המקום הכי חם בגיהנום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־11:17, 28 ביוני 2019 מאת דוב פרח (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר אינטרנט

פרמטרים [ דף הבית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

המקום הכי חם בגיהנום
Hottest Place in Hell logo.svg
סוג עיתונות מקוונת
תקופת הפעילות 2 בספטמבר 2013 – הווה (10 שנים)
מייסדים עינת פישביין, אירית דולב

המקום הכי חם בגיהנום הוא אתר חדשות ודעות ישראלי המתמקד בנושאים חברתיים. האתר הוקם בשנת 2013 על ידי עינת פישביין, לאחר שעזבה את עבודתה ב"ידיעות אחרונות", ואירית דולב, שיצרה וערכה סדרות בערוץ 2 וכן הפיקה את התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל. האתר החל לפעול ב-2 בספטמבר 2013.[1] משרדי האתר נמצאים בדיזנגוף סנטר בתל אביב.[2]

שם

שם האתר נבחר בעקבות אמרה המיוחסת לעיתים לסופר האיטלקי דנטה אליגיירי, לפיה "המקום הכי חם בגיהנום שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומר על נייטרליות". מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, השתמש בביטוי זה בנאום שנשא בשנת 1967 בכנסיית איבנאזר שבאטלנטה, שם דיבר נגד המעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם. על פי פישביין ודולב, "הוא לא השאיר מקום לעמימות או לנייטראליות. הוא האמין שמול מעשה עוול או איוולת - עדיף תמיד לקרוא תיגר, ולא להסתופף תחת אורו החמים והמנוון של הקונצנזוס. יש זמנים שבהם שקט הוא בגידה."[3] פישביין ודולב רואות באמרה זו את אופי האתר ותפקידו: "לצעוק, להתריס, לבקר, לא להיכנע לתכתיבים שיווקיים, ולהיות נאמן לערכיו, לקוראים ולמה שחשוב באמת."[4]

תכנים

עורכת האתר, עינת פישביין, מגדירה אותו מבחינה פוליטית כשמאל חברתי כלכלי, ומנסה לצמצם בו את העיסוק בפן המדיני. מסוקרים בו, בין השאר, נושאים הקשורים לערביי ישראל ומבקשי מקלט מאפריקה, שאינם פופולריים בעיתונות בישראל, בצורה המביאה לידי ביטוי מגוון רחב של דעות: "אנחנו מודעים לעובדה שיש כאן עוד צד, שמה שקורה בדרום תל אביב זו התמודדות קשה גם לתושבים, וחשוב לנו לחזק גם את הסיקור של הצד שלהם." כמו כן נסקרו בו בהרחבה פרשת מותו של יוסף סלמסה ומתווה הגז. המאמרים באתר זכו לאהדה בקרב עיתונאים, אך היו גם גילויים של כעס ושנאה מצד חלק מהקוראים.[5]

באתר התפרסמו, בין השאר, מאמרים של רונית צח, דני גוטוויין וחיים הר-זהב, ומתפרסמים בו טורים קבועים של עוזי וייל, בועז לביא (אנ'), התסריטאית מאיה הפנר ועורך הדין אביגדור פלדמן, ותחקירים של העיתונאית שרון שפורר.[2] לדברי העורכות, הן מנסות להרחיב את קהל הקוראים, וכותבי האתר נמצאים בכל מקום ברחבי ישראל.[4]

האתר משתף פעולה עם אתרי חדשות דומים. לדוגמה, האתר שיתף תכנים מהמגזין הדיגיטלי ‎+972 לציון 20 שנה לטבח מערת המכפלה.[2]

פרסים

ב-2013 זכה האתר בציון לשבח מטעם פרס פראט לתקשורת וסביבה, על היותו עיתון עצמאי שעוסק במושג קיימות כמושג שעוסק בסביבה, בחברה ובכלכלה באותה המידה.[6] במרץ 2014 זכה האתר בפרס דיגיט. בנימוקי הפרס נכתב: "האתר מסמל את המעבר של עיתונאים מנוסים ומצוינים אל הפלטפורמה הדיגיטלית בניסיון ראוי ומתבקש לשלוט במוצר העיתונאי עליו הם חתומים. האתר מעניק פתח לשיח אחר, מאתגר ומעניין תוך ניצול יתרונות הדיגיטל בדגש על הפצה ברשת החברתית."[7]

מודל עסקי

האתר הוקם על בסיס השקעה עצמית, וממומן בעיקר מתרומות הקוראים. לדברי פישביין, "הרעיון העסקי והאתגר הגדול הוא לרכוש את אמונו של הציבור שבאנו לעשות עיתונות עצמאית, משוחררת מלחצים ונקייה מאינטרסים."

בשנת 2015 החל האתר למכור חולצות הנושאות את לוגו האתר. מספר אנשים ידועים שרכשו חולצות של האתר פרסמו אותו ברשתות החברתיות, בהם גיא זהר, אודי סגל, לינוי בר גפן, גל גבאי, אורנה בנאי, חמי רודנר, גיא פינס, אמיר בן דוד, גיא לרר, נורמן עיסא, קובי אריאלי ושרון שפורר.[8]

באוגוסט 2017 הושלם בהצלחה פרויקט מימון המונים נוסף, שהצליח מעבר ליעדים הראשוניים שלו.[9]

בעקבות סירוב לשכת העיתונות הממשלתית להעניק לעיתונאים הכותבים באתר תעודת עיתונאי, מכיוון שהאתר אינו עומד ברף של 10,000 כניסות ביום, פתח האתר בינואר 2018 בקמפיין כניסות המוני לאתר, על מנת לעבור את הרף.[10]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0