המן האגגי

"ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי". ארתור שיק, 1950

הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, (מכונה "המן הרשע") מוזכר במגילת אסתר, ומכונה בה "צורר היהודים" וכן "איש צר ואויב המן הרע הזה", ביקש להשמיד את כל היהודים במאה עשרים ושבע מדינות שלטונו של אחשוורוש, אולם נחל מפלה ולבסוף נתלה. שם אמו אמתלאי בת עורבתי.

דמותו של המן

המן היה הבכיר בשרי אחשוורוש מלך פרס. שמלך מהודו ועד כוש. הוא ואשתו זרש חיו בשושן, בירת ממלכת פרס ומדי. מעמדו של המן היה כה רם, עד שעל פי הוראה מהמלך אחשוורוש, היה על הכול להשתחוות לו. המן רקם צלם של עבודה זרה בבגדיו, כך שמי שהיה משתחווה לו היה משתחווה גם לצלם, אך מרדכי היהודי סירב להשתחוות, ובכך עורר את חמתו של המן. חימה זו הפכה במהרה לתוכנית פעולה אכזרית נגד בני עמו של מרדכי כולם: ”וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי-הִגִּידוּ לוֹ אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי”.

המן הטיל פור, על מנת לראות את המועד המתאים לבצע את טבח היהודים, ועל פי הפור היה המועד המתאים לכך י"ג באדר. בעקבות זאת שיכנע המן את אחשוורוש להוציא גזירה בכל מדינות מלכותו להרוג את כל היהודים באותו היום. מלבד זאת, בעצת זרש אשתו הכין המן עץ שגובהו חמישים אמה על מנת לתלות עליו את מרדכי.

באותו לילה נדדה שנתו של אחשוורוש, ואחד ממשרתי המלך [חז"ל מוסרים לנו כי המשרת הוא 'שמשי' בנו של המן^{[דרוש מקור]}] הקריא לפניו מספר זיכרונותיו על כי מרדכי הציל את חייו, הוא החליט לגמול טובה למרדכי. באותה עת המן שבא לבקש רשות לתלות את מרדכי הובא לפני המלך ששאלו "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". המן שסבר כי המדובר בו, הציע כי איש זה יובל ברחובות שושן כשהוא רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות ובעטרת זהב. או אז הורה לו אחשוורוש להוביל את מרדכי ברחובות העיר, כשמרדכי רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות וראשו ענוד בעטרת זהב, ולקרוא בפניו ”כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ”. בעקבות אירוע זה אשת המן ומכריו ניבאו לו רעות: ”אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ, כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו”.

תוך כדי כך הוזמן המן להשתתף, לצד המלך, במשתה היין של אסתר. המן שמח בתחילה על ההזמנה, אולם ביום המשתה השני נתברר לו כי מטרת אסתר הייתה לבקש רחמים על בני עמה היהודים מפני מזימתו שלו. לאחר שקראה עליו ”אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה”, יצא המלך בכעס אל גינת הארמון בעוד המן נפל על המיטה והתחנן על נפשו. כששב אחשוורוש לחדר, סבר כי המן מנסה "לכבוש את המלכה" והורה על תלייתו של המן על העץ אשר הכין לתלות עליו את מרדכי (היה זה בט"ז בניסן), וכן אפשר ליהודים להינקם מאויביהם ביום שבו תוכננה להם הפורענות בידי המן. לאחר כשנה, ביום י"ג באדר, הוא יום הפור שהטיל המן להרוג ביהודים, נהרגו בידי היהודים גם עשרת בני המן. בעקבות בקשת אסתר נתלו למחרת כל העשרה על עץ.

לזכר אירועים אלו, ולזכר הפור שהטיל המן על מנת להרוג את כל היהודים, חוגגים היהודים עד ימינו את חג הפורים כפי שהורתה אסתר במגילה, ונקבע לדורות.

דמותו של המן במסורת ישראל

המגילה מכנה את המן "האגגי", חז"ל^{[דרוש מקור]} מבארים, כי הכוונה היא לאגג מלך עמלק. בשל קשר זה נהוג לקרוא בשבת זכור - היא השבת שלפני פורים - את פרשת זכור (דברים, כ"ה, י"ז-י"ט), המזכירה לישראל את אשר עשה לו העמלק. מכאן באה ההתייחסות אל המן כאב טיפוס לשנאת ישראל בכל הדורות, וכחולייה המחברת בין העמלקים הקדומים לשונאי ישראל של ימינו. המאבק בהמן אם כן הוא המאבק של עם ישראל בעמלק, הלובש ופושט צורה במהלך הדורות.

המן מתגלה כאביה של האנטישמיות, השואפת לאבד את היהודים כעם, או כגזע, על נשיהם וטפם.

בימינו נוהגים לזהות את המן עם דמותם של צוררים בני דורנו כאדולף היטלר, וכמחמוד אחמדינג'אד.

ההשוואה להמן משמשת עד ימינו ככינוי לאנשים הנתפסים כרודפי יהודים או את ציבור שומרי המצוות. בשנת ה'תש"ס אמר הרב עובדיה יוסף, בדרשה שנשא, באשר ליוסי שריד: "בקריאת המגילה, שעה שתגידו ארור המן תגידו גם ארור יוסי שריד". כפי הנראה הכוונה הייתה למתוח ביקורת על תפקודו של שריד כשר החינוך, תפקיד בו שימש באותה העת. על דבריו אלו של הרב נמתחה ביקורת רבה על ידי שונאי דת, והיו שקראו אף לחקירתו על ידי המשטרה.

אופיו של המן הינו מושחת ותאב בצע, והוא מוזכר בכפיפה אחת עם שאר רשעי עולם, כמי שביקש לקבל הכל, ולבסוף איבד את הכל: ”וכן מצינו בקין וקורח ובלעם ודואג ואחיתופל ואבשלום ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם. מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם” (סוטה, ט').

יוספוס פלביוס מזכיר את המן בספרו "קדמוניות היהודים". סיפורו של יוספוס נראה כשאוב מתרגום השבעים, וממקורות יווניים ויהודים שאינם עוד בנמצא.

פורים

בחג הפורים חוגגים היהודים את סיפור ישועת היהודים ותבוסת המן. ביום זה קוראים במגילת אסתר, וכאשר מוזכר שמו של המן, מרעישים בקול, על מנת להביע את הבוז לצורר זה; ובכך מתבצע מחיית זכר עמלק. מכאן המנהג להרעיש ברעשן בחג הפורים. כן נהוג לאכול מאפה בצק משולש, בדרך כלל במילוי פרג הקרוי "אוזני המן". מקורו של המאפה הוא בעדות אשכנז, ושמו ביידיש "המן טאַש" - נרתיק (או כיס) של המן. הביטוי המקורי היה "מאָן טאַש" - כיס של פרג, והדמיון של כינוי זה לשמו של המן הוא מקור המנהג המפורסם.

בחסידות

בחסידות ברסלב ^{[דרוש מקור]}משויך להמן יסוד הייאוש ושם נאמר שבחינת המן ועמלק הוא הייאוש שמציף אותנו תמיד ועל-כן עלינו להלחם בם בכל שנה ולהיזהר שלא ליפול בו. ובחודש אדר יש חשש גדול לנפילה לייאוש, ועלינו להתחזק באמונה.

סיבת השיוך היא שהמן ניסה את מעשהו הרע בחישוב מוטעה של השנים לקראת השיבה לארץ ישראל ולבניין בית המקדש השני ובכך ניסה המן להראות שעם ישראל לא ישוב לארצו ושריבון כל העולמים עזב אותם לצמיתות.

משמעות שמו של המן

אטימולוגיות אפשריות בפרסית עתיקה הן הוּ-מַנַה "בעל הרוח הטובה", או הַמַה-מַנַה - "בעל אותה דעה".

מקור המילה המן הוא מהשפה הפרסית ובמקור, hama manah ופירושו: בעל "אותה הדעת/הדעה" כשל המלך. אביו של המן נקרא המדתא או hama data (הַמַה-דַתַה), שפירושו: בעל "אותו החוק" כשל המלך.

הכינוי "אגגי" נוסף לשמו של המן במגילת אסתר, ומשייך אותו, למשפחת אגג מלך עמלק. בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית) כינויו של המן הוא bougaios, תואר דתי זורואסטרי. כמו כן, בתרגום השבעים תורגם הכינוי "אגגי" ל"מוקדוני", ככל הנראה על שם אגאי, הבירה העתיקה של מקדוניה.

בני המן בספרות חז"ל

מלבד עשרת בני המן המוזכרים במגילה. בחז"ל מופיעות דעות שונות על ריבוי בנים של המן. דעה אחת מדברת על 40 בנים (כך בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מט), ואילו האחרת על 100 בנים (מדרש תהלים (בובר) מזמור כב ב). ויש שדרשו ^{[דרוש מקור]}מהמילה "רב בניו" (אסתר, ה', י"א) שהיו לו 202 בנים כמניין רב בגמטריה.

במדרש נאמר, כי הייתה להמן גם בת. המן חפץ להשיאה לאחשוורוש לאחר תלית ושתי, אך נעשה נס, ועל אף יופיה ויחוסה, אחשוורוש לא יכל לסבול את ריחה הרע. בעוד המן הוביל את מרדכי ברחובות שושן וקורא "ככה יעשה לאיש...". טעתה מתוך ידיעתה את תוכניותיו של אביה וסברה שאביה רוכב על הסוס ומרדכי מוביל אותו, ובשנאתה רוקנה דלי שופכין על המוביל, המן הרים את פניו ואז הובררה לה הטעות, בבושתה היא קפצה מן החלון ונהרגה. ועל זה נאמר: ”וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי, אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ; וְהָמָן נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ” (פרק ו' פסוק י"ב) - אבל על בתו, וחפוי ראש מן השופכין.

המן בקוראן

בקוראן מוזכר שש פעמים איש ששמו הוא המן, ומסופר עליו שהוא ידידו של פרעה, וחוטא בזמנו של משה, רבים הוכיחו מכך את בורותו של מייסד האיסלאם.

בסורת סיפור המעשה, הוא מוזכר בסיפור, המבוסס, כפי הנראה, על סיפורו המקראי של משה ועל סיפור מגדל בבל.

קישורים חיצוניים

• המן, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• מגילת אסתר
• דוד פלוסר, המן הרשע, מחניים ע"ט, אדר תשכ"ג.
• הרב אורי שרקי, שואת המן, שעור מתוך אתר מכון מאיר.
• על המן שבקוראן - דמות אמיתית או אגדה? (פרו אסלאמי)
• מגילת אסתר מזווית איראנית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0