הרמוניקת זכוכית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־14:52, 29 במרץ 2020 מאת 120אביאל (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרמוניקת זכוכית

הרמוניקת זכוכית (קרוי גם:ארמוניקה או הידרוקריסטלופון) היא כלי נגינה המבוסס על סדרה של קערות זכוכית בגדלים משתנים המפיקים צליל בחיכוך. על הכלי מנגנים באצבעות רטובות (בדרך כלל במים מזוקקים או נקיים במיוחד).

טכניקת ההפקה של הצליל מהכלי דומה לטכניקת הפקת צליל על ידי שיפשוף אצבע רטובה על שפת כוס זכוכית. השימוש בשיטה זו להפקת צליל מקריסטל הייתה נפוצה מתקופת ימי הביניים והיא מוזכרת בכתבי גלילאו גליליי. האמן האירי ריכארד פואקריך (1695-1741) היה הראשון שתועד מנגן יצירות על מערכת מאורגנת של כוסות זכוכית ("כלי" זה מכונה גם: "נבל זכוכית"). הכלי במתכונתו הנוכחית הומצא על ידי בנג'מין פרנקלין (שהיה בין השאר מושל פנסילבניה) בשנת 1761, לאחר שצפה בנגן אדמונד דלוואל מנגן על מערכת כוסות בקיימברידג' שבאנגליה בשנת 1758. בהכנת הכלי הראשון סייע אמן הזכוכית הלונדוני צ'ארלס ג'יימס, וההופעה הראשונה של הכלי נערכה בראשית שנת 1762 על ידי הנגנית מריאן דיוויס.

בגירסת הכלי של פרנקלין 37 קערות המושחלות אנכית על מוט ברזל. את המוט מסובבים באמצעות פדל-רגל. התווים השונים סומנו על גבי שולי הצלוחיות באמצעות צבעים שונים. מספר ניסויים נעשו כדי לשפר את הכלי, בין השאר ניסיונות לנגן עליו באמצעות קשת או למקם את גליל הקערות בתוך קערת מים על מנת שהמנגן לא יצטרך להרטיב שוב ושוב את ידיו, אולם ניסיונות אלה כשלו.

בין המלחינים שכתבו יצירות עבור הכלי נמנים מוצרט, הנדל, בטהובן, ריכארד שטראוס ועוד כ-100 מלחינים נוספים. מיתוס מוכר מספר, כי הקטע המוזיקלי "מחול פיית קני הסוכר" מתוך היצירה מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי נכתבה במקור עבור כלי זה והוסבה על ידי צ'ייקובסקי לפני הפרמיירה לצ'לסטה - כלי שהיה חדש באותה תקופה. גם ביצירה קרנבל החיות נעשה שימוש בכלי זה (בקטעים 7 ו-14).

(מולטימדיה)

"קטע מוזיקלי על הכלי"
קטע נגינה בכלי, המנוגן על ידי ויליאם זייטלר.
לעזרה בהפעלת הקבצים

הכלי היה פופולרי עד שנות ה-20 של המאה ה-18, אז נפוצה שמועה, כי הנגינה וההאזנה לכלי מובילים לשיגעון, משום כך פסקו מלנגן בכלי בהופעות ציבוריות. ייתכן ושינויי האופנה המוזיקלית של התקופה הובילו לכך. תאוריה מודרנית על ה"קללה" שפקדה את נגני הכלי גורסת כי נגנים לקו בהרעלת עופרת, מפני שרבים מהכלים היו עשויים בדולח שהכיל מתכת זו. על כל פנים תאוריה זו לא הוכחה מדעית, בין השאר משום שהרעלת עופרת הייתה נפוצה במאות ה-18 וה-19 גם בקרב הציבור הרחב כתוצאה מחשיפה לעופרת, ששימשה לכלי בישול ותנורים. כלים המיוצרים היום מבוססים בדרך כלל על זכוכית "סילקה" רגילה.

הכלי היום

הנגן ברונו הופמן החל להתעניין בהרמוניקת הזכוכית ואף לנגן על נבל זכוכית (סט כוסות זכוכית) ב-1930. אמן הזכוכית והמוזיקאי גרהארד ב. פינקנביינר (1930-1999) ייצר מחדש את הכלי על פי המודל של פרנקלין ב-1984. הניסויים ליצירת הכלי מחדש ארכו 30 שנה. אב הטיפוס שייצר פינקנביינר הכיל קערות חלקות וקערות ששפתן מוזהבת - שייצגו את הקלידים ה"שחורים" במקלדת פסנתר. חברת פינקנביינר בע"מ, ממולטהם, מאסצ'וסטס מייצרת את הכלי בגירסתו של פרנקלין עד היום.

תומאס בלוך מנגן על גרסתם של האחים בשט לכלי.

יצרני הכלים והנגנים הצרפתים ברנאר ופראנסואה בשט המציאו גרסה נוספת של הכלי, המכילה 52 מוטות זכוכית עליהם מנגנים בשיפשוף אצבע רטובה. הכלי שונה באופן מהותי מהרמוניקת זכוכית קלאסית, המבוססת על קערות.

קישורים חיצוניים