הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:13, 18 בינואר 2021 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "| ראש המדינה =" ב־"| ראש מדינה =")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה

פרמטרים [ מפה מתבנית, שמות מנהיגים, מנהיגים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ תמונת מפה, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
République Démocratique du Congo
דגלסמל
מוטו לאומי צדק,שלום,עבודה
המנון לאומי "קומו קונגולזים"
ממשל
משטר ממשלת מעבר
ראש מדינה נשיא
שפה רשמית צרפתית (שפות נוספות: סואהילי, לינגלה)
עיר בירה קינשאסה 4°24′S 15°24′E / 4.400°S 15.400°E / -4.400; 15.400
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
שטח יבשתי[1] 2,344,858 קמ"ר (12 בעולם)
אחוז שטח המים 3.3%
אזור זמן UTC +1 עד +2
היסטוריה
הקמה   
- עצמאות
- תאריך
מבלגיה
30 ביוני 1960
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 1 במרץ 2024)
104,474,424 נפש (15 בעולם)
צפיפות 44.55 נפש לקמ"ר (172 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 46.38%
גילאי 15 - 24 19.42%
גילאי 25 - 54 28.38%
גילאי 55 - 64 3.36%
גילאי 65 ומעלה 2.47%
כלכלה
תמ"ג[3] (2022) 58,066 מיליון $ (87 בעולם)
תמ"ג לנפש 556$ (201 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2021)
0.479 (179 בעולם)
מטבע פרנק קונגולזי‏ (CDF)
שונות
סיומת אינטרנט cd
קידומת בין־לאומית 243

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוצרפתית: République Démocratique du Congo, נקראה זאיר בין שנת 1971 לשנת 1997 ולפני כן "קונגו הבלגית" או "קונגו לאופולדוויל"), היא מדינה במרכז אפריקה. לעיתים היא נקראת "קונגו-קינשאסה" על שם עיר בירתה, על מנת להבדילה מהרפובליקה של קונגו ("קונגו-ברזוויל").

המדינה גובלת ברפובליקה המרכז אפריקאית מצפון, דרום סודאן ואוגנדה מצפון מזרח, רואנדה, בורונדי ואגם טנגנייקה ממזרח, זמביה ואנגולה מדרום, האוקיינוס האטלנטי והרפובליקה של קונגו ממערב.

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא המדינה השנייה בגודלה ביבשת אפריקה לאחר אלג'יריה.

היסטוריה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – היסטוריה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

השטח המוכר כיום בשם "הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו" אוכלס כבר לפני אלפי שנים, כפי שמצביעים ממצאים ארכאולוגים שנמצאו באזור.[5] במאה התשיעית לפני הספירה, התיישבו באזור שבטים מהבנטו (מאזור ניגריה). בין המאה ה-14 למאה ה-18 התקיימה באזור ממלכת קונגו.

בסוף המאה ה-19 הגיעו למקום משלחות מחקר אירופיות. האזור מופה על ידי מגלה הארצות הבריטי הנרי מורטון סטנלי, דבר שאיפשר את הקולוניזציה האירופאית. בועידת ברלין בשנת 1885 קונגו הועברה לרשותו של לאופולד השני מלך הבלגים. הוא הפך אותה לרכושו הפרטי וקרא לה "מדינת קונגו החופשית"(אנ') וגם החיל במקום את מלחמת הפרופוגנדה של מדינת קונגו החופשית(אנ').

באותה מדינה "חופשית" הייתה האוכלוסייה המקומית נתונה להתעללות קשה מצד הלבנים במטעי גומי. בתקופה שבין 1885 ל-1908 נהרגו בין 5 ל-15 מיליון שחורים על ידי הבלגים (המספר המקובל הוא כ-10 מיליון).[6] אירועים אלו נחשבים בעיני היסטוריונים לרצח עם.

אחרי מספר שנים החלה הקהילייה הבינלאומית, כולל דמויות נודעות כמו הסופר מארק טוויין, להתנגד לשיטותיו האכזריות של המלך לאופולד. ב-1908 הלחץ הבינלאומי היה כה כבד, עד שלאופולד נאלץ למסור את המושבה, שהייתה קודם לכן בבעלותו הבלעדית, לידי הממשלה הבלגית. כאשר קונגו עברה לשליטת הממשלה הבלגית היא קיבלה את השם "קונגו הבלגית". האוכלוסייה המקומית קיבלה הפעם יחס טוב בהרבה מזה שלו זכתה מידי המלך. הבלגים היו המעצמה האירופאית היחידה שבנתה אוניברסיטה במושבתה, והמתיישבים נבחרו בקפידה על ידי הממשלה הבלגית על מנת למנוע ניצול התושבים המקומיים.

במהלך מלחמת העולם השנייה צבא קונגו הקטן זכה במספר ניצחונות על הכוחות האיטלקים בצפון אפריקה. ההצלחות האלה פגעו אנושות ברעיונות גזעניים, והתושבים השחורים התחילו בתהליך של השוואת זכויות.

קונגו קיבלה את עצמאותה ב-30 ביוני 1960 תחת ראש הממשלה הפופוליסטי פטריס לומומבה, חבר שבט הבאטאטלה. הוא התחנך בבית ספר מיסיונרי ועבד כפקיד דואר. הוא היה לחבר הפרלמנט של הוועידה הכלל אפריקאית ונשיא התנועה הקונגואית הלאומית, מפלגה בעלת השפעה רבה בפוליטיקה המקומית.

אחרי המרידה שהתחוללה בינואר 1959, ברח לומומבה מהמדינה על מנת להתחמק ממעצר, אך חזר אחרי תקופה קצרה. מאוחר יותר באותה שנה הואשם בהפרות סדר והמרדה ונכלא על ידי הבלגים, אך שוחרר כבר ב-1960 והשתתף בוועדה שדנה בעתיד קונגו. בוועדה הוא צבר מוניטין כנושא והנותן הראשי מטעם האוכלוסייה הילידית של קונגו. כאשר הוקמה הרפובליקה של קונגו (יוני 1960), לומומבה היה ראש הממשלה הראשון של קונגו העצמאית.

זמן קצר אחרי קבלת העצמאות מרד הצבא, הבלגים שלחו כוחות על מנת להגן על אזרחי בלגיה, ומחוז קטנגה הכריז על עצמאותו. לומומבה פנה לאו"ם בבקשת עזרה, וזה שלח כוחות על מנת להשיב את הסדר. בספטמבר, הנשיא ז'וזף קסא וובו, יריבו של לומומבה, פיטר אותו ממשרת ראש הממשלה, ובתגובה טען לומומבה שקסא וובו זכה במשרתו שלא ביושר. זמן קצר לאחר מכן נעצר לומומבה והוחזק במעצר בית על ידי קולונל ג'וזף מובוטו. לומומבה הצליח להימלט, אך נתפס ונשלח לקטנגה (כיום שאבה). בשנת 1961 הוא הוכרז כמת, וכתוצאה מהפרסום התחוללו מהומות במקומות רבים בעולם. ב-1965, לאחר מספר שנים של חילופי ממשלות תכופים, הנהיג מובוטו הפיכה צבאית בתמיכה כלכלית של בלגיה וה-CIA, הדיח את קסא וובו והפך לנשיא ולשליט יחיד.

שלטונו של מובוטו היה מושחת אפילו במונחים של העולם השלישי. במאמץ להגדיל את המודעות ללאומנות אפריקאית הוא שינה את שמו למובוטו ססה סקו ואת שם המדינה ל"זאיר" (1971), ותמך ברעיונות אפריקאיים מסורתיים. התמיכה האמריקאית בשלטונו דעכה בעקבות התפרקות ברית המועצות בסוף שנות ה-80. לחצים מבית אילצו אותו להכריז על רפורמות ליברליות, שהתבררו מאוחר יותר כקוסמטיות בלבד.

משנת 1994 המדינה הייתה נתונה בעימותים אתניים ומלחמת אזרחים. זרם הפליטים מרואנדה השכנה ערער עוד יותר את המצב הכלכלי הקשה. בנובמבר 1996 קראו שלטונות המדינה לבני הטוטסי לעזוב. במאי 1997 הצליח להגיע לקינשסה הבירה מנהיג האופוזיציה לורן דזירה קאבילה, יחד עם תומכים מרואנדה, אוגנדה ואף מצבא זאיר המקומי, במה שנודע בשם "מלחמת קונגו הראשונה". מובוטו נמלט מן המדינה וקבילה הפך לנשיא החדש, תוך שהוא מחליף את שם המדינה ל"הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו". ממשלו של קבילה היה נתון ללחץ ממורדים, שהתבססו ברואנדה ואוגנדה. בשנת 1998 היה ניסיון להדיחו, אך בעזרת כוחות ממדינות ידידותיות הוא הצליח להתגבר על המשבר. באוגוסט 1998 הורה קבילה לכוחות הזרים לצאת מן המדינה וסילק את כל בני הטוטסי. היה זה אות הפתיחה של "מלחמת קונגו השנייה".

אף שהסכם הפסקת אש נחתם ב-10 ביולי 1999, הלחימה נמשכה, במיוחד בחלק המזרחי של המדינה. קאבילה נרצח בינואר 2001 ובנו, ג'וזף קאבילה תפס את השלטון. הנשיא החדש ניסה לסיים את המלחמה שקונגו הייתה נתונה בה. בדצמבר 2006, בבחירות דמוקרטיות ראשונות זה עשרות שנים, זכה ג'וזף קאבילה בנשיאות קונגו, ותוצאות הבחירות הוכרו על ידי מתחריו.

בנובמבר 2011 נערכו שוב בחירות דמוקרטיות במדינה ובדצמבר אשרר בית המשפט העליון של קונגו את תוקף תוצאותיהן ואת בחירתו מחדש של ג'וזף קאבילה לנשיא המדינה. אנשי האופוזיציה בראשותו של אטיין צ'יסקדי טענו כי תוצאות הבחירות זויפו ולפיכך אינם מכירים בהן ובנשיאותו של קאבילה. אמצעי התקשורת בעולם הביעו חשש לפריצתה מחדש של מלחמת האזרחים שנערכה במדינה בין השנים 1998 ל-2003.[7]

בסוף שנת 2016, אחרי 17 שנות שלטון, קבילה הכריז שהוא דוחה את הבחירות למועד לא ידוע. ההכרזה גרמה לגל מחאות נרחב שמדוכא ביד חזקה על ידי כוחות הביטחון. בשנת 2017 הכריז מועמד חדש, אליהו שדי, על רצונו להתחרות בקבילה על הנשיאות אך בגלל הרדיפות כנגד האופוזיציה הוא נאלץ לפעול מחוץ לארץ - מירושלים. מדובר ביליד קינשאסה שהיגר לצרפת, התגייר, עלה לישראל ומשם הוא פועל כנגד קבילה[8]

פוליטיקה

בפברואר 2006 נכנסה לתוקפה חוקה חדשה שייצבה במעט את המשטר הנשיאותי במדינה. חוקת המעבר משנת 2003 יצרה פרלמנט דו-ביתי עם אספה לאומית (הבית התחתון) ובו כ-500 נציגים, וסנאט (הבית העליון) ובו כ-108 נציגים. החוקה החדשה העניקה כוח רב יותר לשלטון המקומי והחלישה את כוחו של בית המשפט העליון.

זכויות אדם

בשנת 2006, ועידת האו"ם לחיסול אפליה נגד נשים הביעה דאגה לגבי תקופת המעבר שלאחר המלחמה, בה לא ניתנה עדיפות לקידום זכויות אדם לנשים ושוויון מגדרי.[9] במיוחד מזרח המדינה שבה יש שכיחות גבוהה של האלימות כלפי נשים, והיא תוארה כגרועה ביותר בעולם.[10][11] נראה כי אלימות נגד נשים נתפסה בעיני מגזרים גדולים בחברה כנורמלית.

ביולי 2007, הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום הביעה דאגה לגבי המצב במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. החלה להתפתח תופעה בה אנשים ממהרים בלילה למקום מבטחים. לדברי יקין ארטורק, שליח מיוחד של האו"ם לעניין אלימות נגד נשים שביקר במזרח קונגו ביולי 2007, האלימות במזרח ומערב קיוו היא 'ברוטלית במידה שלא ניתן לדמיין'.

ישראל ומובוטו

בשנות ה-80 סיפקה ישראל תמיכה למשטרו של הרודן מובוטו ססה סקו. ישראל חימשה ואימנה את חטיבות העלית של מובוטו שענד בגאווה כנפי צניחה ישראליות. הנשיא הרצוג, שר החוץ יצחק שמיר ושר הביטחון דאז שרון ביקרו בזאיר וכמו כן הוזמן מובוטו לביקור בישראל.

כלכלה

הכלכלה של הרפובליקה הדמוקרטית הייתה במשבר חמור החל מאמצע שנות ה-80. המלחמה שהתחילה באוגוסט 1998 פגעה עוד יותר בכלכלה. החוב החיצוני גדל, הרעב והמחלות פגעו בכלכלה.

ההשקעות הזרות הצטמצמו בשל הסכסוך, העדר תשתיות ועבודה בסביבה קשה. המלחמה התעצמה בשל בעיות פנים חמורות. בין היתר שחיתות במערכת המשפט והשלטון, אינפלציה ועוד. התנאים השתפרו במידת מה בסוף 2002 עם נסיגת חלק הארי של הכוחות הבינלאומיים.

נכון ל-2014, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא המדינה הענייה ביותר בעולם עם תמ"ג לנפש של $365 בלבד.

גאוגרפיה

מפת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמצאת בחלק המרכזי-מערבי של אפריקה שמדרום לסהרה. כשליש משטחה נמצא מצפון לקו המשווה וכשני שלישים מדרום לו. היא גובלת (לפי כיוון השעון) עם הרפובליקה של קונגו, הרפובליקה המרכז אפריקאית, דרום סודאן, אוגנדה, רואנדה, בורונדי, טנזניה (גבול ימי בתוך אגם טנגנייקה), זמביה ואנגולה.

עיר הבירה קינשאסה נמצאת בחלק המערבי של המדינה, על גדת נהר קונגו, שבעברו השני נמצאת ברזוויל, בירת הרפובליקה של קונגו.

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו כוללת את חלק הארי של אגן נהר הקונגו, המכסה יותר ממיליון קמ"ר. המוצא היחיד של המדינה אל הים הוא רצועת חוף קטנה לחופו של האוקיינוס האטלנטי, שנהר הקונגו נשפך לתוכו.

החלק המרכזי הגדול הוא שפלה היורדת לכיוון מערב ומכוסה ביער גשם טרופי. האזור מכוסה בטרסות סלעיות במערב, סוואנות מדרום ודרום מערב וערבות עשב עצומות מעבר לנהר הקונגו מצד צפון.

הערים הגדולות

פרובינציות

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מחולקת ל-10 פרובינציות ועיר עצמאית (קינשאסה). עם כינונם של המוסדות על פי החוקה החדשה של הרפובליקה השלישית של קונגו, יהיו במדינה 26 פרובינציות.

דמוגרפיה

אוכלוסיית המדינה היא 77.4 מיליון נפש (נכון לשנת 2014). מדובר בצמיחה מהירה מ-46.7 מיליון של שנת 1997. קונגו מורכבת מלפחות 250 קבוצות אתניות שונות אך רובם הם עמי בנטו. הקבוצות הגדולות ביותר הן: קונגו, לובה ומונגו. היות שיש כ-700 שפות שבטיות, השפה הרשמית היא צרפתית והשפות של הקבוצות הגדולות - קיקונגו, טשילובה, סוואהילי ולינגאלה.

כ-80% מהאוכלוסייה הם נוצרים, רובם קתולים. השאר מחזיקים באמונות שבטיות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  5. ^ צלצל קדום שנמצא בקטנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, באתר הסמית'סוניאן
  6. ^ King Leopold's Ghost, Adam Hochschild (1999) מסת"ב 0-618-00190-5 Houghton Mifflin Books
  7. ^ מיטל כהן-נברו, קונגו: חשש להתחדשות מלחמת האזרחים, באתר nrg‏, 7 בדצמבר 2011
  8. ^ [1], ערוץ 7
  9. ^ Convention on the Eliminationof All Forms of Discrimination against Women
  10. ^ Stephanie McCrummen‏, Prevalence of Rape in E. Congo Described as Worst in World, ‏The Washington Post, ‏9 בספטמבר 2007
  11. ^ UN official calls DR Congo 'rape capital of the world', אתר ה-BBC, ‏28 באפריל 2010