הסכם רוטציה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־04:36, 29 באוגוסט 2019 מאת מוטיאל (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "לעתים" ב־"לעיתים")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסכם רוטציה, הוא הסכם פוליטי לסבב בהחלפת תפקידים בין בעלי משרות ממלכתיות, כחברי הכנסת, ראשי ממשלה, שרים ועוד. בתקופות מוקדמות של ההיסטוריה, נעשו סבבי רוטציה גם בין יורשי עצר וטוענים לכתר במונרכיות העוברות בירושה.

הסכמי רוטציה בישראל

המסגרות הפוליטיות בישראל גורמות לקבוצות מיעוט להתאחד יחד בריצה משותפת לכנסת ולמועצות הרשויות המקומיות על מנת להבטיח את מעבר אחוז החסימה וקבלת ייצוג במוסדות הנבחרים. על מנת להרחיב את מספר הקבוצות המקבלות ייצוג בכנסת, מקובל במפלגות הקטנות לקיים הסכמי רוטציה על פיהם אם יתקבלו רק מספר מסוים של מנדטים, יתפטר אחד מאלו שנכנסו לכנסת באמצע הקדנציה על מנת לאפשר לבא בתור ברשימה שלא נכנס לכנסת, להיכנס גם הוא לכנסת.

הסכמי רוטציה מקובלים בעיקר במפלגות הערביות והחרדיות בהן החברה מחולקת לפלגים רבים הדורשים ייצוג.

המפלגות הערביות

במפלגות הערביות כמו הרשימה הערבית המאוחדת[1] והרשימה הערבית לבדואים וכפריים, ששימשו כמפלגות לווין של המערך ומפא"י, הייתה נהוגה רוטציה. על מנת לאפשר למספר נציגים לכהן בכנסת, נהוג היה שח"כ מכהן מתפטר מתפקידו והבא בתור ברשימה, מושבע לכנסת במקומו.

המפלגות החרדיות

היהדות החרדית יוצגה במהלך השנים על ידי מפלגות שונות. אגודת ישראל (אגו"י), שהוקמה עוד לפני קום המדינה ופעילה עד היום; פועלי אגודת ישראל (פאג"י), תנועת פועלים חרדית עצמאית שנטמעה לבסוף באגודה; דגל התורה, שהוקמה ב-1988 ומייצגת את הליטאים, כשאגודת ישראל מצייגת כיום בעיקר את החסידים; מפלגת ש"ס, שהוקמה ב-1984, מייצגת בעיקר את החרדים הספרדים.

במהלך השנים התמודדו לעיתים המפלגות השונות במשותף לכנסת (החזית הדתית המאוחדת בכנסת הראשונה, שכלל גם מפלגות דתיות לאומיות; חזית דתית תורתית המשותפת לאגו"י ופאג"י; ויהדות התורה המשותפת לאגו"י ודגל התורה). מפלגת ש"ס בחרה תמיד להתמודד עצמאית בבחירות לכנסת, אך בבחירות מקומיות היא מתמודדת לעיתים במשותף עם מפלגות אחרות.

כדי לאפשר ייצוג יחסי בין המפלגות השותפות ברשימות נהוגה לעיתים רוטציה בין המפלגות השונות. בנוסף, כיוון שאגודת ישראל מורכבת ממספר סיעות המייצגות פלגים שונים (כיום "הסיעה המרכזית" של חסידות גור, "הסיעה המאוחדת" של חסידות ויז'ניץ, שלומי אמוני ישראל של החסידויות הקטנות וסיעת חסידות בעלז), נהוגה גם רוטציה בתוך המפלגה, כדי לאפשר ייצוג לסיעות השונות.

  • לקראת הבחירות לכנסת ה-17 - סמוך למועד הגשת הרשימות, פורסם כי למרות הפילוג בכנסת ה-16, תתמודנה אגודת ישראל ודגל התורה, שוב במסגרת הרשימה המשותפת, "יהדות התורה". המקומות הראשון, השלישי והחמישי, המשוריינים לאגודת ישראל נתנו ל: יעקב ליצמן, מאיר פרוש ושמואל הלפרט. ואילו במקום השישי היה אמור להיות מוצב ישראל אייכלר, נציג חסידות בעלזא שהתבקש לחתום על הסכם רוטציה בינו לבין נציג דגל התורה, אורי מקלב, שהוצב במקום השביעי. אנשי החסידות התנגדו לכך נמרצות, מאחר שלטענתם כבר קיימו רוטציה במהלך הכנסת ה-16 ועתה הרוטציה אמורה להתקיים על ידי נציג סיעה אחרת באגודת ישראל. אולם, המשא ומתן התוך מפלגתי באגודת ישראל הגיע למבוי סתום ולפיכך לא נכלל אייכלר ברשימה, ובמקומו הוצב במקום השישי יעקב כהן, איש חסידות גור וחבר מועצת העיר בני ברק.
    ההסכם אכן קויים בכנסת ה-17, כאשר ב-31 ביולי 2008, פרש מהכנסת יעקב כהן נציג הסיעה המרכזית באגודת ישראל, על מנת לפנות את מקומו לאיש דגל התורה הרב אורי מקלב.

בעיות בקיום הסכמי רוטציה

לקראת הבחירות לכנסת השנייה חתמו אברהם יהודה גולדראט והרב קלמן כהנא על הסכם רוטציה על פיו אם תקבל המפלגה רק שני מנדטים יתפטר זה שנבחר מהכנסת לאחר תום מחצית הקדנציה. אולם כשהגיע המועד לביצוע הרוטציה נשתנו הנסיבות, שכן גולדראט היה מהמתנגדים לישיבה בממשלה, בעוד כהנא היה סגן שר החינוך. בעקבות זאת הורתה מזכירות פועלי אגודת ישראל לקלמן כהנא שלא לפרוש מהכנסת, בטענה שיחסי הכוחות במפלגה השתנו והרוטציה אינה רלוונטית. גולדראט ביקש לתבוע את כהנא בדין תורה בפני הרב איסר יהודה אונטרמן, אולם חזר בו[3][4]. על פי דיווחים בעיתונות, שהוכחשו על ידי בנימין מינץ, שילם קלמן כהנא 7000 לירות פיצויים לגולדראט על שלא מילא את הסכם הרוטציה. בינואר 1954 השמועות גררו גינוי מקיר לקיר בוועדת הכנסת[5][6] ואף עלו דרישות לחקירה של הכנסת ואף לחקירה פלילית בנושא.

בכנסת התשיעית נבחר השייח חמאד אבו רביעה במסגרת "רשימה הערבית המאוחדת" במקומו של סיף-אלדין אל-זועבי, תוך הסכמה על רוטציה עם השייח ג'בר מועדי. אולם בשל העובדה שאבו רביעה לא התפטר מתפקידו כעבור שנתיים, על מנת לאפשר למועדי להיכנס לכנסת בשנת 1981, נרצח על ידי בניו של מועדי.

בכנסת השבע עשרה הוצב עבאס זכור במקום הרביעי ברשימת רע"מ-תע"ל, כנציג התנועה האסלאמית. לפי הסכם רוטציה, נקבע כי אם תזכה הרשימה בארבעה מנדטים, יפנה זכור את מקומו לבא בתור ברשימה, סלמן אבו אחמד, בחלוף "שנה וחצי עד שנתיים, כאשר תקופה זו תיקבע על פי החלטתו של ראש התנועה האיסלמית באותו מועד, לאור ההערכות לגבי תקופת כהונתה של הכנסת". ראש התנועה, אברהים צרצור קבע את המועד, אך זכור סירב לפנות את כסאו. בעקבות זאת, הוגשה עתירה לבג"ץ, שקבע בפסק דינו כי אף שיש צדק עם העותרים, אין בסמכותו להורות לחבר הכנסת להפסיק לכהן בה[7]. זכור הודח מהתנועה האסלאמית ובבחירות לכנסת ה-18 התמודד ברשימת בל"ד.

ועדות הכנסת

  • באותה הכנסת, בוצע הסכם רוטציה פנים מפלגתי זהה על ראשות וועדת הכלכלה, בין משה כחלון מהליכוד, שפינה את מקומו בראשות הוועדה לחבר סיעתו גלעד ארדן.

ממשלת אחדות לאומית

בממשלות העשרים ואחת והעשרים ושתיים בכנסת האחת עשרה, התקיימה רוטציה בתפקיד ראש הממשלה בין שמעון פרס ויצחק שמיר.

לפני הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 נראה היה כי "המערך" (גוש פרלמנטרי של מפלגת העבודה ומפ"ם) יזכה ברוב מוחץ. אולם, התוצאות היוו הפתעה, ולא נחזו באף תחזית קודמת. המערך ירד מ-47 מנדטים בכנסת העשירית ל-44 מנדטים. ואילו הליכוד בראשותו של יצחק שמיר הצליח לצמצם את הירידה הצפויה שלו בבחירות והוא ירד מ-48 מנדטים ל-41.

נראה היה, כי קיים שוויון בין גוש הימין וגוש השמאל, כאשר לשון המאזניים הן המפד"ל ומפלגתו של עזר ויצמן. הנשיא חיים הרצוג הטיל את הרכבת הממשלה על שמעון פרס. אך לאחר סבב שיחות ומכיוון שהסיעות הדתיות לא אבו להצטרף לממשלה בראשותו, אלא אם כן יצטרף אליה גם הליכוד, הודיע פרס כי אין ביכולתו להקים ממשלת שמאל צרה.

בצעד חסר תקדים, תיווך הנשיא הרצוג עצמו, בין הסיעות השונות, והצליח להביא להסדר שכונה "רוטציה", לפיו במשך השנתיים הראשונות ישמש בתפקיד ראש הממשלה שמעון פרס, ויצחק שמיר ישמש כממלא מקומו וכשר החוץ. וכעבור שנתיים יחליפו השניים תפקידים. במהלך כל התקופה יהיה יצחק רבין מהמערך שר הביטחון, ואילו יצחק מודעי מהליכוד יהיה שר האוצר. ההסכם כובד, וחילופי התפקידים בוצעו לאחר שנתיים ב-20 באוקטובר 1986, באופן הבא: שמעון פרס הגיש לנשיא המדינה את התפטרותו והמליץ בפניו להטיל את הרכבת הממשלה החדשה על יצחק שמיר. למעט החילופים בין יצחק שמיר לשמעון פרס לא השתנתה חלוקת התפקידים בממשלה, ולא שונו קווי היסוד שלה, (אולם, מאוחר יותר החליף משה נסים מהליכוד את יצחק מודעי, בתפקיד שר האוצר).

ממשלה זו נשענה על רוב מוצק וחסר תקדים של 97 חברי כנסת. מבחינה חוקית-פורמלית היו שתי ממשלות, זו אחר זו, ולא ממשלה אחת, כיוון שהתפטרות ראש הממשלה דינה כהתפטרות הממשלה כולה, ומחייבת הקמת ממשלה חדשה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אין מדובר ברשימה הערבית המאוחדת (רע"ם) (שהוקמה לקראת הכנסת ה-14) אלא בסיעה קודמת בשם זה.
  2. ^ אז עוד טרם נוסדה "דגל התורה" ופועלי אגודת ישראל פעלה בנפרד.
  3. ^ מזכירות פאג"י על עניין גולדרט, דבר, 4 בינואר 1954
  4. ^ מסקנות הוע' לעניין גולדרט, דבר, 10 בינואר 1954
  5. ^ פרטים נוספים ב"עניין גולדראט", דבר, 5 בינואר 1954
  6. ^ ועדת הכנסת מגנה מיקוח כספי על מנדטים, דבר, 6 בינואר 1954,
    שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר

    פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    המשך הידיעה, דבר, 6 בינואר 1954
  7. ^ בג"ץ 8921/07 מפלגת האיחוד הערבי ואח' נ' ח"כ עבאס זכור