ויליאם אוסלר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. סר ויליאם אוסלר (באנגלית: Sir William Osler, 1st Baronet; 12 ביולי 1849 – 29 בדצמבר 1919) היה רופא קנדי המכונה "אבי הרפואה המודרנית". אוסלר היה איש מקצוע, אשר בלט בעשייתו במגוון היבטים של הרפואה, כרופא מטפל, פתולוג, מורה, איש ארגון רפואי, כותב מאמרים, מנהל מוסד רפואי ומחבר ספרים.
תולדות חייו
אוסלר נולד בחבל קנדה ווסט (היום אונטריו). אביו היה כומר ולאוסלר קדמו שני אחים. כנער התכוון ללכת בדרכי אביו ולהיות לכומר אנגליקני ובשנת 1867 החל ללמוד בטריניטי קולג' בטורונטו (היום חלק מאוניברסיטת טורונטו), אך לאחר שפיתח עניין במקצוע הרפואה החל ללמוד בבית הספר לרפואה בטורונטו. בית הספר לרפואה היה מוסד פרטי ולא חלק מאוניברסיטת טורונטו. לאחר שנתיים עבר אוסלר ללמוד באוניברסיטת מקגיל במונטריאול שם סיים את לימודי תואר דוקטור לרפואה בשנת 1872.
לאחר סיום לימודיו שהה כשנתיים באירופה בהכשרת פוסט-דוקטורט ושב בשנת 1874 לאוניברסיטת מקגיל, שם החל לעבוד במשרת מרצה. במקום עבודתו זה ייסד לראשונה ג'ורנל קלאב, חוג קבוע להתעדכנות במאמרים מקצועיים. בשנת 1884 הוא מונה ליושב ראש הקתדרה לרפואה קלינית באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה. בשנת 1889, עת עזב את המוסד, נשא נאום פרידה שכותרתו Aequanimitas, על הכרחיות תכונת ישוב הדעת לעבודתו של הרופא. בשנת זו התמנה למנהל הרפואי של בית החולים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ובשנת 1893 היה לאחד מן הפרופסורים הראשונים לרפואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. בשנת 1905 הוא מונה למשרת פרופסור רגיוס, ראש הקתדרה לרפואה באוניברסיטת אוקספורד (קתדרה שנוסדה על ידי הנרי השמיני, מלך אנגליה, בשנת 1546), משרה בה החזיק עד יום מותו. לאוסלר הוענק תואר ברון בשנת 1911, כהוקרה על תרומותיו לרפואה.
אוסלר היה מחבר פורה ואספן נלהב של ספרים וחפצים בשטח ההיסטוריה של הרפואה. בצוואתו הותיר את ספרייתו לאוניברסיטת מקגיל ואוסף זה היווה את הגלעין לייסוד הספרייה להיסטוריה של הרפואה על שם אוסלר, אשר נוסדה בשנת 1929. את האוסף שתרם ליווה קטלוג שערך (Bibliotheca Osleriana), אשר זכה מאז למספר רב של מהדורות ודברי פרשנות. אוסלר היה תומך נלהב בחשיבותה של הספריה ככלי מחקר אקדמי והיה חבר בוועדת הספרייה ברוב המוסדות האקדמיים בהם עבד. הוא אף היה חבר במועצת המנהלים של הספרייה הבודליאנית באוקספורד. הוא היה אחד הגורמים לייסוד התאחדות הספריות לרפואה בצפון אמריקה ושימש כנשיאה השני בין השנים 1901–1904. בבריטניה הוא היה נשיאה הראשון (והיחיד) של התאחדות הספריות לרפואה של בריטניה ואירלנד[1].
תרומתו הגדולה ביותר של אוסלר לרפואה המודרנית הייתה ככל הנראה התעקשותו כי סטודנטים לרפואה ילמדו מתוך תצפית ושיחה עם מטופלים והיותו הראשון לייסד תקופת התמחות מעשית ברפואה. דרישת תקופת ההתמחות המעשית ברפואה, כחלק ממסלול ההכשרה של הרופא, התקבלה בכל הארצות דוברות האנגלית בעולם וקיימת עד היום ברוב בתי החולים האוניברסיטאים. רופאים בתקופת ההתמחות המעשית מהווים את רוב צוות הרופאים של בתי חולים אוניברסיטאים.
בשנת 1889 זמן קצר לאחר שהחל בעבודתו במשרת המנהל הרפואי של בית החולים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס יצא שמעו של אוסלר למרחוק כרופא מאבחן מעולה, בעל גישה אנושית ומורה לאחרים. אוסלר דאג להרחבתו המהירה של בית החולים. בשנת עבודתו הראשונה, אושפזו בבית החולים 788 חולים לתקופה של יותר מ-15,000 ימי אשפוז. בשנה בה עזב לאוקספורד, 16 שנים מאוחר יותר, אושפזו בבית החולים 4,200 חולים לכמעט 110,000 ימי אשפוז.
זמן קצר לאחר שהגיע לבולטימור התעקש אוסלר כי תלמידי הרפואה יגיעו למיטת החולה עוד בתחילת הכשרתם המקצועית; תלמדי שנה שלישית לרפואה נדרשו לקחת אנמנזה ממטופלים, לבצע בדיקה גופנית ובדיקות מעבדה על הפרשות גוף. היה זה מהפך לעומת שיטת לימוד שדגלה עד לאותה עת בהוראה שהתמקדה בהרצאות בכיתת הלימוד. אוסלר הפחית מחשיבותן של הרצאות ככלי להוראת רפואה ופעם אמר כי הוא מקווה שעל מצבתו יחרטו: "הוא הביא סטודנטים לרפואה למחלקות בית החולים, להוראה ליד מיטת החולה." בכך ראה את פסגת השגיו. אוסלר היה מחלוצי ההוראה ליד מיטת החולה והנהיג ביקורי רופא שבהם היה מוביל קבוצת תלמידים לחולים, תוך שהוא מדגים את שיטת הבדיקה הגופנית. הוא נהג לומר: "זה הלומד רפואה ללא ספרים מפליג בים לא נודע, אולם זה הלומד רפואה ללא מטופלים אינו יורד לים כלל." ועוד אמר: "אם תקשיב בזהירות למטופל הוא יספר לך על אבחנתו" זאת כדי להדגיש את חשיבות לקיחת האנמנזה.
בתקופת עבודתו בג'ונס הופקינס אף יסד את מוסד ההתמחות במשרה מלאה, שבה מתמחים התגוררו בבניין המינהלה של בית החולים. אורך תקופת ההתמחות בעת עבודתו של אוסלר לא היה קבוע. ככלל, מתמחים עבדו בבית החולים תקופות ארוכות מאד, לעיתים 7–8 שנים, במהלכן חיו חיי עבודה סגפניים.
ספרו הנודע ביותר של אוסלר "עקרונות הרפואה המעשית: נכתב לרופאים ולתלמידי רפואה", יצא לאור לראשונה בשנת 1892, בעת שעבד בג'ונס הופקינס[2]. הספר הפך עד מהרה לספר הרפואה המוביל בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הספר יצא מאז במהדורות מעודכנות רבות, עד לשנת 2001, ותורגם לשפות רבות[3].
אוסלר היה ידוע אף כבעל חוש ההומור מפותח ויצר קונדס. הוא כתב מספר חיבורים הומוריסטיים אותם חתם בפסבדונים: Egerton Yorrick Davis.
אוסלר הלך לעולמו בגיל 70, בשנת 1919, בעת מגפת השפעת הספרדית. אשתו גרייס הלכה לעולמה תשע שנים אחריו. אפרו ואפר אשתו מונחים בפינת זיכרון בספריית אוסלר באוניברסיטת מקגיל.
בשנת 1925 כתב הנוירוכירורג הנודע הארווי קושינג ביוגרפיה מקיפה על ויליאם אוסלר[4] וזכה על ספרו בפרס פוליצר.
שמו של אוסלר במונחים רפואיים
מספר מונחים רפואיים הנהוגים עד היום נקראו על שמו של אוסלר:
- סימן אוסלר (באנגלית: Osler's sign) הוא לחץ דם גבוה באופן מלאכותי הנגרם כתוצאה מהסתיידות עורקים.
- קשריות אוסלר (באנגלית: Osler's nodes) הן קשריות (בליטות) כואבות על כריות האצבעות בידיים או ברגלים, המעוררות חשד לדלקת תת-חריפה זיהומית (באנגלית: subacute bacterial endocarditis).
- מחלת רנדו-אוסלר-ובר (אנגלית: Rendu-Osler-Weber disease) הוא סינדרום של עיוותי כלי דם עוריים, ברירית האף והפה, בריאות ובאתרי גוף נוספים (הידוע אף בשם תסמונת HHT- Hereditary Hemorrhagic Telangiectasia, מחלה תורשתית נדירה).
- מחלת אוסלר-ואקז (אנגלית: Osler-Vaquez disease), הידועה אף בשם פוליציטמיה (polycythemia), ייצור מוגבר של כדוריות דם אדומות.
- סינדרום אוסלר-ליבמן-זקס (אנגלית: Osler-Libman-Sacks syndrome) היא מחלה זיהומית לא חיידקית, בשלב הסופי של מחלת הזאבת.
- פילריה ע"ש אוסלר (אנגלית: Osler's filaria) היא נמטודה טפילית.
- תרגיל אוסלר (אנגלית: Osler's manoeuvre) הוא שיטת בדיקה לזיהוי סימן אוסלר.
- סינדרום אוסלר הוא סינדרום של כאבי בטן חוזרים (קוליק), המקרינים לגב, עם צמרמורות, רעידות וחום, כתוצאה מאבן מרה אשר גדולה מכדי לצאת מדרכי המרה.
- השלושה של אוסלר (Osler's triad) התרחשות בו זמנית של אנדוקרדיטיס, דלקת ריאות ודלקת קרום המוח.
לקריאה נוספת
- Bliss, Michael. William Osler : a life in medicine, University of Toronto Press, c1999. מסת"ב 0-8020-4349-6
- Celebrating the Contributions of William Osler. Alan Mason Chesney Medical Archives 1999. Johns Hopkins Medical Institutions.
- Famous Canadian Physicians: Sir William Osler at Library and Archives Canada.
- Osler, William. Bibliotheca Osleriana: A Catalogue of Books Illustrating the History of Medicine and Science. Revised Edition, McGill-Queen's University Press, 1969. מסת"ב 0-773590-50-1, מסת"ב 9780773590502.
- Osler, William. The Quotable Osler, American College of Physicians, 2003. מסת"ב 1-930513-34-8
- Osler, Sir William. Obituary in the British Medical Journal, 3 January 1920.
קישורים חיצוניים
בנימין מוזס, קצת פחות רופאים מומחים קצת יותר רופאים הומנים, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2016
הערות שוליים
- ^ David S. Crawford, The Medical Library Association of Great Britain and Ireland. Health Information and Libraries Journal, 2004;21:266-268
- ^ William Osler, The Principles and Practice of Medicine: Designed for the Use of Practitioners and Students of Medicine. New York: D. Appleton & Co., 1892.
- ^ Golden, Richard. A history of William Osler’s The principles and practice of medicine. Osler Library studies in the history of medicine No. 8. Montreal, McGill University, 2004. מסת"ב 0-7717-0615-4.
- ^ Harvey Cushing, The Life of Sir William Osler. Clarendon Press, Oxford, 1925
