מנכ"ל במוסדות ללא כוונת רווח כ-17,000 שקלים ושל מנהל בכיר 11,300 שקלים.
מיסוי
ארגונים במגזר השלישי רשומים כמלכ"רים לצורך חוק מס ערך מוסף, ובהתאם לכך אינם גובים מס ערך מוסף על שירותים שהם מספקים בתשלום, וחייבים בתשלום מס שכר על המשכורת שהם משלמים לעובדיהם.
בפקודת מס הכנסה נחשבים רבים מארגוני המגזר השלישי ל"מוסד ציבורי", כהגדרתו בסעיף 9(2) לפקודה, שהוא מוסד הפועל למטרה ציבורית - "מטרה שעניינה דת, תרבות, חינוך, מדע, בריאות, סעד או ספורט וכן מטרה אחרת שאושרה על ידי שר האוצר כמטרה ציבורית". הכנסה של מוסד ציבורי, כאשר לא הושגה מעסק, פטורה ממס הכנסה. תרומות למוסד ציבורי, שאושר לעניין זה, מעניקות לתורם זיכוי ממס הכנסה.
ביקורת
הארגונים הלא ממשלתיים וכן ארגוני החברה האזרחית הפכו לשחקנים חשובים בזירת "העצמה רכה" של דיפלומטיה בינלאומית. כשהארגונים החוץ ממשלתיים לרוב נתפסים כפועלים אלטרואיסטים, אובייקטיביים ובעלי מוסר הפועלים לקידום עקרונות "טובים" שמחפה לעיתים על חוסר המומחיות בתחומים שונים[1]. אולם, ארגונים לא ממשלתיים פעילים ברמה הבינלאומית ככח משמעותי בזמן אסונות טבע וסיוע לפליטים.
מאז מלחמת ששת הימים, דרך הסכמי אוסלו החל ב-1993 ומאז תוכנית ההתנתקות ב-2005, חלה העלייה במספר הארגונים הפוליטיים ובעלי צד בוויכוח הציבורי והפוליטי על מדיניות הממשלה ביחס לגבולותיה. נוצר מצב של "נקיטת צד", התגייסות ארגונים לפי המפה הפוליטית לשמאל וימין[7]
המגזר הרביעי
ארגונים המנסים לשלב בין יזמות עסקית, שמטרתה השגת רווחיות, לבין יזמות חברתית המונעת מתמיכה בקהילה או בסביבה, מכונים "ארגוני המגזר הרביעי"[8] או עסקים חברתיים. תחת הגדרה זו נהוג לכלול גופים המעסיקים נכים או אוכלוסיית מצוקה, מתוך מטרה לשקמם בלי להזדקק לתרומות (או להזדקק בצורה מועטת), וכן גופים המסייעים לנכים לפתוח עסקים קטנים ולהתקיים מעמלם. דוגמאות לארגונים המשתייכים ל"מגזר הרביעי": בנק גרמין ומסעדת "לילית" הישראלית, המעסיקה בני נוער במצוקה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רפאל האפט, המגזר השלישי בישראל - משפט, מיסוי וחשבונאות, הוצאת רונן, 2010.
קישורים חיצוניים
- המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, באתר אוניברסיטת בן-גוריון
- המכון לחקר הפילנתרופיה בישראל, באתר האוניברסיטה העברית
- פורטל התנדבות בישראל
- עידו באום, ליאור דטל, המגזר השלישי עדיין במשבר אך העמותות הדתיות מקבלות יותר, באתר TheMarker, 7 באוגוסט 2009
- איתן אבריאל, כך שינו עמותות בלי גרוש את המדינה - וכך יש מי שמנסה לאלף אותן, באתר TheMarker, 25 באפריל 2015
- שיח משתף בחברה האזרחית: מרחב פעולה משותף לארגוני המגזר השלישי בישראל
- מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של ארגוני החברה האזרחית והמגזר השלישי בישראל
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Steinberg, Gerald M. "The politics of NGOs, human rights and the Arab-Israel conflict." Israel Studies 16.2 (2011): 24-54.
- ^ Salamon, L.M., Anheier, H.K. (1992). Toward an Understanding of the International Nonprofit Sector. The Johns Hopkins Comp. Nonprofit Sector - Project Series- No.1
- ^ לדוגמה בסרי לנקה ב-2006 נרצחו 17 פעילי ארגון פיים הטאמילי, וברוסיה ב-2009 נרצחה פעילת זכויות אדם נטליה אסתרמירובה, בידי תומכי המשטר לאחר שחשפה את רציחתם של אזרחים צ'צ'נים.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 חגי כץ והילה יוגב-קרן, שוק העבודה של המגזר השלישי בישראל, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן-גוריון, מרץ 2013
- ^ מסמך מדיניות ירושלים,
- ^ המגזר השלישי בישראל
- ^ ביקורת הדדית מוקצנת במאמרים בעיתונות: האם הביקורת נגד צה"ל של ארגוני זכויות האדם פוגעת במדינה (מאמר תגובה בידיעות אחרונות הכולל באופן מובלע את הטענות נגד ארגוני זכויות האדם), וכן חקירת ארגוני השמאל הכולל מהצד השני טענות על "מגמה לאומנית" (באתר נענע).
- ^ טלי חרותי-סובר, במגזר הרביעי אין סתירה בין רווח ופעילות חברתית, באתר TheMarker, 24.1.2010
