הפרעת אישיות נרקיסיסטית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־19:20, 9 בספטמבר 2019 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " מאוד " ב־" מאד ")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:מחלה

פרמטרים [ DSM-5, שם בלועזית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הפרעת אישיות נרקיסיסטית
תחום בריאות הנפש
סיווגים
ICD-10 F60.81

הפרעת אישיות נרקיסיסטית (Narcisistic Personality Disorder באנגלית, ובראשי תיבות: NPD) היא הפרעת אישיות המשתייכת לקבוצה ב' של הפרעות האישיות. מאפייניה העיקריים הם עיסוק מוגזם של הסובל ממנה בעצמו וביכולותיו, והיעדר יכולת לאמפתיה.

מקור המונח נרקיסיזם

מקור המונח באגדה המספרת על נסיך יווני יפה תואר בשם נרקיסוס, ששבר את ליבן של כל כך הרבה עלמות ועלמים, שנמסיס, אלת הנקמה הענישה אותו בכך שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע. על שמו מכונה אדם המאוהב בעצמו "נרקיסי", כתרגום לשם התואר הלועזי "נרקיסיסט" (בעברית מופיעות לא פעם הצורות המשובשות "נרקסיזם", "נרקסיסט")[1].

אבחנה לפי DSM-5

האבחנה להפרעה זו ניתנת על ידי פסיכיאטר. תבנית נרחבת של העצמה עצמית (בדמיון או בהתנהגות), של צורך בהערצה ושל חוסר אמפתיה (הזדהות רגשית), המתחילה בצורות שונות בשלבי הבגרות המוקדמים וכוללת חמישה (או יותר) מהמאפיינים הבאים:[2]

  1. בעל תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית.
  2. מועסק בדמיונות של הצלחה אין-סופית, כוח, ברק, יופי או אהבה מושלמת.
  3. מאמין שהוא מיוחד וייחודי ושרק אנשים מיוחדים יכולים להבין אותו.
  4. דורש הערצה מוגזמת.
  5. מגלה ציפייה בלתי הגיונית לקבל יחס מועדף.
  6. נצלן.
  7. היעדר יכולת לאמפתיה.
  8. קנאי לאחרים לרוב, או מאמין כי אחרים מקנאים בו.
  9. בעל יחס יהיר, שחצן ומתנשא.

תת-סוגים של ההפרעה

נרקיסיזם גרנדיוזי ופגיע[3][4]

חלק מהחוקרים, וכן תאורטיקנים כגון אוטו קרנברג ואריך פרום, מבחינים בין שני סוגים קיצוניים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית (סוגים אלו לא מופיעים במדריכי האבחנות הפסיכיאטריים הרשמיים)[5]:

נרקיסיזם שניוני

וריאציה לתופעת הנרקיסיזם היא "נרקיסיזם שניוני" (secondary narcissism). ההערצה לדמות ה"אני" מתנפצת מול "אני" מרוקן, חסר הערכה עצמית. כתחליף תאומץ דמות נערצת, בעלת תכונות בולטות של יופי, כוח, כשרון והצלחה, אשר תספק "אני משני" שיהיה מושא לסגידה והערצה, עד כדי אימוץ כתחליף ל"אני" המקורי או התבטלות ה"אני" המקורי בפני דמות זו. לעיתים חווים זמרים, שחקנים וספורטאים תופעות של סגידה קיצונית, עד כדי סיכון חייהם על ידי מעריצים, המסרבים לפעמים להאמין שאליליהם הם אנשים בשר ודם[1].

מאפיינים נלווים לאבחנה

ביחס לעצמם, אנשים החיים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית הם בעלי הערכה עצמית גבוהה ושאפתנות חסרת גבולות. הם מרגישים כאישיות חשובה וראויה להערצה, ולרוב מפריזים בתיאור הישגיהם ומאמינים כי הם מיוחדים במינם. ביחס לזולת, הם מאופיינים בזלזול באחרים ובהישגיהם, באנוכיות, בחוסר אמפתיה לזולת, ביהירות, בשתלטנות, ובניצול הזולת לצורך קידום שאיפות אישיות. כמו בהפרעות אישיות רבות, רמה מסוימת של נרקיסיזם עשויה להימצא אצל כל אדם. התופעה מסווגת כהפרעת אישיות רק במקרים קיצוניים.

יצר ההישגיות של הלוקים בהפרעה זו מפותח במידה כזו שהם אינם מהססים לפגוע בסובבים אותם על מנת להאדיר את שמם או להדגיש את ערכם בעיני עצמם ובעיני אחרים. בני אדם רבים מאופיינים בדפוסי אישיות הדומים דמיון רב למאפייני האישיות של אדם המאובחן בהפרעת אישיות נרקיסיסטית, אולם נראה כי מי שאובחן בהפרעת אישיות מסוג זה הוא בעיקר מי שתפקודו לוקה מאד בחסר ואינו מסוגל להחזיק במשרה בקביעות או שיחסיו החברתיים והזוגיים לוקים מאד בחסר. נרקיסיזם הוא כינוי להתנהגות אגוצנטרית המתבטאת בהשקעה רבה בעצמי, כגון השקעה מוגזמת בטיפולי יופי ובפיתוח הגוף ואהבה עצמית. התנהגות מעין זו מעידה על חוסר נכונות לתרום לאחר או להיות קשוב לסביבה.

מעריכים[1] כי הנרקיסיזם הוא מנגנון הגנה פסיכולוגי הבא להגן על ערכו ושלמותו של האגו מפני איומים מבחוץ. ההתנהגות הנרקיסיסטית מפצה על חסכים שונים ורגשי נחיתות ויכולה לפצות על רגשי כישלון והערכה עצמית שלילית. הנרקיסיסט מחליף את הרגשת הדכדוך במצב רוח מרומם והרגשת גאווה. כאשר אדם לוקה בדיכאון ונזקק לטיפול פסיכיאטרי בו הוא מאובחן כסובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית, סביר להניח כי ההערכה העצמית שלו תהיה נמוכה במיוחד, בניגוד לתפישה של נרקיסיסטים כנהנים, או מציגים, הערכה עצמית גבוהה במיוחד. במישור היחסים בין בני זוג יכולה התנהגות נרקיסיסטית להוות מכשול, שכן הנרקיסיסט מתקשה להעניק מעצמו לאחר ועם זאת דורש תשומת לב מרובה.

שכיחות

שכיחות האבחנה זו נמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות ועומדת על כאחוז מכלל האוכלוסייה[3]. בין 50% ל-75% מהמאובחנים עם הפרעה זו הם גברים. כמו בהפרעות אישיות אחרות חשוב להדגיש שזו הערכת חסר: אנשים עם הפרעת אישיות זו לא תמיד מאובחנים מפני שמבחינתם הם בסדר גמור ואין בעיה איתם או עם התנהגותם. לכן יש לשער שכמות האנשים שהיו מאובחנים לו הגיעו לאבחון או טיפול עולה על השיעור שצוין לעיל.

התפתחות ומהלך ההפרעה

ניתן לראות סימנים ראשונים להפרעה בגיל הנעורים. עם זאת חשוב להבחין בין נרקיסיזם מהסוג השכיח בגיל הנעורים לבין נרקיסיזם המתאפיין ביכולת הסתגלות מוגבלת ונוקשות חשיבתית המאפיינת את בני הנוער שעתידים לפתח את ההפרעה[6]. עם הגיל הפגיעות הנרקיסיסטית גדלה בדרך כלל, מה שהופך את ההפרעה לקשה מאד לטיפול[3].

אבחנה מבדלת[6]

הפרעות אישיות אחרות: ישנה מידה של חפיפה בין הפרעות האישיות השונות הגורמת לכךשהתמונה הקלינית אצל אדם שאובחן עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולה להתאים באופן חלקי או מלא גם להפרעות אחרות. מה שבולט בעיקר בהפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא הצורך המתמיד בשימור הגרנדיוזיות, תחושת החשיבות העצמית, העיסוק במאפיינים הקשורים לטיפוח זהות של אדם המותיר רושם מבריק,נראה אטרקטיבי מאד, בעל קסם אישי וכדומה.

מצבי מאניה או היפומאניה: גרנדיוזיות יכולה להיות תוצאה של מאניה או היפומניה (במסגרת החמרה של הפרעה דו קוטבית). ההבדל הוא בכך שמאניה והיפומניה הם אירועים בעלי אופי אפיזודי ומובחן מבחינת זמן והם דועכים בהדרגה. אצל אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית הגרנדיוזיות תהיה תכונת אופי קבועה ויציבה

שימוש בסמים יש להבחין בין תסמיני הפרעת אישיות נרקיסיסטית לבין שימוש בסמים שונים (בעיקר סמים ממריצים), העלולים גם הם בחלק מהמקרים להביא אדם לבטא גרנדיוזיות ותחושת ערך עצמי גבוה.

מחקר

בין הראשונים לחקור הפרעת אישיות נרקיסיסטית היה אוטו קרנברג, שבמאמריו וספריו משנות השמונים של המאה העשרים, תרם רבות להבניית הקונספט של הפרעת אישיות זו ואיפיונה הקליני[7][8]. בין הנושאים הנחקרים כיום בהקשר הספציפי של הפרעת אישיות נרקיסיסטית: ביטויי ההפרעה בגילאים שונים, גורמים להתפתחות ההפרעה, מתאמים בין ההפרעה לבין תכונות רקע שונות (באיזו משפחה גדל האדם, איך תפקדו הוריו, משתנים כלכליים ודמוגרפיים ועוד)[9].

טיפול

הטיפול באנשים החיים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא קשה וממושך מאד[3]. זאת בין השאר כיוון שהמוטיבציה לטיפול במקרים רבים היא של גורם חיצוני כמו בן משפחה או גורם מטפל, ולא של האדם המאובחן עצמו (שהרי מבחינתו אין בעיה כלל)[10]. קושי אחר בטיפול באנשים עם הפרעת אישיות זו הוא היותם פגיעים מאד מבחינת הדימוי העצמי שלהם: הם עלולים לפרש את הטיפול כניסיון לערער את ההגנות הגרנדיוזיות שלהם[11]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • רוני סולן, 'יחד' כאינטגרציה של התלכדות ונפרדות ביחסי אובייקט ונרקיסיזם,, שיחות ו' (3), 1992, עמ' 205

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 רוני סולן, 'יחד' כאינטגרציה של התלכדות ונפרדות ביחסי אובייקט ונרקיסיזם,, שיחות 3, 1992
  2. ^ DSM
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, עמ' 488-489
  4. ^ Gabbard, Glen O., Two subtypes of narcissistic personality disorder., Bulletin of the Menninger Clinic, 53(6), 1989, עמ' 527-532.
  5. ^ Dickinson, K. A., and Pincus, A. L., INTERPERSONAL ANALYSIS OF GRANDIOSE AND VULNERABLE NARCISSISM. Journal of Personality Disorders, 17(3), 188-207, 2003
  6. ^ 6.0 6.1 American Psychiatric Association, Personality Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders DSM, 5th, WDC: American Psychiatric Association, 2013, עמ' 669-672
  7. ^ Kernberg, P. F., Narcissistic personality disorder in childhood, sychiatric Clinics of North America.
  8. ^ Kernberg, O. F., . Narcissistic personality disorder., The personality disorders and neuroses, 1, עמ' 219-231
  9. ^ W. Keith Campbell, Joshua D. Miller, The Handbook of Narcissism and Narcissistic Personality Disorder: Theoretical Approaches, Empirical Findings, and Treatments, John Wiley & Sons, 2011-07-07. (באנגלית)
  10. ^ Heinz Kohut, The Analysis of the Self: A Systematic Approach to the Psychoanalytic Treatment of Narcissistic Personality Disorders, University of Chicago Press, 2013-10-10. (באנגלית)
  11. ^ Pincus, A. L., Cain, N. M., & Wright, A. G., Narcissistic grandiosity and narcissistic vulnerability in psychotherapy, Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment, 5(4),, עמ' 439-443.