העולם ההלניסטי
| יוון העתיקה | ||
|---|---|---|
| תקופת המעבר | איונים • דורים • הפלישה הדורית • התקופה הגאומטרית |  |
| התקופה הארכאית | פוליס • הקולוניזציה היוונית • טיראניה • הומרוס • הסיודוס | |
| התקופה הקלאסית | מלחמת פרס–יוון • אתונה העתיקה • ספרטה • תבאי • התיאטרון ביוון העתיקה | |
| התקופה ההלניסטית | התרבות ההלניסטית • הממלכה הסלאוקית • מוקדון • מצרים • יוון • פונטוס • פרגמון • אפירוס | |
| היסטוריה צבאית | פלנקס • הופליט • הצבא הספרטני • הצבא המקדוני | |
| נושאי רוחב | אדריכלות • אמנות • דת • החברה • כלכלה • מטבח • תיאטרון • מיתולוגיה • מתמטיקה • פילוסופיה • ספורט • ספרות | |
| פורטל יוון העתיקה | ||
העולם ההלניסטי שנוצר כתוצאה מהקולוניזציה היוונית וממלחמותיו של אלכסנדר הגדול הקיף את כל אגן המזרחי של הים התיכון, חלקים מהאגן המערבי, את כל המזרח התיכון וחלקים מאסיה המרכזית. נהוג למנות את התקופה ההלניסטית ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ולסיימה בשנת 30 לפנה"ס עם מותה של המלכה ההלניסטית האחרונה קלאופטרה.
במזרח הגיע בתוך יבשת אסיה עד הודו ואילו במערב עד אזור פרובנס של ימינו בצפון מזרח כלל את אזור חצי האי קרים ושטחים הנמצאים מזרחית לו. הישויות המדיניות העיקריות הוקמו על ידי הדיאדוכים שהיו רובם ככולם קצינים בכירים בצבאו של אלכסנדר הגדול. דיאדוכים אלה נלחמו האחד בשני עד חורמה במשך עשרות שנים בעימות הידוע בשם מלחמות הדיאדוכים. הם הורישו את הסכסוך המר לצאצאיהם שהמשיכו אותו עד שקיעת העולם ההלניסטי ועלייתה של האימפריה הרומית. למרות האיבה הגלויה בין הממלכות ההלניסטיות, הן שיתפו פעולה בתחומים רבים בהם כלכלה, תרבות ועוד.
לממלכות ולישויות המדיניות שהרכיבו עולם זה היו מאפיינים שונים, לעיתים הפוכים זה לזה, אך כולם היו נאמנים לתרבות ההלניסטית, אם כי מאפייניה היווניים היו חזקים יותר בחופיו של הים התיכון והשפעתה של תרבות זו הלכה והצטמצמה ככל שהתרחקה המדינה מהאזור הים תיכוני.
הגיוון המדיני והחברתי הכלכלי היה רב. מערי מדינה שהמשיכו את המסורת של יוון הקלאסית עם מוסדות דמוקרטיים וטיראניה דרך ליגות מקומיות של מספר ערים או אזורים גאוגרפיים דוגמת הליגה האיטולית ביוון גופא עד מדינות ענק כגון מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית שהתאפיינו במשטר מלוכני.
הארצות העיקריות
ארץ האם היוונית בתקופה ההלניסטית
ערך מורחב – יוון ההלניסטית
תמורות גדולות עברו גם על יוון גופא. בריתות בראשות אחת מערי הפוליס הגדולות פינו את הבכורה למוסדות פוליטיים חדשים, שתרומתם למפעל היווני הייתה צנועה בתקופה הקלאסית. אלו הן הליגה האיטולית מצפון-מרכז יוון והליגה האכאית שמרכזה בפלופונס. לצדן בחשה ממלכת מוקדון בקלחת היוונית. מוקדון שלטה על חלקים נרחבים של יוון בצורה ישירה בעזרת חילות מצב בנקודות אסטרטגיות ובמקומות אחרים בעזרת בעלות ברית מטעמה.
תבאי הגדולה שהייתה אחת הערים הדומיננטיות בתקופה הקלאסית ואף נהנתה תקופה קצרה מהגמוניה נחרבה אחרי מצור קשה שבמהלכו תושביה נטבחו ומי שלא נטבח נמכר לעבדות. היא מעולם לא השתקמה מהמכה הקשה הזאת ולא שבה למעמדה הקודם. אתונה שעושרה התבסס על סחר ימי מפותח המשיכה לשגשג מבחינה כלכלית והייתה כרך גדול, אך ירדה מעוצמתה הצבאית. ספרטה בעלת העבר הצבאי המפואר ניסתה להשתקם מהמפלות שספגה במאה ה-4 לפנה"ס אך כוחה לא עמד לה נגד העולים החדשים על במת ההיסטוריה היוונית - הליגות האזוריות של אכאיה ואיטוליה מחד וממלכת מוקדון מאידך.
מאבק חורמה שהתנהל בין הליגה האיטולית לליגה האכאית ובין ספרטה לכל השאר בתוספת לפלישות מקדוניות שהתרחשו מדי פעם אפיינו את התקופה ההלניסטית מהצד היווני. בנוסף אליהם, פלשו אליהם שבטים קלטים חזקים שניפצו את הצבאות שנשלחו נגדם ורק בעזרת הצבא האיטולי הצליחו היוונים להתגבר על האיום. הקלטים עברו בסופו של דבר לאסיה הקטנה שבה הקימו מדינה בשם גלטיה.
השפעות התרבותיות של ההלניזם הורגשו במידה רבה גם ביוון, אך המרכיב היווני היה, מטבע הדברים, חזק מאד בחברה זו והשפעות זרות מבחוץ היו מתונות יחסית.
בסוף המאה שנייה לפנה"ס הפנתה רומא את מבטה מזרחה ובסדרת מלחמות שנמשכו עד אמצע המאה הביסה את ממלכת מוקדון וכתוצאה מכך הפכה לגורם דומיננטי באזור. עם הזמן כוננה רומא שלטון ישיר על יוון והיא נכנסה לתחומי המדינה הרומית. היוונים ניסו למרוד, אך ללא הועיל.
מוקדון
- ערך מורחב – מוקדון
מוקדון או מקדוניה הייתה ממלכה שנוסדה כמה מאות שנים לפני התקופה ההלניסטית ובמשך תקופה ארוכה נראתה כחצי-ברברית מנקודת המבט היוונית[1], אך אחד מבניה, אלכסנדר הגדול, הוא זה שאפשר את כינון התרבות ההלניסטית.
מוקדון תרמה את עיקר הכוחות לצבאו של אלכסנדר הגדול ורובם ככולם נותרו במזרח. בנוסף לכך מקדונים רבים יצאו את מולדתם להתיישב בארצות זרות. ההגירה, המלחמות התכופות והגיוסים לצבא פגעו באופן משמעותי במאגר הגברים במדינה מה שהשליך על יכולתה להתמודד עם המציאות. בנוסף לכך, השושלת הארגאידית העתיקה הגיעה לסוף דרכה עם רציחתו בדם קר של אלכסנדר הרביעי, בנו הצעיר של אלכסנדר הגדול. במלחמות הדיאדוכים שהתפתחו נכנסה הממלכה לתקופת תוהו ובוהו ממנה יצאה רק כעבור שני דורות עם שלטונו של אנטיגונוס השני גונאטס שהצליח לכונן שלטון יציב בממלכה.
למוקדון לא הייתה גישה לאוצרות טבע או למסחר ולמרות שנהנתה מעמדת בכורה ביוון, הקשיים של סוף המאה ה-4 העיבו על התפתחותה ורק לקראת סוף המאה ה-2 הצליחה לשוב למעמד שהיה לה בימי הזוהר שלה בתקופת שלטונו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול. לרוע מזלה זו הייתה גם העת שרומא התחילה להתפשט מזרחה ובסדרת מלחמות הוכרעה מוקדון. בסופו של דבר נקרעה הממלכה על ידי הרומאים לארבעה מחוזות גדולים ולא שבה עוד כישות מדינית עד סוף המאה ה-20, עת שבה כוננה באזור הצפוני של מוקדון מדינה מודרנית בעלת שם דומה - מקדוניה. יחד עם זאת, הקשר האתני, ההיסטורי והתרבותי של המדינה המודרנית לישות המקדונית העתיקה הוא קלוש ביותר.
מצרים
- ערך מורחב – מצרים התלמיית
מצריים הייתה הממלכה היציבה ביותר והעשירה ביותר מכל ממלכות הדיאדוכים והייתה גם האחרונה ליפול לפני הכובש הרומי. תלמי בן לאגוס ששלט במצרים בשם תלמי הראשון (סוטר) קיבל לידיו את פרובינציית מצרים עוד בימי חייו של אלכסנדר כשהצבא המקדוני-יווני כבש את מצרים בעת מסעו מזרחה. אלכסנדר בחר בתלמי למושל מצרים. תלמי לא בזבז זמן והניח את היסודות המוצקים שעליהם התבססה שליטת בית תלמי במצרים.
המלכים התלמיים של מצרים הנהיגו משטר של סבלנות דתית. בתקופתם נעשה תרגום השבעים של התנ"ך ליוונית. יתרה מכך אימצו התלמיים מנהגים רבים של בני המקום. לדוגמה, מלכים תלמיים רבים התחתנו עם אחיותיהם כמנהג הפרעונים העתיק. האלים המצרים כובדו ונבנו מקדשים לפולחנם, הכהנים המצריים נהנו ממעמד נח בחברה ואף נעשה ניסיון למזג את אלי מצרים עם האלים היוונים העתיקים.
מלבד מצרים גופא, שלטו מלכי תלמי על מספר איים בים התיכון, מספר ערי חוף באסיה הקטנה ואף בארץ ישראל. השליטה במרחב הגאוגרפי הזה התאפשרה בזכות הצי המצרי, שהיה החזק בציים ההלניסטיים בתקופת הזוהר של הממלכה התלמיית.
מבחינה כלכלית נהנתה מצרים מפריחה בגלל עודפי ייצור המזון, סחר הפפירוס וסיבות נוספות. השלווה הופרה בסוף המאה ה-3 לפנה"ס והתפתחה לכדי משבר של ממש במאה ה-2 לפנה"ס עת מהפכות החצר האלימות שערערו את יציבות המשטר. תלמי הרביעי ניצח אמנם את אנטיוכוס השלישי, המלך הסלאוקי, בקרב רפיח (217 לפנה"ס), אך היה זה הניצחון התלמיי הגדול האחרון בשדה הקרב. כמה שנים לאחר מכן, קרע אנטיוכוס השלישי נחלות רבות ממצרים ובהן ארץ ישראל שעברה לשלטון סלאוקי.
התמוטטות הממלכה הסלאוקית תחת המתקפה הרומית וקריסתה תחת מרידות פנמיות העניקו מרווח נשימה למצרים במשך כ-150 שנה, אך מרידות מבית, תככי האריסטוקרטים ליד כס השלטון והעדר שליט חזק שייקח את העניינים לידיו ויתקן את המעוות גזרו את דינה של הממלכה. הממלכה גססה לאטה עד ההשתלטות הסופית של רומא בשנת 30 לפנה"ס.
פרגמון
- ערך מורחב – פרגמון
פרגמון הייתה אחת היורשות של ממלכתו של אחד הדיאדוכים בשם ליסימכוס שהתפרקה אחרי תבוסתו בקרב קורופידיון בשנת 281 לפנה"ס. מרכז הממלכה הייתה העיר העתיקה פרגמון וממנה משלה השושלת האטלידים.
הממלכה, הקטנה אך היציבה, נהנתה ממיקומה הגאוגפי, המרוחק ממרכזי הכוח של האימפריות הגדולות – מצרים מעבר לים, מרכז הכובד של הממלכה הסלאוקית מעבר השני של הרי הטאורוס ומוקדון מעבר לדרדנלים. יחד עם זאת, נאלצה הממלכה להיאבק בשכנים מרים אחרים, שאיימו לכלותה. מזרחית לה נמצאה גלטיה שנוסדה על ידי שבטים קלטים שפלשו לבלקן בסוף המאה ה-3 לפנה"ס, נהדפו מיוון על ידי האיטולים וחצו את הדרדנלים. מצפון ניצבה ממלכת ביתיניה שגם היא לטשה עיניה על פרגמון העשירה.
בגלל העדר שכנים חזקים, יכולה הייתה הממלכה לשגשג ואף להפנות משאבים רבים למפעלי תרבות אדירים. הספרייה של פרגמון הייתה שנייה רק ללספריה הגדולה של אלכסנדריה בהיקף אוצרותיה. המסחר, החינוך והאמנות פרחו תחת ההנהגה המתונה והיעילה של בית המלוכה האטלידי.
מבחינה מדינית השכילה הממלכה למקמם עצמה לימין הכוח העולה בים התיכון – הרפובליקה הרומית. פרגמון הגישה סיוע צבאי ישיר ועקיף לרומאים במלחמתם בממלכות ההלניסטיות החזקות ובסופו של דבר עברה מרצונה החופשי לשלטונה הישיר של רומא וכוננה באזורה פרובינקיה רומית בשם אסיה.
הממלכה הסלאוקית
- ערך מורחב – הממלכה הסלאוקית
הממלכה הסלאוקית נוסדה על ידי סלאוקוס הראשון בשנת 312 לפנה"ס וירשה את מרבית שטחי האימפריה של אלכסנדר הגדול וביתר דיוק את שטחי הליבה של פרס ששליטיה מהשושלת האחמנית הפסידו את עצמאותם לאלכסנדר הגדול.
שליטי הממלכה הסלאוקית ניצבו לפני קושי מיוחד במינו. בניגוד למדינות הלניסטיות אחרות, הרכב האוכלוסייה המזרחית בממלכה לא היה אחיד. בגלל שטחיה העצומים, עמים רבים שכנו בין גבולותיה. דתות שונות, מערכות חברתיות שונות ואילוצים אחרים הפכו את הממשל בממלכה לקשה מאוד. בנוסף לכך, כמות המהגרים היוונים מוגבלת ולא היה די במהגרים אלה כדי ליישב ארץ גדולה כל כך ולהטביע בה חותם הלניסטי עמוק.
בניגוד לחזונו של אלכסנדר, שביקש להעביר את בירתו לבבל, התמקדו שליטי הממלכה באזורים הסמוכים לים התיכון ואילו בפנים הארץ שלטונם היה רעוע ועד מהרה אזורים רבים בממלכה ביקשו לכונן אוטונומיה או אף להתנתק באופן מוחלט מהמרות הסלאוקית. מגמות הפירוק התגברו עם מותו של סלאוקוס הראשון והחריפו לאט לאט עד ימי שלטונו של אנטיוכוס השלישי שהצליח ללכד את הממלכה באופן זמני. למרות הצלחותיו בתחום הפנים, הפסיד אנטיוכוס השלישי במלחמה לרומא והממלכה ספגה מכה קשה.
מרידות דוגמת מרד המכבים ומרידות אחרות, הנטל הכלכלי הכבד שנבע מהכישלון במלחמה הכריעו אותה ועד מהרה שקעה הממלכה בתוהו ובוהו פנימי. תוהו ובוהו זה נוצר וטופח ידי הרומאים שקטפו את הממלכה כפרי בשל באמצע המאה הראשונה לפנה"ס.
הממלכות היווניות של באקטריה ושל הודו
הממלכה היוונית של באקטריה נמצאה באזור אפגניסטן ופקיסטן של ימינו. ראשיתה, בדומה לממלכות הלניסטיות אחרות, במתיישבים היוונים שהותיר אחריו אלכסנדר הגדול במסעו מזרחה במחצית השנייה של המאה ה-4. במלחמות הדיאדוכים נפלה באקטריה תחת שליטתו של בית סלאוקוס, אך הריחוק הרב ממרכז הכובד הסלאוקי במערב החליש את המרות של השלטון המרכזי ולקראת אמצע המאה ה-3 לפנה"ס הכתיר עצמו אציל מקומי בשם דיאודטוס למלך.
ממלכה זו, שהייתה המרוחקת ביותר והמנותקת ביותר מהים התיכון מבין הארצות ההלניסטיות הייתה גם הראשונה ליפול. קשיים רבים שניצבו לפני השליטים ההלניסטיים האחרים, ובמיוחד המוצא היווני של השליטים שמלכו בארץ המאוכלסת בבני עמים שונים שאין בינם ליוונות דבר וחצי דבר הייתה בעוכריהם. המרחק העצום בין באקטריה ליוון לא אפשר גלי הגירה משמעותיים כמו שהיו במצרים ובממלכה הסלאוקית. לכן, די היה בפלישה צבאית קשה אחת כדי למוטט את השלטון הרעוע שלא הצליח לגשר על הפערים בינו למציאות הקשה.
השלטון הסלאוקי לא יכול היה להגיב למעשה מרידה זה היות ששליטה של פרתיה (אזור אירן של היום) שנמצאת בין באקטריה למרכז הכובד הסלאוקי, שאף היא הייתה לפני כן טריטוריה סלאוקית גם כן הכריזו על עצמו כמלך וכך יצא שפרתיה חצצה בגופה בין ממלכת באקטריה הצעירה לזעם הסלאוקי שיכול היה לנחות עליה אלמלא חציצה זו.
דיאדוטוס השני, בנו של מייסד הממלכה הופל משלטונו בשנת 230 לפנה"ס על ידי אאותידמוס שיסד שושלת משלו. בשנת 210, כ-40 שנה לאחר המרידה הגיע סוף סוף אנטיוכוס השלישי, המלך הסלאוקי, בראש צבא גדול לבאקטריה ותבע את זכויותיו. אנטיוכוס הסתפק בכניעה פורמלית וקבלת מרות מן הפה אל החוץ ולא ביצע שינויים כלשהם במבנה הממלכה הצעירה. עם חזרתו של אנטיוכוס חזרה ללב הממלכה הסלאוקית נפרמו קשרים אלה באותה המהירות שבה נוצרו.
דמטריוס הראשון ניצל את החלשות שכניו, במיוחד את התפרקות האימפריה המאורית ופלש להודו בשנת 180 לפנה"ס וכוננו שם ממלכה יוונית נוספת. פלישה זו הייתה שיאה של הממלכה ואחריה באה ניוון איטי וחורבן על ידי פלישת שבטים ברברים בשנת 130 לפנה"ס.
הממלכה ההודית שנוסדה על ידי הפולשים היוונים מבאקטריה התקיימה במשך כ-200 שנים ובשל הריחוק הגאוגרפי הרב ממרכזי האוריינות היוונית בים התיכון רק מידע מועד השתמר במקורות אודות ממלכה זו. מהמעט שידוע על ממלכה זו נראה שפרק זמן אחרי הכיבוש קיבלו על עצמם המלכים היוונים את הבודהיזם והמשיכו את התפשטות הממלכה לאזור פוג'אה של היום. לאחר מותו של מננדר, השליט החזק, בשנת 130 לפנה"ס נראה שהממלכה התפרקה למרכיבים קטנים שהחלישו את העמדה היוונית שלא הייתה חזקה במיוחד נוכח מיעוט היוונים באזור. בשנת 70 לפנה"ס שטחים רבים אבדו, ככל הנראה לפולשים שהחריבו את הממלכה היוונית בבאקטריה. הממלכה הוכרעה באופן סופי בסביבות שנת 10 לספירה וחדלה מלהתקיים.
שולי העולם ההלניסטי
לצד ממלכות הלניסטיות מובהקות שנוסדו על ידי הדיאדוכים ויורשיהם או שהיו קיימות עוד לפני תקופתו של אלכסנדר, דוגמת מוקדון או יוון גופא, נוצרו ממלכות נוספות שקיבלו על עצמן במידה זו או אחרת את התרבות ההלניסטית או שהיו ממשיכות דרכה של יוון מימי הקולוניזציה היוונית במערב ובמזרח.
אפירוס
- ערך מורחב – אפירוס (ממלכה)
אפירוס היא ישות מדינית חצי-ברברית עתיקה ביוון העתיקה ליד איליריה (צפון מערב יוון ודרום אלבניה המודרניים. זהו אזור הררי בעל האקלים האלפיני. בדומה למוקדון, תושביה של אפירוס שאבו מסורות יווניות רבות, אך ההשפעה היוונית באפירוס הייתה קטנה יותר מההשפעה היוונית במוקדון. האיחוד המדיני של אפירוס החל בעת עלייתה של השושלת האייאקידית לגדולה בערך בשנת 380 לפנה"ס ונמשך עד השתלטותה על השבטים האחרים וכינון ממלכה ריכוזית בתקופה ההלניסטית.
פירוס הוא הנציג הבולט ביותר של אפירוס במפה ההיסטורית. מלך לוחמני זה שאף להאדיר את שם ממלכתו ואת יוקרתה בעולם, אך ללא הצלחה יתרה. בסופו של דבר נכשל במאמציו והשלטון המלכותי התפרק. למרות פירוק הממלכה, נותרה אפירוס כוח משמעותי באזור במאה ה-2 לפנה"ס תחת שליטתה של הליגה האפריוטית שהורכבה מהשבטים השונים.
בשתי המלחמות המוקדוניות הראשונות (המחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס) נותרה נייטרלית, אך התפצלה במלחמה המקדונית השלישית, כשהשבט המולוסי החזק צידד בפרסאוס, מלך מוקדון. התוצאה הייתה הרת גורל לאפריוטים. הזעם הרומי שהתפרץ במלוא עוזו על בעלת הברית הסוררת הביא להגליית 150,000 אפריוטים מבתיהם והחורבן הכלכלי-חברתי היה כה קשה שלקח לאפירוס 500 שנה להשתקם באופן סופי מתוצאות ההתפרעות הרומית.
יוון הגדולה
- ערך מורחב – יוון הגדולה
יוון הגדולה הוא אזור גאוגרפי הגובל בים האיוני וכולל בתוכו את הקצה הדרומי של חצי האי האפניני ואת החלק המזרחי של סיציליה. בדרך כלל לא נהוג לכלול את האזור הזה בתרבות ההלניסטית כי ערים אלה נוסדו בתקופת התפשטות הקולוניזציה היוונית מערבה בתקופה הארכאית. יתרה מכך, האזור היה קרוב מאד לרומא ונכבש על ידה כבר במאה ה-3 לפנה"ס, עת כינון התקופה ההלניסטית. יחד עם זאת, הייתה לאזור זה השפעה מכרעת על רומא ודרך כך על התרבות הרומית.
הערים החשובות ביותר באזור זה היו סירקוסאי שהייתה העיר היוונית החשובה ביותר בסיציליה. סיציליה נלחמה במשך מאות שנים עם קרתגו על השליטה באי, אך ללא הכרעה ברורה. במלחמה הפונית הראשונה (אמצע המאה ה-3 לפנה"ס) צידדה ברומא וקיבלה שטחים קרתגים רבים אחרי הניצחון הרומי, אך במלחמה הפונית השנייה עמדה לימינה של קרתגו. החורבן שהמיטו עליה הרומאים היו עצום ולקח לה זמן רב להתאושש ממנו.
עיר חשובה אחרת הייתה טרנטום בקצה הדרומי-מזרחי של המגף האיטלקי. עיר מסחר חשובה זו נהנתה מפריחה כלכלית רבה, בדומה לערים יווניות אחרות באזור.
ההתפשטות הרומית בסוף המאה ה-3 הביאה את הערים היווניות מחצי האי האפניני להזמין את פירוס, מלך אפירוס, לגונן עליה, אך למרות הניצחונות ההתחלתיים במלחמה שפרצה בינו לרומאי ניגף פירוס לפני הצבא הרומי וחזר כלעומת שבא. טרנטום והערים היווניות בחצי האי האפניני עברו לשליטה רומית. תורה של סירקוסאי בא, כאמור, כ-70 שנה לאחר מכן.
פונטוס
- ערך מורחב – פונטוס
ממלכת פונטוס (יוונית Πόντος - "(ה)עיקרי") נוסדה בשנת 302 לפנה"ס על ידי מיתרידטס הראשון (יוונית Mιθριδάτης Α' Kτίστης - "מיתרידטס המייסד"), בנו של שליט פרסי שעשה בשירותיו של אנטיגונוס מונופתלמוס. ליבה של הממלכה השתרע לאורך חופי הים השחור, מזרחית לנהר הקיזילאירמאק, אך בשיאה כללה גם את קולכיס, וחלקים מביתיניה, פפלגוניה וארמניה הקטנה.
מלכה האחרון של פונטוס, מיתרידטס השישי, היה מאויביה המרים של הרפובליקה הרומית. הוא עלה לשלטון לאחר מאבקי ירושה מרים בינו לבין אימו ואחיו הצעיר בערך בשנת 111 לפנה"ס. בשנת 110 לפנה"ס פלש מיתרידטס השישי לחצי האי קרים על פי בקשת ההתיישבויות היווניות שם. הוא הביס את הסקיתים שאיימו על מושבות אלו, והוכתר כמלך ממלכת בוספורוס.
במהלך מלכותו הגדיל את שטח ממלכתו עד למזרחה של יוון, ופתח בשלוש מלחמות כנגד הרומאים. מיתרידטס השישי הובס סופית בשנת 66 לפנה"ס על ידי גנאיוס פומפיוס מגנוס, אשר הפך את פונטוס לפרובינקיה רומית שנה לאחר מכן. מיתרידטס התאבד לאחר מכן עקב מרד שפרץ נגדו בהנהגת בנו, פארנקס השני. משעלה האחרון כל כס המלוכה, הוא ניצל את מלחמת האזרחים הרומית כדי לנסות להחזיר שטחים לממלכתו, אך ניגף בשנת 47 לפנה"ס בקרב זֵלה ליד טוקאט של ימינו. בעקבות קרב זה טבע יוליוס קיסר את האמרה "Veni, vidi, vici" (באתי, ראיתי, ניצחתי).
ממלכת בוספורוס
- ערך מורחב – ממלכת בוספורוס
ממלכת בוספורוס היא ישות מדינית עתיקה שהתקיימה בחופיו המזרחיים והצפוניים של הים השחור ליד מצר קרץ' (כיום חצי האי קרים בשטח אוקראינה וחלק ממחוז קרסנודר השייך לרוסיה). בדומה ליישובים היווניים ביוון הגדולה, גם ראשיתה של ממלכת בוספורוס בגלי ההגירה היווניים.
הפולייס היווניות השונות התאחדו לישות מדינית אחת בשנת 480 לפנה"ס. השפעתם על יוון הקלאסית, שפרחה בתקופה המקבילה בבלקן הייתה מועטה בגלל הריחוק הגאוגרפי הרב. יחד עם זאת, חלק מערי חצי האי קרים, שלא היו תחת שליטת הממלכה היו חברים בברית האטית דלית בראשות אתונה העתיקה. הממלכה הגיעה לשיא כוחה במאה הראשונה לפנה"ס, עת כרתה ברית עם מיתרידטס השישי נגד הרומאים. התבוסה במלחמה לא המיטה אסון על הממלכה, בניגוד למה שקרה לממלכת פונטוס כי הריחוק הגאוגרפי הציל אותה מאימת החרב הרומית.
הממלכה המשיכה להתקיים עד גלי ההגירה ההונית שעברו בסערה באזור והחריבו את הממלכה שלא השתקמה עוד, אך עריה השונות המשיכו לשגשג אחרי שהתאוששו בעזרת האימפריה הביזנטית.
השגשוג הכלכלי הושג בעקבות יצוא עודפי חקלאות, בראש ובראשונה דגנים שעורה וחיטה. בנוסף לדגנים ייצאה הממלכה דגים מיובשים, בשר מיובש, בקר וכיוצא באלה דברים. היבוא התמקד בעיקר בשמן זית, יין ומוצרי מותרות יוונים. אחרי כינון היחסים התקינים עם הרומאים, פרח המסחר ביתר שאת כשמוצרי היצוא והיבוא נותרו ללא שינוי.
ביתיניה
- ערך מורחב – ביתיניה
ביתיניה היא ארץ קטנה בחלקה הצפון-מערבי של אסיה הקטנה. היא נוסדה על ידי שבטים תראקים עוד לפני בוא היוונים לאזור. היא נותרה פרובינציה נידחת בממלכת פרס ועברה לשליטתו של אלכסנדר מוקדון כשהוא פלש לאזור בשנת 334 לפנה"ס.
אחרי מותו של אלכסנדר הגדול הייתה ביתיניה, בדומה לפרגמון, חלק מנחלתו של ליסימכוס, אך בשונה מפרגמון מעולם לא עלתה למעמד גבוה בקרב הממלכות ההלניסטיות. בדומה לפרגמון לא אוימה על ידי אויבים חזקים ונהנתה משגשוג כלכלי. למרות קרבתה ליוון ולממלכות הלניסטיות מובהקות, תרבותה נותרה ברובה ברברית וההשפעה היוונית בה הייתה קטנה יחסית.
הממלכה המשיכה בקיומה עד שפלש לתוכה מיתרידטס השישי, מלך פונטוס וכך הייתה, שלא מרצונה, עילה למלחמת מיתרידטס הראשונה. לאחר הניצחון הרומי הסופי על מיתרידטס (המאה ה-1 לפנה"ס) הפכה לחלק מהמדינה הרומית.
גלטיה
- ערך מורחב – גלטיה
גלטיה נוסדה על ידי שבטים קלטים שפלשו בסוף המאה ה-3 לפנה"ס לבלקן. למרות הצלחות ראשונות, נהדפו על ידי האיטולים ועברו לאסיה הקטנה, שברכזה התיישבו. הגלטים עשו צרות גם באסיה הקטנה, אך בסופו של דבר הובסו על ידי אנטיוכוס הראשון בשנת 275 לפנה"ס. לאחר שהתמסדו, הרוויחו הגלטים את לחמם בתור שכירי חרב, בעיקר בצבא הסלאוקי. בסופו של דבר שולבה גלטיה בשטחיה של רומא וכוננה בשטחה פרובינקיה רומית רשמית.
קומגנה
- ערך מורחב – קומגנה
קומגנה הייתה ממלכה הלניסטית עצמאית נוספת בדרום מרכזה של אסיה הקטנה, אשר הניפה את נס המרד נגד בית סלאוקוס בשנת 163 לפנה"ס. הממלכה הצליחה לשמור על עצמאותה משך 235 שנים עד שסופחה לאימפריה הרומית בשנת 72 לספירה. בתקופה זו הייתה חלק מהפרובינקיה הרומית של סוריה. בכך הייתה קומגנה יוצאת דופן מבין יתר הממלכות הקטנות באסיה הקטנה, והיא ידועה במיוחד במקדש הקבורה המגלומני שהקים מלכה אנטיוכוס הראשון תאוס על פסגת הר נמרוט.
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: התקופה ההלניסטית |
- Richard Alston, Onno M. van Nijf and Christina G. Williamson (ed), Cults, Creeds and Identities in the Greek City after the Classical Age, Peeters Leuven - Paris - Walpole, 2013, באתר Academia.edu
- ביקורת על ספר חדש שדן בנושא זה (באנגלית)
הערות שוליים
