השכרת רכב
השכרת רכב היא פעילות במסגרתה משכירה סוכנות או חברה כלי רכב ללקוחות לפרקי זמן קצרים, שבדרך כלל נעים בין מספר שעות למספר שבועות. לעיתים קרובות קיימים לסוכנות סניפים מקומיים רבים (המאפשרים למשתמש להחזיר רכב למיקום אחר), ובעיקר בסמוך לשדות תעופה או באזורים עירוניים. לעיתים קרובות עושה הסוכנות שימוש באתר אינטרנט המאפשר להזמין הזמנות מקוונות.
סוכנויות להשכרת רכב משרתות בעיקר אנשים הזקוקים לרכב זמני, למשל אלה שאינם בבעלותם רכב משלהם, תיירים, או בעלי כלי רכב פגועים או הרוסים הממתינים לתיקון או לתגמול ביטוחי. סוכנויות להשכרת רכב עשויות גם לשרת את צורכי תעשיית ההובלות, על ידי השכרת טנדרים או משאיות, ובשווקים מסוימים ניתן גם להציע סוגים אחרים של כלי רכב כמו אופנועים או קלנועיות.
לצד השכרה בסיסית של רכב, סוכנויות להשכרת רכב בדרך כלל מציעות גם מוצרים נוספים כמו ביטוח, מערכות ניווט (GPS), מערכות בידור, טלפונים ניידים, WiFi ומושבי בטיחות לילדים.
היסטוריה
הדוגמה המוקדמת ביותר למכוניות המוצעות להשכרה היא [1]1906 . חברת Sixt הגרמנית הוקמה בשנת 1912 בשם Sixt Autofahrten und Selbstfahrer (Sixt רכב שייט ונהגים עצמיים)[2] .
ג'ו סונדרס מאומאהה, נברסקה התחיל לראשונה עם דגם פורד T אחד שהושאל בשנת 1916, אך עד שנת 1917, חברת פורד ליברי שלו שכרה 18 דגם Ts בעשרה סנט לקילומטר. שם החברה הפך למערכת סאונדרס Drive-It-Yourself ואז מערכת סאונדרס. עד שנת 1926, סונדרס התרחבה ל -56 ערים. חברת סאונדרס נקנתה על ידי אוויס בשנת [3]1955 .
מתחרה מוקדם של סונדרס היה וולטר ל. ג'ייקובס, ששכירת האוטו-שיקגו שלו בשיקגו נפתחה בשנת 1918 עם שנים עשר פורד דגם [4]T . החברה נקנתה בשנת 1923 על ידי ג'ון הרץ.
בבריטניה, השכרת רכב החלה עם גודפרי דייוויס, שהוקמה בשנת 1920, ונרכשה על ידי יורופקאר בשנת 1981. הגידול בנסיעות אחרי מלחמת העולם השנייה הוביל להקמתן של כמה חברות בינלאומיות ידועות, כולל National Car Rental (1947), Europcar (1949), Enterprise Rent-A-Car (1957), Thrifty Rent A Car (1959) ו- Budget Rent A Car (1958).
מודלים עסקיים
חברות השכרת רכב פועלות באמצעות רכישה או שכירות של מספר כלי רכב והשכרתם ללקוחותיהם בתשלום. ניתן לבנות ציי רכב להשכרה בכמה אופנים - הם יכולים להיות בבעלות חברת ההשכרה (אלה מכונים 'רכבי סיכון' מכיוון שמפעיל השכרת הרכב לוקח סיכון ביכולתו למכור את הרכב כאשר הוא יוסר מהשירות), או שהם יכולים להיות בבעלות תחת תוכנית רכישה חוזרת מובטחת המסודרת ישירות דרך הזרוע הפיננסית של יצרן הרכב (אלה מכונים 'רכישות חוזרות') מכיוון שהיצרן מפרט את המחיר המדויק של מכירה מקורית ורכישה חוזרת בסוף של מונח מוגדר). בבריטניה ניתן להסתיר את רישום המכוניות השכורות על ידי שימוש בראשי תיבות או חברות בנות לא מוכרות, מה שיכול להגדיל את ערך המכירה מחדש דרך יצרן או סוחרי צד ג'[5] . בצפון אמריקה מקובל לראות חברות להשכרה עם סוחרי מכוניות משומשות משלהן, שם מלאי השכירות לשעבר נמכר ישירות לציבור. לחלופין, מכירות פומביות משמשות לרוב בארצות הברית ועם כניסת הפלטפורמות הדיגיטליות מכוניות שכורות יותר ויותר מכרו את הרכבים ישירות לסוחרי רכב חדשים ומשומשים שעוקפים את ערוצי המכירה הפומבית.
סוגי כלי רכב
מרבית משרדי השכרת הרכב מציעים מגוון גודלי רכב שיתאימו למגוון תקציבים ודרישות של לקוחותיהם וחלקם מציעים כלי רכב מיוחדים שיתאימו למיקומם כמו גג נפתח, דגמי יוקרה, כלי רכב היברידיים / חשמליים, או רכבי שטח וטנדרים. בשדות תעופה מרכזיים או בערים גדולות יותר, סוכנויות עצמאות להשכרת רכב מציעות כלי רכב יוקרתיים להשכרה. יש חברות המתמחות שמציעות כלי רכב ישנים במחירים מוזלים. על מנת לאפשר סיווג אחיד והשוואה קלה בין מחירי השכרת רכב, התאחדות מערכות ותקני תעשייה להשכרת רכב (ACRISS) פיתחה את מערכת קידוד קוד סיווג הרכב ACRISS. קידוד זה מתאר באמצעות ארבע אותיות את הגודל, מספר הדלתות, סוג תיבת ההילוכים (ידנית / אוטומטית) והאם המכונית ממוזגת. האות הראשונה בקוד מייצגת את הסיווג הכללי של הרכב (למשל מיני, אקונומי, קומפקט וכו'). האות השנייה מפרטת את גרסת הרכב המוצעת (למשל 4 דלתות, גג נפתח, רכב שטח וכו'). האות השלישית משמשת בדרך כלל לציון סוג תיבת ההילוכים, והאות הרביעית מתארת את סוג הדלק והאם ברכב יש מיזוג אוויר או לא[6] .
תנאי השכרה
השכרת רכב כפופה לתנאים רבים המשתנים ממדינה למדינה ומחברה לחברה אחרת. בדרך כלל יש להחזיר את הרכב לאותו מצב בו הושכר, ולעיתים קרובות אסור לו לחרוג ממגבלות הקילומטראז', אחרת עלולות להיווצר עמלות נוספות. מסיבות ביטוחיות, חברות מסוימות קובעות גיל שכירות מינימלי או מקסימלי. במקרים מסוימים, הגיל המינימלי להשכרה יכול להיות גבוה עד כדי 25, אפילו במדינות בהן הגיל החוקי המינימלי להחזקת רישיון נהיגה נמוך בהרבה, למשל 14, 15, 16 או 17 בארצות הברית. לא נדיר שיש חיוב עבור שימוש על ידי נהג צעיר לכל הנהגים מתחת לגיל 25.
בכל המקרים, יש צורך ברישיון נהיגה תקף על מנת לשכור רכב, ובמדינות מסוימות נדרש אישור נהיגה בינלאומי (IDP). מרבית חברות השכרת הרכב דורשות שימוש בכרטיס אשראי בכדי לגבות עמלות נוספות אם יימצא ליקוי במכונית בעת החזרתה או עבור אגרה בכבישים, קנסות על נהיגה או דלק חסר. במקום כרטיס אשראי, חברות מסוימות דורשות פיקדון במזומן.
ביטוחים / ויתורים
אף על פי שלעיתים קרובות לא נכתב במפורש, חברות השכרת רכב בארצות הברית נדרשות על פי חוק המדינה החל עליהן בכיסוי האחריות המינימלית (למעט בקליפורניה ואריזונה, שם הנהג אחראי באופן בלעדי). כיסוי זה מכסה עלויות לצד שלישי במקרה של תאונה[7] . ברוב המדינות, זה לא חוקי לנהוג במכונית ללא כיסוי ביטוחי. חברות השכרת רכב מחזיקות בביטוח אחריות לרכביהן, עם זאת, חברות מסוימות יגבו על כך תוספת תשלום. כאשר אתה שוכר רכב, חברת ההשכרה מציעה, בתוספת תשלום, סוגים שונים של ביטוחים משלימים או ויתורי נזק כתוספת אופציונלית בתוספת תשלום.
ישנם מספר סוגים של כיסוי:
- ויתור על נזק התנגשות (Collision Damage Waiver - CDW) - מכסה את עלויות הנזק מתאונה. כפי שהשם מרמז, הנזק שאינו נובע כתוצאה מהתנגשות בדרך כלל אינו מכוסה. במקרים רבים, במקרה של תאונה, חל תשלום השתתפות עצמית.
- ויתור נזקי אובדן (Loss Damage Waiver - LDW) - מכסה את עלות הנזק לרכב ההשכרה, עד לשווי הרכב המלא, במקרה של תאונה. בדרך כלל LDW מכסה עד 100% מהעלויות (במקרה שך אובדן מלא) ומבטיח גם תשלום בגין אובדן ימי השכרה במקרה שבו הרכב נמצא במוסך בעקבות התאונה. יש לשים לב שכיסוי LDW / CDW אינו ביטוח ואינו מציע מוצר כיסוי זהה לפוליסת ביטוח נזק.
- ביטוח אחריות משלימה (Supplemental Liability Insurance - SLI) - מוצר הנמכר לעיתים קרובות בארצות הברית המספק כיסוי במקרה של תאונה שתגרום לנזק גוף או נזק לרכוש לצד שלישי, שאינו השוכר והנוסעים.
- ביטוח תאונות אישיות (Personal Accident Insurance - PAI) - מכסה עלויות רפואיות ומוות בשוגג עבור השוכר והנוסעים במקרה של תאונה במהלך ההשכרה.
- כיסוי לאפקטים אישיים (Personal Effects Coverage - PEC) - מבטח מפני סיכון לאובדן או נזק לחפציו האישיים של השוכר (ולעיתים גם בני משפחת השוכר בעת נסיעה עם השוכר) בתקופת ההשכרה.
- ביטוח ביטול השתתפות עצמית ([8]Car Hire Excess Waiver Insurance) - ויתור על נזקי התנגשות, כיסוי גניבות ואחריות צד ג' נכללים לרוב במחירי השכרת רכב באירופה, אפריקה ואוסטרליה. כמעט תמיד, במקרה של תאונה או גרימת נזק, חל תשלום השתתפות עצמית (המכונה Excess או Deductible), הכרוך בסכום כסף שלקוחות חייבים לשלם במקרה של נזק. ביטוח ביטול השתתפות עצמית (המכונה גם ויתור על אחריות נזק) הוא ביטוח משני המכסה את עלות תשלום ההשתתפות העצמית במקרה של תביעה. חברות להשכרת רכב באירופה, דרום אמריקה ואוסטרליה בדרך כלל יציעו כיסוי זה כביטוח משני אופציונלי, אם כי חברות ביטוח צד ג' מוכרות גם כיסוי החזר השתתפות עצמית לרכב שכור, אשר עשוי להציע הגנה גדולה יותר מכיסוי רגיל[9][10].
הערות שוליים
- ^ Staff, Car Renting... Its Development... And Future, www.automotive-fleet.com
- ^ https://about.sixt.com/websites/sixt_cc/English/0/about-us.htm
- ^ http://www.douglascohistory.org/Education_Innovators_Saunders.htm
- ^ https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1985-02-08-me-4716-story.html
- ^ Swaine, Jon (2009-09-14). "Used-car buyers unwittingly bought ex-rental vehicles" (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2020-02-03.
- ^ Acriss - Industry standard vehicle matrix to define car models, acriss.org
- ^ Car Rental Insurance Tip Sheet, www.consumeraffairs.com, 1970-01-01 (באנגלית)
- ^ https://www.carinsurent.com
- ^ The Importance of Car Hire Excess Waiver Insurance, Mapping Megan, 2019-02-11 (ב־American English)
- ^ Adam Larns says, Summer car hire: 5 Tips to avoid being ripped off, The London Economic, 2017-05-26 (ב־British English)
