העיר החופשית דנציג
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים ריקים [ תמונת מפה, מנהיגים, שמות מנהיגים, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ תמונת סמל, תמונת דגל, מפה מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | רפובליקה |
| שפה נפוצה | גרמנית, פולנית |
| עיר בירה |
דנציג 54°21′N 18°40′E / 54.350°N 18.667°E (והעיר הגדולה ביותר) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | החלטת חבר הלאומים |
| תאריך | 10 בינואר 1920 |
| פירוק | כיבוש בידי גרמניה במלחמת העולם השנייה |
| תאריך | 2 בספטמבר 1939 |
| ישות קודמת |
 רפובליקת ויימאר |
| ישות יורשת |
 גרמניה הנאצית |
| שטח בעבר | 1,966 קמ"ר (נכון ל־1939) |
| אוכלוסייה בעבר | 366,730 (נכון ל־1939) |
| כלכלה | |
| מטבע | פפירמארק (עד 1923), גולדן של דנציג |
.jpg)
"העיר החופשית דנציג" (בגרמנית: Freie Stadt Danzig; בפולנית: Wolne Miasto Gdańsk) הוא השם שניתן לממשל בעיר גדנסק (בגרמנית, דנציג) בשתי תקופות היסטוריות: תקופת נפוליאון, והתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. הסכסוך בדבר מעמדה של העיר החופשית דנציג, בין גרמניה הנאצית ובין פולין, היה אחת העילות שהציגו הנאצים לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
העיר החופשית דנציג בתקופת נפוליאון
"העיר החופשית דנציג" (בצרפתית – "Ville Libre de Dantzig") הייתה מדינה עצמאית למחצה שייסד הקיסר הצרפתי נפוליאון במהלך המלחמות הנפוליאוניות. בין 9 בספטמבר 1807 ועד ל-22 בינואר 1813 נהנתה העיר משלטון אוטונומי, שהשתרע על העיר דנציג עצמה, שפך הנהר ויסלה וחצי האי הל.
לאחר קונגרס וינה בשנת 1815, סופח שטח זה לפרוסיה, והפך לבירת המחוז "מערב פרוסיה". האוטונומיה ממנה נהנו תושבי העיר אבדה.
בין שתי מלחמות העולם
לאחר מלחמת העולם הראשונה, החליטו מעצמות ההסכמה להקים בשטחה של פולין מדינה עצמאית, לאחר שזו הייתה מחולקת בין האימפריה הרוסית, האימפריה הגרמנית והאימפריה האוסטרו הונגרית. עוד בינואר 1918 נשא הנשיא האמריקני וודרו וילסון את "נאום ארבע עשרה הנקודות" בו קרא להקמתה של פולין עצמאית, איתנה מבחינה כלכלית ומדינית, ובעלת מוצא אל הים הבלטי. גרמניה המובסת שלאחר המלחמה, נדרשה להעניק למדינה החדשה את המוצא אל הים. לשם כך נוצר המסדרון הפולני – רצועת אדמה ברוחב של כארבעים ק"מ, שחיברה בין פולין ובין הים הבלטי. בנקודת החיבור, בה נשפך הנהר ויסלה אל הים, עמד הנמל בעיר דנציג. נציגי פולין למשא ומתן דרשו שגם העיר דנציג תינתן להם. לבסוף הוחלט כי בשל העובדה שבעיר ובסביבותיה רוב מוחלט לגרמנים האתנים, לא יתאפשר הדבר, בשל היותו הפרה של עקרון ההגדרה העצמית, אשר היה בין השיקולים שנלקחו בחשבון בין הצדדים להסכם ורסאי, בעת שרטוט מפת אירופה שלאחר המלחמה. אם בשל התקדים מתקופת נפוליאון, ואם כפתרון שנמצא אף למקומות אחרים (כגון העיר ממל, כיום "קלייפדה", ליטא), הוחלט להקים במקום "עיר חופשית".
ב־10 בינואר 1920 הוכרז על הקמתה של העיר החופשית, שכללה את העיר דנציג וסביבותיה, בשטח כולל של 1,966 קמ"ר, ואוכלוסייה של 357,000 איש בשנת 1919. כ־90% מתושבי "העיר החופשית" היו גרמנים במוצאם, ו־8% פולנים. על פי הסכם ורסאי הופרדה העיר מגרמניה, והושמה תחת חסותו של חבר הלאומים. לפולין נשמרו זכויות מיוחדות כלפי העיר: פולין ייצגה את העיר כלפי חוץ, והייתה באיחוד מכס עמה, ובנוסף, מסילת הברזל שהובילה אל העיר נשלטה על ידי פולין. עמדה צבאית בתוך הנמל, בשם וסטרפלאטה, ניתנה אף היא לפולין. בעיר עצמה היו שני משרדי דואר, האחד עירוני, ואילו השני פולני.
בעיר שהה באופן תדיר נציב עליון מטעם חבר הלאומים. תפקידו של הנציב היה בדרך כלל לפתור סכסוכים בין פולין ובין העיר החופשית, ולא הייתה לו סמכות להתערב בענייניה הפנימיים של העיר. עד לשנת 1933 שימשו בתפקיד מספר אישים מבריטניה, איטליה, הולנד ודנמרק שהתחלפו בממוצע אחת לשנתיים.
הפולנים לא ראו את קיומה של העיר בעין יפה, ולא רצו להיות תלויים בה לצורכי הסחר הימי. בסמוך לעיר, בעיירה בשם גדיניה שהייתה בשטח פולין, הוקם נמל, שבשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה עברו בו 80% מן הסחורות שנכנסו לפולין, והוא היווה תחרות משמעותית לסחר שעבר דרך העיר החופשית דנציג.
הנאצים בדנציג
שלוחה של המפלגה הנאצית הוקמה בדנציג בשנת 1933. בבחירות שנערכו בחודש מאי באותה שנה זכו הנאצים ל־50.3% מן הקולות. מנהיגם, ששימש כנשיא הסנאט של העיר החופשית דנציג, הרמן ראושנינג, התאכזב מהיטלר, ונמלט בשנת 1934 לארצות הברית, שם הזהיר מפני ה"פיהרר", במספר ספרים שכתב. עם זאת, גם לאחר עזיבת ראושנינג המשיכה הנהגת דנציג להיות נאצית, בהנהגתו של ארתור גרייזר[1]. בתקופה זו נחקקו בעיר חוקים כנגד היהודים וכנגד הקתולים (הגרמנים באזור זה היו בדרך כלל פרוטסטנטים, ואילו הפולנים הם ברובם קתולים). עם זאת, מעולם לא הצליחו הנאצים של דנציג לקבל את הרוב הדרוש על פי החלטת חבר הלאומים, שני שלישים, על מנת לשנות את חוקת "העיר החופשית" ולהביא לסיפוחה לגרמניה.
ב-1933 נשלח אל העיר האירי שון לסטר כנציב עליון מטעם חבר הלאומים. לסטר שימש בתפקיד עד לשנת 1937, עת מונה למשנה למזכיר הכללי של חבר הלאומים[2]. בתקופת שהותו בעיר מחה לסטר כנגד הממשלה הגרמנית על רדיפת היהודים. לאחריו שימש בתפקיד השווייצרי קרל יעקב בורקהרדט, אשר שימש לאחר מכן כנשיא הצלב האדום בז'נבה. בתפקידו זה עשה בורקהרדט ניסיונות לפייס את הגרמנים.
עם סיפוחה של אוסטריה אל הרייך ולאחר הסכם מינכן, אשר העניק לגרמניה את חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה, החל היטלר להעלות דרישות טריטוריאליות גם בפולין, כאשר העיקרית מביניהן הייתה מסירת דנציג לידיהם. עוד באוקטובר 1938 העלה שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ את הדרישה בפני השגריר הפולני בגרמניה. הדרישה הפכה יותר ויותר תקיפה, ולוותה במסע תעמולה לפיו מתעללים הפולנים בבני המיעוט הגרמני בפולין. תעמולה זו נועדה להכשיר את לבבות הגרמנים למלחמה עם פולין, בדומה לאופן בו במסע תעמולה שנוהל קודם לכן, טענו להתעללות הצ'כים בגרמנים בחבל הסודטים. זאת כאשר חשב היטלר לפלוש לחבל זה, בטרם הוא ניתן לו בהסכם מינכן ללא קרב. במהלך תקופה זו הוזרמו אנשים חמושים ונשק מגרמניה אל העיר החופשית, דבר שעורר את חמתה של פולין, אשר הורתה לאנשיה למנוע את הברחת הנשק ולו אף בכוח. במהלך חודש אוגוסט 1939 הגיעו הדברים לידי משבר. היטלר נפגש עם הנציב העליון בורקהרדט ומסר לו כי פניו למלחמה. הסכם ריבנטרופ מולוטוב הבטיח את אי-התערבותה של ברית המועצות אם תפלוש גרמניה לפולין ואיפשר את תוכניתו של היטלר, אשר הייתה מוכנה לביצוע מזה מספר חודשים, לכיבושה של פולין.
סופה של העיר החופשית דנציג
ב־1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין, כאשר העילה המיידית לכך הייתה התקפה מבויימת על תחנת רדיו בגבול הפולני. מעבר לכך, היה מעמדה של דנציג התירוץ שהביא לפרוץ המלחמה.
ההתקפה המבוימת על גלייביץ והטענות בדבר מעמדה של דנציג היו קאזוס בלי (עילה למלחמה) למלחמה שנתפסה בעיני הנאצים כשלב בהגשמת השקפת עולמם בדבר יצירת "מרחב מחיה" במזרח אירופה, תוך שעבוד העמים הסלאביים החיים בו והשמדת הגורמים "הנחותים מבחינה גזעית". במערב אירופה נטו להתעלם מהיבטים אלה של המדיניות הנאצית, בעיקר בשל החשש ממלחמה גדולה נוספת, 20 שנה בלבד אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובשל תמיכה שהיו לרעיונות הפאשיסטים בחלק מארצות מערב אירופה. תומכי הפיוס עם גרמניה במערב ובמיוחד בצרפת, אימצו לעצמם כסיסמה את כותרת המאמר של הפילוסוף והפוליטיקאי הפשיסט הצרפתי מרסל דאה, אשר פורסם בעת הוויכוח על דנציג בחודש מאי 1939 – "?Mourir Pour Danzig” - "למות בעד דנציג?".
יום לאחר הפלישה הגרמנית, ב־2 בספטמבר 1939 הצביעה ממשלת העיר החופשית על סיפוחה של העיר לגרמניה, וכך תם פרק "העיר החופשית דנציג" בהיסטוריה של העיר. הפולנים שנותרו בעיר, במיוחד עובדי משרד הדואר, גילו התנגדות, ולחמו כנגד הגרמנים. משנתפסו על ידי הגרמנים, לא ניתן להם מעמד של שבויי מלחמה, והם נשפטו כפורעי חוק, ונדונו למוות.
ערך מורחב – קרב בית הדואר הפולני בדנציג
קרב שנמשך שבעה ימים התנהל נגד חיילים פולנים במוצב וסטרפלאטה בכניסה לנמל גדנסק.
- ערך מורחב – קרב וסטרפלאטה
העיר נכבשה על ידי כוחות פולניים ב־30 במרץ 1945. בוועידת פוטסדם הוחלט על מסירתה של העיר לפולנים. תושביה הגרמנים של העיר גורשו ממנה. כיום העיר היא עיר נמל חשובה בפולין בשם גדנסק.
הקהילה היהודית בדנציג
עד לאמנציפציה של היהודים בגרמניה, באמצע המאה ה־19, נאבקו הנוצרים של דנציג נגד כניסת יהודים לתוכה. יהודים התיישבו בכפרים סביב העיר, הגיעו לימי שוק כפריים, וקיימו עימם קשרי מסחר, אך בעיר עצמה לא הותר להם לשבת. למרות שוויון הזכויות המלא שהשיגו יהודי פּרוּסיה ב־1869, האוכלוסייה היהודית בעיר וסביבותיה, שהורכבה מחמש או שש קהילות יהודיות קטנות, נותרה קבועה למדי: בין 2,500 ל־3,000 נפש.
בסוף המאה ה־19, התאגדו רוב הקהילות הקטנות לקהילה אחת, ליברלית (רפורמית), שהקיפה את רוב יהודי דנציג. בתי הכנסת הקטנים של הקהילות הקודמות נסגרו, ובמקומם בנתה הקהילה בית כנסת מפואר שנחנך ב־1887. מבנה גדול ומרשים בסגנון ניאו־קלאסי עיצוב שהיה נפוץ בבתי כנסת ליברליים ברחבי גרמניה. בבית הכנסת היו כ-2000 מקומות ישיבה. (בתקופת מלחמת העולם השנייה נהרס בית הכנסת כליל). לאיחוד הקהילות הזה לא הצטרפה הקהילה האורתודוקסית הקטנה של בית הכנסת של רחוב מַטֶנְבּוּדֶן, אשר היו בעיקר יהודים ממזרח אירופה, בעיקר מרוסיה. בראשית המאה ה-20 מנתה הקהילה היהודית בדנציג כ-2500 איש מתוך אוכלוסייה של כ-180,000 אשר רובם היו גרמנים. לאחר חוזה ורסאי ובעקבותיו חלו שנו ותמורות משמעותיות לטובת היהודים בדנציג. איחוד המְכָסים של דנציג ופולין חיזק את הקשר הכלכלי ביניהן, ועל־פי חוקתה של העיר החופשית הייתה לאזרחי פולין זכות להתיישב בה ולעבוד ולסחור בה. יהודים פולנים החלו להתיישב בעיר. הם עסקו בסחר חוץ, בבנקאות, בתעשייה או במלאכה ומסחר זעיר. ב־1929 הגיע מספר יהודי העיר ל־10,000 בקירוב.
בין רבני העיר נמנים, הרב אלחנן אשכנזי, מחבר "סדרי טהרה", מספרי היסוד על הלכות נידה שבשולחן ערוך; הרב מאיר פוזנר, מחבר "בית מאיר"; הרב ישראל ליפשיץ, מחבר הפירוש למשנה "תפארת ישראל".
ידוע על בית קברות יהודי בעיר שנוסד לפני שנת תנ"ד (1594) ונחרב בתקופת השואה, בשנת ה'תשט"ז (1956) שוקם בית הקברות, ובין היתר חודשו מספר מצבות שנותרו בו, בהן של רבני העיר.
הפעילות הציונית בדנציג
ב-1910 בקירוב נוסד הסניף ציוני הראשון בדנציג על ידי הרופא ד"ר יצחק לנדוי.
רבים מפעילי הציונות שמחוץ לגרמניה נהגו לעבור דרך העיר במסעותיהם. מאותה סיבה נוח היה לכנס בה ועידות ציוניות. ב־1924 נערכו בה הוועידות העולמיות של "השומר הצעיר" ושל "ברית הנוער", ב־1926 ועידה של "החלוץ", ב־1929 ועידת היסוד של מפא"י, וב־1931 ועידת היסוד של בית"ר וכן התקיימו בה כינוסים וועידות הוספות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: העיר החופשית דנציג |