התנצלות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־14:03, 14 באפריל 2019 מאת שרגא (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התנצלות היא פעולה של גורם כלשהו שפגע בגורם אחר, ובה הפוגע מודה באשמה, מביע חרטה, ומבקש את סליחתו של הנפגע.

התנצלות נעשית לעיתים באופן אישי, בין הפוגע לנפגע, ולעיתים היא נעשית בפומבי, כחלק מתיקון העוול שנעשה.

לעיתים באה ההתנצלות ביוזמתו של הפוגע, המתחרט על מעשיו, ולעיתים הוא עושה זאת לאחר שהנפגע דרש זאת ממנו.

התנצלות של קבלן בניין בהרצליה

ברברה קלרמן מאוניברסיטת הרווארד מנתה את מאפייניה של ההתנצלות המושלמת[1]:

  • הודאה בטעות או במעשה העוול
  • קבלת אחריות
  • הבעת חרטה
  • הבטחה כי הפגיעה לא תחזור על עצמה
  • עיתוי נכון

התנצלות וקבלתה לפי הרמב"ם

הרמב"ם, בספרו משנה תורה, עוסק בהתנהגות הנאותה לפוגע ולנפגע.

עבירות שבין אדם לחברו, כגון חובל חברו או המקלל את חברו או גוזלו וכיוצא בהן - אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו, וירצהו.

אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו; ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו.

לא רצה חברו למחול לו - מביא לו שורה של שלושה בני אדם מריעיו, ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן, מביא לו שנייה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו; וזה שלא מחל, הוא החוטא. ואם היה רבו - הולך ובא אפילו אלף פעמים, עד שימחול לו.

לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה; ואפילו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה, לא ייקום וייטור. וזה הוא דרכם של זרע ישראל, וליבם הנכון. אבל הגויים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתו שמרה נצח" (עמוס א,יא); וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו לישראל, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא,ב).

משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ב

התנצלות מצד מדינה

התנצלות של מדינה היא אקט פומבי, שבו העומד בראש המדינה מבקש מחילה מקבוצת אוכלוסייה גדולה, על עוול שגרמה המדינה לאותה אוכלוסייה. לעיתים באה התנצלות כזו שנים רבות לאחר שנגרם העוול, כך שהמבקשים הם צאצאיהם של גורמי העוול, ובקשתם באה לתקן עוול היסטורי.

דוגמאות נודעות להתנצלות של מדינה:

התנצלות בכפייה

שופט בית משפט השלום בירושלים, נעם סולברג, התייחס לסוגיית כפיית התנצלות בשני פסקי דין וכתב: "... את המשפט האחרון במודעה (בסוגריים מרובעים), ובו התנצלות, ראיתי להציע, אך לא כעניין שבחובה. זאת, מחמת ספק משפטי אם קיימת סמכות להורות על פרסום התנצלות, להבדיל מתיקון או הכחשה (ראו סעיף 9 בהשוואה לסעיף 19 לחוק, וכן האמור אצל שנהר, שם, בעמוד 360). לא רק ספק משפטי יש כאן, אלא גם ספק ענייני, אם יש טעם בהתנצלות בכפייה. אך טוב יעשו הנתבעים אם ישקלו להוסיף על התיקון, גם התנצלות, ואם יכתירו את המודעה בכותרת התנצלות."[3]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • צבי רייס, "ההתנצלות הפומבית - כלי ביד המנהיג", משאבי אנוש, מרץ-אפריל 2007.
  • ברברה קלרמן, "מתי צריך מנהל להתנצל ומתי לא?", אקזקיוטיב, יוני-יולי 2006, עמ' 21-13 (מתורגם מ-Harvard Business Review.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ברברה קלרמן, "מתי צריך מנהל להתנצל ומתי לא?", אקזקיוטיב, יוני-יולי 2006
  2. ^ Dylan Welch, קווין ראד מתנצל, באתר ה"סאנדיי מורנינג הראלד"
  3. ^ א (י-ם) 3438/03 בתיה כרמון נגד ידיעות אחרונות, סעיף 116, ניתן ב-8 באפריל 2008
    א (י-ם) 1831/01 שרה נתניהו נגד רשת שוקן בע"מ, ניתן ב-25 ביולי 2002
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0