הרוגי המלכות בברית המועצות (1952)
"הרוגי המלכות בברית המועצות" הוא הכינוי שניתן לשלושה-עשר מהבולטים בקהילה היהודית בברית המועצות, שהוצאו להורג בחשאי בכ"א באב ה'תשי"ב בלילה שבין 12 ו-13 באוגוסט 1952 במרתפי כלא לוביאנקה שבמוסקבה, לפקודתו של סטלין. ברוסית מכונה ליל הרצח ליל המשוררים שהוצאו להורג (Ночь казнённых поэтов).
תיאור המקרה
עם המוצאים-להורג נמנו אנשי רוח מובילים – סופרי ומשוררי יידיש, אמנים, מוזיקאים ושחקנים. יתר הקורבנות לא היו מנהיגי תרבות יהודיים, אך כולם נקשרו בדרך זו או אחרת עם "הוועד היהודי האנטי-פשיסטי" – הארגון היהודי-סובייטי אשר הוקם באמצע מלחמת העולם השנייה במטרה לסייע לברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית; חלק מן הנרצחים נמנו בזמנו עם בכירי הארגון. הוועד המשיך לפעול לאחר המלחמה, אך בשנת 1948, עם תחילת הרדיפות נגד אנשי התרבות היהודית, פוזר בטענה שהפך למרכז "תעמולה אנטי-סובייטית". שלמה מיכאלס, יושב ראש הוועד, נרצח על ידי אנשי המשטרה החשאית הסובייטית בתאונת דרכים מבוימת בשנת 1948, ארבע שנים לפני ההוצאה-להורג ההמונית. בשנת 1949 נעצרו חלק מחברי הוועד והואשמו באי נאמנות לשלטון, בניהול תעמולה אנטי-קומוניסטית ובקשירת קשר ליצירת רפובליקה יהודית בחצי האי קרים בניסיון "לקרוע" את האזור הזה מברית המועצות (דבר שלא היה ולא נברא). לאחר מות סטלין בשנת 1953 שוחררו חברי הוועד שנותרו בחיים ואשר היו אסורים בבתי הכלא. שמם של חברי הוועד שנשפטו בשנים 1949–1952 טוהר בשנת 1956.
באותו הלילה הוצאו להורג בנוסף גם עשרה "חבלני הנדסה" מקומפלקס תעשיית המתכת בסטאלינוֹ, יהודים כולם.[1][2]
הקורבנות
מבין חמישה-עשר הנאשמים הוצאו להורג בליל ההרג שלושה-עשר הבאים, בהם אחד-עשר גברים ושתי נשים:
- דוד ברגלסון (דוד בערגעלסאָן), סופר יידי
- דוד הופשטיין (דוד האָפֿשטיין), משורר יידי
- איליה וטנברג (איליאַ וואַטענבערג), עורך דין בכיר
- צ'ייקה וטנברג-אוסטרובסקיה (טשייקא וואטענבערג-אסטראווסקאיא), מתורגמנית (אשתו של איליה וטנברג)
- בנימין זוסקין, שחקן ובמאי יידי
- יוסף יוזפוביץ' (יוסף יוזעפאָוויטש), היסטוריון
- שלמה לוזובסקי (שלמה לאָזאָווסקי), ראש רשות שידורי רדיו בברית המועצות
- פרץ מרקיש (פּרץ מאַרקיש), משורר יידי ומנהיג תרבותי
- איציק פפר (איציק פֿעפֿער), משורר יידי ידוע, חבר ארגון "הבונד" לשעבר
- לייב קויטקו (לייב קוויטקאָ), משורר ילדים יידי דגול
- בוריס שימליוביץ' (באָריס שימעלאָוויטש), רופא מנתח מפורסם
- אמיליה תאומים (עמיליאַ טיאָמים), עורכת בכירה ברדיו
- לאון תלמי (לעאָן טאַלמי), עורך בכיר ומתרגם
שני הנאשמים האחרים היו שלמה ברגמן, אשר נכנס לתרדמת במהלך משפטו ומת בכלאו בינואר 1953, וכן הניצולה היחידה מן הלילה ההוא – הביולוגית חברת האקדמיה הסובייטית למדעים לינה שטרן, שנידונה לגלות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יוסף קערלער, 12טער אויגוסט 1952; הילע פון קינסטלער: לב סירקין, ירושלים: אייגנס, תשל"ח 1978. (ביידיש)
קישורים חיצוניים
- 60 שנה לרצח אנשי הרוח היהודים בברית-המועצות, באתר הספרייה הלאומית
- מידע על המוצאים להורג, תמונותיהם ומסמכים נוספים (ברוסית)
- ליאון קריסטול, חיפושים אחרי הסופרים היהודיים ברוסיה הסובייטית, מעריב, 16 במרץ 1956
- יהושע א. גלבוע, 12 באוגוסט: רצח הסופרים, מעריב, 4 באוגוסט 1972, המשך
- באָריס סאַנדלער, אויגוסט 12, 1952 — דער שוואַרצער טאָג אין דער געשיכטע פֿון דער ייִדישער קולטור, פארווערטס, 8 באוגוסט 2008 (ביידיש) ("12 באוגוסט 1952 - היום השחור בהיסטוריה של התרבות היהודית / תרבות היידיש") (כולל תמונות של חלק מן הנרצחים)
- יהודה גור-אריה, לילה בלי שחר, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2012
- Shai Franklin, 50 Years After The Night of the Murdered Poets, The New York Jewish Times
- Letter from President Bush to National Conference on Soviet Jewry (NCSJ) 50th anniversary of the Night of the Murdered Poets, August 12, 2002
- Joshua Rubenstein, Stalin's Secret Pogrom: The Postwar Inquisition of the Jewish Anti-Fascist Committee - (introduction), New Republic, August 25, 1997
- Joseph Sherman, "Seven-fold Betrayal": The Murder of Soviet Yiddish, Midstream, July-August 2002
- Jonathan Tobin, Unknown History, Unheroic Martyrs, Jewish World Review, July 15, 2002
הערות שוליים
- ^ Richard Pipes, Russia Under the Bolshevik Regime
- ^ Stéphane Courtois, The Black Book of Communism: Crimes, Terror, Repression, Harvard University Press, 1999, p. 248. מסת"ב 0-674-07608-7