העיר הקורנת
העיר הקורנת (בצרפתית: Ville radieuse, באנגלית: Radiant City) היא פרויקט אוטופי שלא הוצא אל הפועל, פרי תכנונו של האדריכל השווייצרי-צרפתי הנודע לה קורבוזיה משנת 1930. העיר הקורנת מהווה את אחת התורות האורבניות המשפיעות והשנויות ביותר במחלוקת של המודרניזם האירופי.[1]
אף על פי שלה קורבוזיה הציג את רעיונותיו לעיר האידיאלית, "העיר בת זמננו" - (Ville contemporaine), כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוא המשיך לעבוד על פיתוח רעיונותיו האורבניים שבאו לידי ביטוי בהמשך בתוכנית העיר הקורנת. בשנת 1930 הוא הפך לחבר פעיל בתנועה הסינדיקלית - תנועת העובדים הסוציאליסטית, והציע את "העיר הקורנת" כמתווה לרפורמה חברתית.
עקרונות ה"עיר הקורנת" שולבו במסמך שפרסם לה קורבוזיה בשנת 1933 המוכר בשם אמנת אתונה.
האידיאל האוטופי שלו היווה את הבסיס למספר תוכניות עירוניות בשנות השלושים והארבעים שהגיעו לשיאם בתכנון ובניית שיכון המגורים הראשון (Unité d'habitation) במרסיי בשנת 1952.
פיתוח האידיאל
בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 איבד לה קורבוזייה את האמון בעסקים גדולים שיגשימו את חלומותיו על אוטופיה המיוצגת בתוכנית העיר בת זמננו ובתוכנית השכן משנת 1925 (Plan Voisin). תחת השפעת רעיון העיר האנכית של האדריכל הספרדי ארטורו סוריה ותיאוריות התנועה הסינדיקלית (שאליה הצטרף באותה תקופה) גיבש לה קורבוזיה חזון חדש לעיר האידיאלית, היא העיר הקורנת. חזון זה ייצג חלום אוטופי לאחד בין בני האדם בתוך סביבה מאורגנת היטב. שלא כמו העיצוב הרדיאלי של העיר בת זמננו, העיר הקורנת הייתה עיר ליניארית שהתבססה על צורתו המופשטת של גוף האדם עם ראש, עמוד שדרה, זרועות ורגליים. העיצוב שמר על הרעיון של גושי דיור רבי קומות, המאפשרים תנועה חופשית ושפע של שטחים ירוקים במפלס הקרקע, רעיון שהוצע גם בעבודתו הקודמת. גושי הדיור הוצבו לאורך קווים ארוכים שחדרו פנימה והחוצה לסירוגין. כמו הביתן השווייצרי - בניין מעונות הסטודנטים שהקים בפריס, היו רבי הקומות הללו מזוגגים בצידם הדרומי והם ריחפו מעל הקרקע על גבי עמודים נישאים. על גגותיהם היו מסלולי ריצה וטרסות.
העיר הקורנת התייחסה גם לעבודותיו של קורבוזיה ברוסיה. בשנת 1930 הוא כתב תשובה למוסקבה במסמך בן 59 עמודים שהתייחסה לתחרות בה ביקש להשתתף שם. הדוח הכיל רישומים המגדירים מודל עירוני חלופי לתכנון העיר. הוא הציג את התוצרים הראשונים של רעיונותיו בכינוס הקונגרס הבינלאומי ה-3 לאדריכלות מודרנית CIAM שהתקיים בבריסל בשנת 1930 (אף כי הוא משך את הצעות שהגיש למוסקבה). בנוסף פיתח הצעות לחווה קורנת ולכפר קורן.
הפצת הרעיון
לאורך שנות ה-30 הפיץ לה קורבוזיה את המסר של עירו החדשה והאידיאלית. הדיונים בישיבת ה-CIAM הרביעית על סיפונה של האס אס פטריס שהייתה בדרכה לאתונה שולבו בספרו של לה קורבוזיה, העיר הקורנת (שפורסמה בשנת 1933).[2] השפיעה גם על תוכני אמנת אתונה.
בין 1931 ל-1940 לה קורבוזיה קיבל על עצמו סדרה של הצעות לתכנון ערים באלג'יר. באותה תקופה אלג'יר הייתה הבירה המנהלית של צפון אפריקה הצרפתית. אף על פי שלא הוזמן רשמית להגיש הצעות לעיר, הוא ידע שראש העיר מעוניין בכך ולכן ניסה את מזלו. על התוכנית היה לשלב את הקסבה הקיימת תוך איפשור הגידול הליניארי של האוכלוסייה שהלכה והתרבתה. תוכנית אובוס כפי שכונתה יוזמה זו, הייתה וריאציה על רעיון העיר הקורנת, שהותאמה לתרבות ונוף ספציפיים מאוד. התכנית כללה ארבעה אלמנטים עיקריים: אזור ניהול, גושי דירות קמורים וקעורים שיועדו למעמדות הביניים ומוקמו במורדות מעל העיר, כביש עילי על ציר צפון-דרום מעל הקסבה וויאדוקט מתפתל המשתפל לאורך החוף.
בשנת 1933 בנמורס, צפון אפריקה, הציע לה קורבוזיה הקמה של שמונה עשר גושי דיור המוצבים בכיוון צפון-דרום על רקע הרים.
במהלך נסיעתו ב-1935 לארצות הברית, ביקר לה קורבוזיה את גורדי השחקים של מנהטן על היותם קטנים מדי וקרובים מדי זה לזה. הוא הציע להחליף את כל הבניינים הקיימים במגדל אחד - גורד שחקים קרטזיאני ענק ויחיד המצויד ביחידות מגורים ועבודה. לטענתו, זה היה מפנה את מפלס הקרקע לשטחי פארק נוספים ובכך עולה בקנה אחד עם האידיאלים של העיר הקורנת.
גם בשנות ה-40 המאוחרות של המאה ה-20 ניסה לה קורבוזיה לחזר אחר בניטו מוסוליני וגם אחר ממשלת וישי כדי שיאמצו את תוכניות העיר האידיאליות שלו. ההזדמנות הטובה ביותר שקיבל לה קורבוזיה למימוש תוכניותיו אלו היה התכנון של צ'אנדיגאר, הודו, שפיתח בשנת 1949.[2]
בין השנים 1945 – 1952 הוא קיבל על עצמו את התכנון והבנייה של גושי מגורים במרסיי. תכנון זה גילם את רעיונות העיר הקורנת שפיתח בנמורס ובאלג'יר.
בעת תכנון תוכנית המתאר של ברזיליה, האדריכלים לוסיו קוסטה ואוסקר נימאייר הושפעו מהתוכניות של העיר הקורנת.[2]
ביקורת
אורבניסטים חדשים כמו ג'יימס האוורד קונסטלר מבקרים את התפיסה של העיר הקורנת בגלל העדר קנה מידה אנושי וחיבור לסביבה. כפי שניסח זאת ההיסטוריון האמריקאי לואיס ממפורד, "אלו בניינים במגרש חניה".[3] "המרחב בין הקרקע לבין הקומות המתנשאות לגבהים בתוך בלוק המגורים - יצר שממות מיידיות, שהציבור מדיר עצמו מהן."
לקריאה נוספת
- Broadbent, Geoffrey (1995). Emerging Concepts in Urban Space Design. Taylor & Francis. ISBN 978-0419161509.
הערות שוליים
- ^ Caves, R. W. (2004). Encyclopedia of the City. Routledge. p. 555. ISBN 9780415252256.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Merin, Gili (11 באוגוסט 2013). "AD Classics: Ville Radieuse / Le Corbusier". archdaily.com. נבדק ב-11 באוגוסט 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kunstler, James Howard (1993). The Geography of Nowhere. Simon & Schuster. ISBN 978-0671707743.
