המשמר הפרטוריאני
המשמר הפרטוריאני (בלטינית: praetorianī) היה כוח מיוחד המורכב משומרי הראש של קיסרי רומא. המשמר הוקם על ידי אוגוסטוס, ופוזר על ידי קונסטנטינוס במאה הרביעית לספירה.
היסטוריה
המונח "פרטוריאני" הגיע מצמד המילים "המפקד המצווה" - הפראיטור של הצבא הרומאי בשטח (הצבא הרומאי נקרא "פרטוריום"). מפקדים רומאים רבים נהגו לבחור לעצמם כוח שישמש כשומר עליהם. הם השתמשו הן בחיילים מחיל הרגלים והן מחיל הפרשים. עם הזמן הם נודעו כ"כוח הפרטוריאני", ושימשו אישים מפורסמים כיוליוס קיסר, מרקוס אנטוניוס ואוגוסטוס קיסר. כאשר אוגוסטוס הפך למושל האימפריה הרומית בשנת 27 לפני הספירה, הוא החליט שהוא צריך כוח כזה לא רק במלחמה אלא גם בפוליטיקה, ושינה את שמם ל"משמר הפרטוריאני".
המשמר בתחילתו
קבוצת המשמר שנוצרה בתחילה הייתה שונה מאוד מקבוצות המשמר הבאות, אשר התנקשו בקיסרים. ברגע שאוגוסטוס הבין את הצורך של מגנים על המערבולת הרומאית, הוא תמך בזהירות כלפי חוץ במשמר. הוא הרשה, כתוצאה מכך, רק ל-9 קוהורטות (גדודים) להתקיים, במקור 500 אנשים, אבל הוא הגדיל אותם ל-1,000 אנשים לכל גדוד, ורק 3 מהם שמרו על הבירה הרומאית. מספר יחידות קטנות נפרדות (טורמה - פרשים), שמנו 30 אנשים כל קבוצה היו גם כן חלק מהארגון. כשהם סיירו בצורה לא מורגשת בממלכה ובמבנים חשובים, האחרים הוצבו בעיירות סביב רומא; לא היו שום איומים תחת קוהורטות אלה. שיטה זאת לא השתנתה כמעט בתקופת הממשל הפרטוריאני במאה השנייה לפני הספירה.
מותו של אוגוסטוס ב-19 באוגוסט 14 מציין את תום התקופה היחידה בה המשמר הפרטוריאני לא השתמש בכוח צבאי כדי לשחק תפקיד בפוליטיקה הרומית וכדי להציג את ההשקפה שלו. אוגוסטוס היה הקיסר היחיד שקיבל נאמנות מלאה מהפרטוריאנים. ממותו של אוגוסטוס והלאה, הפרטוריאנים פעלו לפי אינטרסים עצמאיים. באמצעות התחבולן שלהם, סיאנוס, המסדר הביא טקטיקות מהבסיסים הצבאיים האיטלקיים לרומא עצמה. בשנת 23, סיאנוס שיכנע את טיבריוס לבנות את הקסטרה פראיטוריה, מחנה צבאי בשביל הפרטוריאנים, שנבנה בנקודה אסטרטגית ביציאה מרומא. מעתה שאר המשמר היה מעורב בחיסול הקיסרים, אבל המושלים סלחו לפרטוריאנים. מציאות זאת הייתה בשנת 31 כשטיבריוס אולץ לסמוך על החיילים הפרטוריאנים שנלחמו נגד פרטיזנים שיצאו מסיאנוס. למרות שהמשמר הפרטוריאני הוכיח את נאמנותו לטיבריוס המזדקן, ההשפעה והכוח הפוליטי שלהם היה ברור לכל.
בזכות התעמולה שלהם, הפרטוריאנים הפכו לחלק שווה בצבא הרומי. הם נלחמו במערכה הראשונה בקרב של בדריאקום למען אותו. תחת דומיטיאנוס וטראיאנוס, המשמר לקח חלק במלחמות מדאקיה ועד למסופוטמיה, והם אף עזרו למרקוס אורליוס במלחמותיו. לאורך כל המאה השלישית עזרו הפרטוריאנים לקיסרים במספר מערכות.
תפקיד פוליטי
לאחר מותו של סיאנוס, המשמר החל במערכה קשה בכל רחבי האימפריה. הם הוציאו להורג קיסרים ושמו במקומם מנהיגים מהמשמר. בשנת 41, קליגולה נרצח על ידי קונספירטורים ממעמד הסנאטורים ומהמשמר.
לאורך שנת 69, התחלפו ארבעה קיסרים. אחרי שהקיסר גלבה נכשל בהבאת הטבות לפרטוריאנים, הם החליפו את הנאמנות שלהם לאותו והתנקשו בקיסר. אותו קיבל ללא ערעורים את דרישות הפרטוריאנים והעניק להם את הזכות למנות למושל את מי שהם יחליטו, בשביל לזכות בנאמנותם. אחרי שניצח את אותו, ויטליוס פירק את המשמר ובנה כוח חדש של 16 קוהורטות. אספסיאנוס ניצח במלחמה את ויטליוס, והקטין חזרה את הקוהורטות ל-9 כשהוא הקיסר עליהם, הוא אף מינה את בנו, טיטוס למושל הפרטוריאנים.
כל עוד למשמר היה את הכוח להרוג קיסרים, הם לא קיבלו תפקידי ניהול בממשלה, אך קיבלו תפקידים בצוות של הארמון, בתפקידי מחוקקים ובתור פקידים בירוקרטיים. לאחר מכן הגיעה מערכה קשה נוספת ובשנת 193 דידיוס יוליאנוס קנה את האימפריה מהמשמר תמורת סכום עצום, לאחר שהם הציעו אותה למכירה אחרי שהרגו את פרטינקס. מאוחר יותר באותה שנה הגיע ספטימיוס סוורוס לרומא, פירק את הפרטוריאנים והחל לבנות מחדש מהלגיון הפאנוני. כמה שנים מאוחר יותר בקרבות רחוב, נלחם האספסוף מול הפרטוריאנים, תחת שלטונו של מקסימינוס.
בשנת 271, אורליאנוס הפליג מזרחה להילחם מול פאלמירה שבסוריה עם הליגיון שלו, עם קוהורטות פרטוריאניות ועם חיל פרשים, וזכה לניצחון מהיר.
שנות הדמדומים של המשמר
בשנת 284, הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס צמצם את הסמכות של הפרטוריאנים עד שלא יכלו לקחת חלק בחיי האימפריה. שני ארגונים חדשים, ג'וביאנים והרקולסים, החליפו את הפרטוריאנים כשומרי הראש של הקיסרים ב-1 במאי 305, פרש דיוקלטיאנוס.
המהלך האחרון של הפרטוריאנים בהיסטוריה האימפרית החל בשנת 306, כשמקסנטיוס, בנו של הקיסר הפורש, מקסימיאנוס, הוכרז כיורשו והחיילים הסמיכו אותו לקיסר איטליה ב-28 באוקטובר. פלביוס ולריוס סוורוס, שביצע את הוראותיו של גלריוס, ניסה לפרק את המשמר, אבל רק הצליח להוביל את היתר להצטרף למקסנטיוס. כשקונסטנטינוס פלש לאיטליה ב-312, בהובלת עימות בגשר מילביאן, הקוהורטות הפרטוריאניות מילאו את צבאו של מקסנטיוס. מאוחר יותר ברומא, הניצחונות של קונסטנטינוס פירקו באופן סופי את המשמר הפרטוריאני. החיילים נשלחו למקומות שונים באימפריה והמשמר עצמו חוסל לאחר למעלה מ-300 שנים שבו שירתו את קיסרי רומי.
ירושת המשמר
למרות שהשם שלהם הפך לשם נרדף של תחבולות, קנוניות, בגידות והתנקשויות, אפשר גם להגיד שבשתי המאות הראשונות של קיום המשמר, הוא היה כוח חיובי במדינה הרומית. המשמר דאג לנקות מעשי אכזריות, ניצול חולשה, וקיסרים לא פופולריים. על ידי הגנה על מונרכיה זאת, הם הבליטו את מנהיגיהם, וגם על ידי שמירת הסדר של האספסוף הרומי. המשמר עזר, בסופו של דבר, ליציבות השלטון, תקופה שלימים נקראה פקס רומנה (Pax Romana).
רק לאחר תקופת שלטונו של מרקוס אורליוס, המשמר החל להתדרדר לאכזריות, שכירות חרב ולכוח חטטן שהפך לבלתי פופולרי. מתקופה זאת ועד למשבר המאה השלישית, נכשלו כל הדרגים שבאו במקום המשמר - הלגיון החדש, חבר המחוקקים והקיסרים.
היחסים בין הקיסרים לבין המשמר
| קיסר | שנים | היחסים עם המשמר |
|---|---|---|
| אוגוסטוס קיסר | 27 לפני הספירה - 14 לספירה | הקים את המשמר הפרטוריאני, קיבל את נאמנותם המלאה |
| טיבריוס | 14–37 | הרשה לסיאנוס לפקד על המשמר, הוציא מאוחר יותר את סיאנוס להורג ומינה במקומו את מאקרו |
| קליגולה | 37–41 | נכנס לתפקיד קצת אחרי מאקרו, הוציא אותו יותר מאוחר להורג. נרצח על ידי המשמר |
| קלאודיוס | 41–54 | הוכרז כקיסר על ידי המשמר וקיבל הגנה מהם, לדוגמה, בניסיונות הפיכה של מסלינה ושל גאיוס סיליוס. |
| נירון קיסר | 54–68 | ננטש על ידי המשמר |
| גלבה | 68–69 | נרצח על ידי המשמר לאחר שנתמך על ידם במאבקו בטיגלינוס ואותו וסירב לגמול להם |
| אותו | 69 | מונה על ידי המשמר, שנלחם בשבילו בעיר קרמונה. בהמשך הוא התאבד |
| ויטליוס | 69 | הודח על ידי המשמר והוצא להורג |
| אספסיאנוס | 69–79 | הקטין את גודלו של המשמר לאחר ניצחונו |
| טיטוס | 79–81 | היה מפקד המשמר, ולאחר מכן הקיסר |
| דומיטיאנוס | 81–96 | בחירתו נתמכה בידי המשמר שנשאר נאמן אליו, גם כשהגדיל את שכר הצבא. נרצח על ידי עבד משוחרר מהממלכה |
| נרווה | 96–98 | המשמר הכריח אותו למנות את מרקוס אולפיוס טראיאנוס, איש צבא, כעוזרו ובהמשך ליורשו |
| טראיאנוס | 98–117 | הוציא להורג את קציני המשמר שהובילו את ההתקוממות נגד נרווה |
| אדריאנוס | 117–138 | יסד את השירותים החשאיים של האימפריה הרומית (הפרומנטרי) |
| אנטונינוס פיוס | 138–161 | |
| מרקוס אורליוס | 161–180 | השתמש במשמר במלחמתו נגד השבטים הגרמניים |
| לוקיוס ורוס | 161–169 | |
| קומודוס | 180–192 | השיג את נאמנות המשמר על ידי מתן שוחד |
| פרטינקס | 193 | המשמר התנקש בו |
| דידיוס יוליאנוס | 193 | קנה את האימפריה מהמשמר, אשר יותר מאוחר נטש אותו |
| ספטימיוס סוורוס | 193–211 | פירק את המשמר ובנה משמר חדש מהלגיונים הדנוביים |
| קרקלה | 211–217 | נרצח במזימה שנרקמה נגדו על ידי מושל המשמר, מקרינוס |
| מקרינוס | 217–218 | |
| אלאגבאלוס | 218–222 | נרצח על ידי המשמר, בתוך מחנה צבאי של המשמר |
| אלכסנדר סוורוס | 222–235 | מונה על ידי המשמר |
| מקסימינוס | 235–238 | |
| גורדיאנוס הראשון | 238 | |
| גורדיאנוס השני | 238 | |
| בלבינוס | 238 | נרצח על ידי המשמר |
| פאפינאוס | 238 | נרצח על ידי המשמר |
| גורדיאנוס השלישי | 238–244 | הוכרז כקיסר על ידי המשמר אבל יותר מאוחר נרצח בידי מושל המשמר, פיליפוס הערבי |
| פיליפוס הערבי | 244–249 | |
| דקיוס | 249–251 | |
| הרנינוס אטרוסקוס | 251 | |
| הוסטיליאן | 251 | |
| טרבוניאנוס גלוס | 251–253 | |
| איימליאנוס | 253 | |
| ולריאנוס | 253–260 | |
| גליאנוס | 260–268 | |
| קלאודיוס השני | 268–270 | |
| קווינטילוס | 270 | |
| אורליאנוס | 270–275 | נרצח על ידי המשמר |
| טקיטוס | 275–276 | |
| פלוריאנוס | 276 | |
| פרובוס | 276–282 | נרצח על ידי חיילי המשמר לאחר התקוממות |
| קארוס | 282–283 | |
| קארינוס | 283–285 | |
| נומריאן | 283–284 | |
| דיוקלטיאנוס | 284–305 | שבר ביעילות את כוחם של הפרטוריאנים |
| מקסימיאנוס | 286–305, 307–308 | |
| גלריוס | 305–311 | |
| קונסטנטיוס כלורוס | 305–306 | |
| פלביוס ולריוס סוורוס | 306–307 | |
| מקסנטיוס | 306–312 | הקיסר האחרון שמולך על המשמר |
| קונסטנטינוס | 306–337 | מפרק את המשמר ומשמיד את המפקדה שלהם |
ארגון ותנאי השירות
למרות שלפרטוריאנים יש קווי דמיון, הם לא היו לגיון רגיל באימפריה הרומית. תשע הקוהורטות (אחד פחות מלגיון) היו גדולים יותר, השכר והרווח היו טובים יותר והיכולות הצבאיות היו מקצועיות יותר. הם גם קיבלו מתנות כסף מהקיסרים. כשהוקמו על ידי אוגוסטוס, הקוהורטות הפרטוריאניות מנו 9,000 אנשים, אשר גויסו מהלגיונים של הצבא או נערים שהובאו מאטרוריה, אומבריה ולאטיום (פרובינציות במרכז איטליה). במשך הזמן הצטרפו גם בני נוער שהתאימו ממקדוניה, היספניה בייטיקה, היספניה טארקוננסיס, לוסיטניה ואיליריקום. ויטליוס הקים משמר חדש מהלגיונים הגרמאניים וספטימיוס סוורוס עשה אותו דבר עם הלגיונים הפאנוניים.
בתקופתו של אוגוסטוס קיסר, כל קוהורטה של הפרטוריאנים מנתה 1,000 אנשים, וזה גדל עד ל-1,500 אנשים. בלגיונים הרגילים, כמות האנשים ששירתה, הייתה קטנה יותר. ההיסטוריון טקיטוס תיעד שמספר הקוהורטות גדל מ-9 ל-12 בשנת 47. בשנת 69 הם המשיכו לגדול ל-16 קוהורטות על ידי ויטליוס, אבל אספסיאנוס הקטין חזרה ל-9. לבסוף, בשנת 101 מספרם גדל ליותר מ-10, ומנה כוח של 5,000 חיילים, שהיו האליטה החברתית.
אימוני השומרים היו יותר אינטנסיביים מאשר בלגיונים, כיוון שהיה להם יותר זמן פנוי, כשהקוהורטה שלהם לא ליוותה את הקיסר. ציוד ושריון נראו כמו של כולם פרט לייחוד אחד - עיצוב שונה בשריון המגן על החזה, שנראו היטב במצעדים שהם ערכו. סמלי הירח הכוכבים וסמל העקרב היו מזוהים במיוחד עם הפרטוריאנים. כל שומר קיבל שני סטים של שריון, אחד למצעדים והשני לשדה הקרב.
הפרטוריאנים קיבלו שכר גבוה יותר מהחיילים הרומאים מכל לגיון שהוא, בשיטה שנקראה "תשלום וחצי", sesquiplex stipendum. לדוגמה, אם לגיונר היה מרוויח 225 דנאריוס, חייל מהמשמר היה מקבל 375 לשנה. דומיטיאנוס וספטימיוס סוורוס הגדילו את שכר המשמר ל-1,500 דנאריוס לשנה, ששולם בשלושה חלקים - בינואר, במאי ובספטמבר. באירועים מיוחדים הקיסרים הביאו למשמר בונוסים כספיים, שנקראו מתנות כסף.
בעת פרישה, קיבל חייל פרטוריאני 20,000 ססטרטיוס (5,000 דנאריוס), שטח אדמה במתנה, ודיפלומה בה נכתב "ללוחם שבאומץ ובאמונה סיים את שירותו". רבים בחרו להמשיך להתנדב ולעזור לצבא בעורף ואחרים אף התגייסו מחדש בשביל לנסות לעלות את מעמדם עוד יותר בתוך המדינה הרומית.
יחידת הפרשים של המשמר
מהקמתו, המשמר כלל חיל פרשים קטן, equites singulares augusti, שתפקידו היה ללוות את הקיסרים לקמפיינים צבאיים. היחידה כללה את האנשים הכי אמינים שהיו במשמר והיה להם תלבושת ונשק משלהם. טראיאנוס הרחיב כוח זה, פתח אותו לאזרחים, והפך אותו לחלק בלתי נפרד מהמשמר הפרטוריאני. גודל היחידה היה 512 פרשים שחולקו ל-16 יחידות. הכוח היה כפוף לטריבון, ואף היווה הקוהורטה העשירית. בהמשך אף הכפיל סוורוס את גודלם והפך אותם לגודל של קוהורטה שלמה.
דרגות המשמר
| דרגות המשמר הפרטוריאני בסדר עולה | |
|---|---|
| חיילים (Milites) | חיילים רגילים |
| מחוסנים (Immunes) | לאחר 5 שנים החיילים הורשו לשרת בחיל הפרשים או בתור סוכנים מיוחדים |
| ראשיים (Principales) | מפקדי הלגיונים |
| אבוקטוס | לאחר 16 שנים של שירות, אפשר היה לפרוש, אבל רבים בחרו להישאר, וכונו אבוקטוס |
| קנטוריון | חיילים שהועברו למשמר אחרי שירות בלגיונים או בקוהורטות העירוניות |
| טריבון | קצינים אשר גם כן הגיעו מהלגיונים ולעיתים קרובות מהפרשים, פיקדו על קוהורטה. צנטוריונים הצליחו רק לעיתים רחוקות להתקדם לטריבון |
| פרומגיסטראט | דרגת הפרשים |
| פרפקטוס (Praefectus) | התפקיד הגבוה ביותר במשמר, מפקד המשמר |
קישורים חיצוניים
