הר חברון
ערך זה עוסק באזור הגאוגרפי הר חברון. אם התכוונתם למועצה האזורית, ראו 
הר חברון הוא החלק המרכזי של רצועת הרי יהודה הנמשך מירושלים עד ערד ויוצר במת הר ששיאה, 1026 מטר, בעיירה חלחול. אזור זה היה בימי קדם אחד ממרכזי היישוב היהודי בארץ ישראל, "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים.
גאוגרפיה
דרום הר חברון הוא החלק הדרומי של הרי יהודה ולמעשה היחידה הגאוגרפית הדרומית ביותר בחבלי ההר המרכזי. הקמר הגאולוגי הראשי - קמר חברון הנמשך מירושלים עד חברון ויוצר במת הר גבוהה ואחידה (בתוכה גוש עציון) המתפצל מדרום לחברון לשלושה קמרים, קמר מעון במזרח, קמר דהרייה במערב וביניהם קמר קטן יותר - קמר יאטה. קמר מעון אף הוא מחולק לשלושה קמרים קטנים יותר: יתיר, ענים ועירא. בין הקמרים נמצא קער סמוע עם המסלע הקירטוני וכיסוי הנארי שבו. אדמת האזור היא רנדזינה חומה-אפורה, הירודה באיכותה מאדמת הטרה רוסה שנמצאת בשאר חבלי ההר.
דרום הר חברון מוקף משני עבריו במדבריות, בדרומו הנגב ובמזרחו מדבר יהודה - מדבר בצל גשם. הקרבה לשני המדבריות משפיעה מאד על אקלים האזור ומתוך כך על הצומח, החי והאדם באזור. בנוסף למיעוט הגשמים (כ-300 מ"מ בממוצע בשנים האחרונות) גם מקורות מים יציבים כמעיינות ובארות נדירים בו, מספר מעיינות זעירים נמצאים בזיף ובכרמל. תושבי האזור לאורך כל התקופות התקיימו על מי גשמים שנאגרו בבורות אותם חצבו בסלע הקירטוני.
התנאים הייחודיים של המסלע, הקרקע, המשקעים ומיעוט מקורות מים יציבים עיצבו את אזור דרום הר חברון כאזור מובהק של ספר המדבר.
אקלים
אזור ספר המדבר נתון לשינויים ותנודות בהתאם לשנות ברכה ובצורת, לעיתים רצועת הספר "משתלטת" על המדבר עקב ריבוי גשמים ולעיתים, בעיקר בשנות בצורת, הספר הופך למדבר. אזור הספר נקרא במקרא "הכרמל", תופעת התרחבות והצטמקות הספר מוכרת גם בדברי הנביאים "והיה מדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב" (ספר ישעיהו, פרק ל"ב, פסוק ט"ו) הנביא מדבר בפסוקים אלה על זמני שלום וגאולה, בעת חורבן התהליך הוא הפוך "והיה השרון כערבה ונוער בשן וכרמל..." (ישעיהו לג).
הקרבה למדבריות השפיעה על תנאי הביטחון באזור לאורך כל העת העתיקה, כחבל ספר שבו מתרחש המאבק המתמיד בין "המזרע לישימון" היה האזור זירה למאבק אנושי בין החקלאים תושבי הקבע לבין נוודי המדבר אשר פשטו בשנות בצורת ובעתות מצוקה על יישובי הקבע.
ההיסטוריה של ההתיישבות בדרום הר חברון
ההתיישבות היהודית בתקופת התנ"ך
בדרום הר חברון אנו מוצאים התיישבות יהודית כבר מימי יהושע בן נון, ביהושע פרק ט"ו (פרק נחלת יהודה) מוזכרים היישובים כרמל, מעון, זיף, יוטה ועוד. הכפרים הערביים כיום בדרום הר חברון יושבים על גבי אתרים אלה ומשמרים בשמותיהם את שמות היישובים מתקופת התנ"ך.
בהיותו אזור ספר המרוחק מעין השלטון שימש האזור כמרחב פעולה לבריחתו של דוד מפני שאול המלך, פרקים רבים בספר שמואל א' מתארים את מנוסתו של דוד למדבר זיף, מדבר מעון ומדבר עין גדי המזרחי יותר.
בסוף ימי בית ראשון, עם חורבנה של ירושלים על ידי נבוכדנאצר, נחרבו גם הכפרים בדרום הר חברון ותושביהם הוגלו לבבל יחד עם גולי ירושלים. את האזור תפסו האדומים שאף סייעו לבבלים בחורבן חבל הארץ הדרומי. על כך ניתן ללמוד מאוסטרקונים שנמצאו בתל ערד ומספר עובדיה.
ההתיישבות היהודית בתקופת בית שני
פריחה נוספת של דרום הר חברון התרחשה בתקופת המשנה ובתקופת התלמוד (התקופה ביזנטית). הן מהממצאים הארכאולוגיים הרבים שנמצאו באזור והן מכתבים בני אותה תקופה אנו לומדים על קהילות יהודיות גדולות שחיו ופעלו באזור.
בספרו האונומסטיקון - ספר השמות, מזהה אוסביוס מקיסריה אב הכנסייה מקיסריה את האתרים המוזכרים בתנ"ך ובברית החדשה עם יישובים בשטח בני זמנו (המאה הרביעית). בדרום הר חברון מזכיר אובזביוס שבעה כפרים יהודיים - כרמל, יוטה, ענים התחתונה, אשתמוע, רימון, תלה ועין גדי. הוא מזכיר גם שני כפרים נוצריים - יתיר וענים העליונה.
אל האונומסטיקון מתוספים סקרי השטח והחפירות הארכאולוגיות בעשרות השנים האחרונות המלמדים על קהילות רבות באזור שלא הוזכרו בחיבורו של אובזביוס, לדוגמה העיירה הגדולה סוסיא עם בית הכנסת והפסיפסים המפוארים שבה, דבר אשר לא מאפשר ספק ביהדותה של סוסיא.
דרומא
ערך מורחב – דרומא
דרומא הוא שמו של חבל ארץ, הכולל את רכס ההרים והגבעות מדרום לחברון. שם חבל הארץ מוזכר בדברי חז"ל מראה שאזור זה נקרא "דרומא" או "דרומה". גם אוסביוס השתמש במושג זה באונומסטיקון "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאד של יהודים נקרא עניה ט' מילין מחברון דרומה".
במאה ה-9 מסתיים פרק זה בחיי היהודים באזור דרום הר חברון. כל הקהילות הגדולות של תקופת המשנה והתלמוד נעלמות ועד היום אין תשובה ברורה להיכן נעלמו יהודי הדרום בתקופה זו. את מקומם של בתי הכנסת תופסים מסגדים ועמם אוכלוסייה חדשה - המוסלמים, ייתכן שיהודי הדרום ברחו מפני האסלאם, בגלל פחד או בגלל ערעור הביטחון בספר עם כניסת האסלאם.
ההתיישבות המוסלמית
מאז הכיבוש המוסלמי נחלשה ההתיישבות היהודית באזור דרום הר חברון, ואת מקומה תפסה ההתיישבות המוסלמית. שבטים ערביים-בדואים שחיו במדבר והתפרנסו ממנו, מצאו שקל ביותר לשבת על ספר המדבר ולהשתמש במשאביו. העיר היהודית הגדולה ביותר באזור, סוסיא, ננטשה ונחרבה, לא במהלך של מלחמה וגירוש אלא במהלכים טבעיים ודמוגרפיים. מרכז ההתיישבות היהודית עבר לגולת בבל, והקשר לתורה נחלש. רבים מהיהודים התאסלמו, והגדילו בכך את ההתיישבות הערבית-אסלאמית. עד היום תופסים רבים מערביי העיר יטא את עצמם כיהודים שהתאסלמו.
הר חברון בימינו
היישוב הפלסטיני
נפת חברון היא הגדולה ביותר מבין נפות הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון ומספר תושביה עומד על כ-620 אלף (נכון ל-2011).
היישובים הגדולים הם חברון (ערבית: אלח'ליל, העיר השנייה בגודלה בשטחי הרשות הפלסטינית), דאהרייה, חלחול, יטא, דורא, א-סמוע, בית-אומר, בני נעים, וח'רבת אל-ערוב, נמצאים בו גם מספר מחנות פליטים כאל-ערוב ואל-פוואר. באזור שמדרום לחברון ישנה אוכלוסייה בדואית גדולה יחסית.
נפה נוספת החולשת על צפון הר חברון ומזרחו היא נפת בית לחם. היישובים הגדולים בנפה זו הם בית לחם, בית ג'אלא, בית פג'אר, בית סאחור ואל-ח'דר. בנפה זו קיימים מספר מחנות פליטים, כדוגמת עאידה ודהיישה. בדואים גרים בעיקר במזרח הנפה, באזור מדבר יהודה.
התנחלויות
מעט אחרי מלחמת ששת הימים וכיבוש הר חברון בידי ישראל, חודשה ההתיישבות היהודית בגוש עציון, שחוסלה במלחמת העצמאות. ב-27 בספטמבר 1967 הוקם מחדש כפר עציון, ההתנחלות הראשונה שהוקמה ביהודה ושומרון. בהמשך הוקמו היישובים הר גילה, ראש צורים, אלון שבות, אלעזר, מגדל עוז, תקוע ועוד. בד בבד, חודשה ההתיישבות היהודית בחברון והוקמה קריית ארבע.
בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 הוקמו גרעיני התיישבות בירושלים ובקריית ארבע אשר כיוון עלייתם הוא דרום הר חברון. היישוב הראשון שהוקם הוא בית יתיר. ראשית העלייה הייתה אל מחנה יתיר בתוך יער יתיר ומשם עברו למקומם הקבוע על יד חורבת לוציפר ומשטרת לציפר.
בהמשך הוקמו היישובים מעון, כרמל, סוסיא, עתניאל, בית חגי, תלם, שמעה, מצפה לכיש ועוד. כיום במועצה האזורית הר חברון ישנם 15 יישובים, דתיים וחילוניים, בהם יישובים קהילתיים, מושבים שיתופיים-חקלאיים, חוות ומצפים. במועצה מתגוררים נכון לשנת 2014 כ-7,200 בני אדם.
שטח אש 918
בדרום הר חברון, יש שטח אש של צה"ל, הקרוי "שטח אש 918". השטח משתרע על כ-30 קמ"ר. בשטח מתגוררים כיום בדווים. באוגוסט 1999 נמסרו להם צווי פינוי בשל "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש". ב-16 בנובמבר 1999 פינו כוחות הביטחון בכוח יותר מ-700 שוהים בלתי חוקיים. צה"ל הרס בתים בלתי חוקיים ותשתיות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנחם מרקוס, דוד עמית, הר חברון, הוצאת ספריית מעריב ורשות שמורות הטבע, תשמ"ט.
- ספי בן יוסף, צפון מול דרום בהר חברון, בתוך: קרדום, הוצאת אריאל, תשמ"ב.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הר חברון |
אדריכלות
- יזהר הירשפלד, בית המגורים הכפרי בהר חברון ומסורת הבניה הארץ ישראלית, קתדרה 24, יולי 1982, 114-79
הסכסוך הישראלי-פלסטיני
- עדה אושפיז, מים כאן זה כמו זהב, באתר הארץ, 31 במאי 2006
- יערה מייטליס, גניבת התשתיות בהר חברון התעצמה, באתר ערוץ 7, 8 באוגוסט 2008
- עמירה הס, המאבק המשפטי של תושבי חירבת ביר אל-עיד מונע את "ניקוי" הר חברון מפלסטינים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2009
חיים לוינסון, כל הרעות החולות של הכיבוש - דיווח משטח 918 בדרום הר חברון, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2013