הר נבו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הר נבו
פסל נחש הנחושת על ראש ההר
פסל נחש הנחושת על ראש ההר
מידע כללי
גובה 817 מטר
מיקום ירדןירדן ירדן
רכס הרים הרי העברים
קואורדינטות 31°46′04″N 35°43′31″E / 31.76778°N 35.72528°E / 31.76778; 35.72528

הַר נְבוֹ (או הַר הָעֲבָרִים; בערבית جبل نيبو) הוא הר השוכן במערב ירדן, כ-7 ק"מ מערבית לעיר מידבא. פסגתו נישאת לגובה של 817 מטר מעל פני הים. הנוף מפסגת ההר משקיף על ארץ ישראל, ים המלח והחלק הדרומי של נהר הירדן. לרוב ניתן לראות את יריחו מפסגת ההר ובימים בהירים גם את ירושלים ואת בית לחם.

ההר בתנ"ך

בפרק האחרון של ספר דברים מסופר שלקראת מותו טיפס משה רבנו על הר נבו, וממנו ניתנה לו ההזדמנות להשקיף על הארץ המובטחת אותה ייעד ה' לבני ישראל (12 השבטים). בהר זה אף נקבר משה, ומקום קבורתו לא נודע[1]:

"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה', בְּאֶרֶץ מוֹאָב--עַל-פִּי ה'."

דברים ל"ד, 1-5

קיימים חילוקי דעות בקרב החוקרים אם ההר אשר מוכר כיום כהר נבו הוא אכן אותו ההר אליו התייחסו בתורה.

היסטוריה

מבנה שניצב על ראש ההר הוסב לכנסייה בשנת 393 וזו נבנתה ועוצבה מחדש באופן רציף. המבנה היה מלבני והיו בו שלושה אפסיסים, ומתחת לריצפתו התגלו שישה קברים. מדרום ומצפון לו הוקמו שתי קפלות אשכבה, וסביב חצרו המרכזית הותקנו חדרי מגורים לנזירים. מאוחר יותר הוקם במקום גם בפטיסטריום וכתובת יוונית שהשתמרה במקום מזכירה את תאריך בנייתו בחודש אוגוסט 531.

במחצית השנייה של המאה ה-6 הורחבה הכנסייה והוכרה כבזיליקה. מאוחר יותר פורקו קפלת האשכבה הצפונית והבפטיסטריום, ותחתם הוקמה קפלה גדולה יותר. בצידה הדרומי של הבזיליקה הרסו הנזירים את קפלת האשכבה האחרת והקימו במקום בפטיסטריום חדש שבו פסיפסים מהשנים 597-598. במהלך העשור הראשון של המאה ה-7 נהרסו שלושה חדרים במנזר ובמקומם הוקמה קפלת "אם האלקים". נראה כי בשלב מסוים נשתכח המקום ומהמבנים נותרו שרידי אבנים וחלקי פסיפס.

עדויותיהם של שני עולי רגל מסוף המאה ה-4 ומהמאה ה-5 התגלו במחצית השנייה של המאה ה-19, וסייעו לחוקרים לאתר את המקום. הראשונה הייתה אגריה שיומנה התגלה בעיר ארצו באיטליה ופורסם ב-1877 והאחר היה פטר האיברי, הבישוף המונופיזיטי של עזה שכתביו התגלו ב-1895. כתוצאה מכך נרכש המקום ב-1932 על ידי נזיר פרנציסקני שדאג לסלילת דרך אל העיירה מידבא, ואיפשר את תחילת החפירות במקום ב-13 ביולי 1933. שלוש משלחות חפירה שנערכו בשנות ה-30 של המאה ה-20 חשפו את שרידיהם של מבני הבזיליקה והמנזר המקוריים.

בד בבד החלה משמורת ארץ הקודש בהקמת כנסייה ומנזר פרנציסקנים חדשים על ההר, ולצידם הוצב מאוחר יותר פסל נחש הנחושת המעוצב בצורת צלב. הפסל, מעשה ידיו של הפסל האיטלקי ג'ובאני פנטוני (Giovanni Fantoni), מסמל הן את נחש הנחושת אשר עשה משה במדבר (במדבר כ"א, 4-9) והן את הצלב עליו נצלב אותו האיש.

ב-19 במרץ 2000, ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני במקום במהלך מסעו לארץ הקודש ונטע בו עץ זית כסמל לשלום. ב-11 במאי 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס ה-16 במקום במהלך מסעו לארץ הקודש.

תמונות

קישורים חיצוניים

  1. ^ מספר מסורות מוסלמיות מאוחרות ייחסו אל משה קבר במקום אחר.