ויקינגים
ערך זה עוסק בקבוצה אתנית מסקנדינביה. אם התכוונתם לסדרת טלוויזיה, ראו 
ויקינגים (Viking) היו קבוצה אתנית שהורכבה ברובה משבטים צפון-גרמאניים שמקורם בסקנדינביה. חלקם היו פיראטים, ונהגו לערוך פשיטות על חופי צפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטיים, כמו גם לאורך הנהרות במזרח אירופה עד לים הכספי, מסוף המאה ה-8 עד המאה ה-11. יעילותם וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של היבשת. במקביל לכישורי הלחימה שלהם היו הוויקינגים ידועים גם כסוחרים ומתיישבים. הם התיישבו בארצות זרות והיו סוחרים ובעלי מלאכה.
התקופה הוויקינגית החלה בזמן הפשיטות הראשונות, בשלהי המאה השמינית, ונמשכה עד כיבוש ממלכת אנגליה על ידי "ויליאם הכובש", מלך הנורמנים. את התקופה הזו, של התפשטות ונדידת שבטים צפון-גרמאניים מסקנדינביה, ניתן לראות כשלב מאוחר יותר של נדידת השבטים הגרמאניים, הסלאבים ואחרים, שהתרחשה בין המאה הרביעית למאה התשיעית לספירה.
זיהוי
יש להדגיש כי "ויקינגים" הוא כינוי ליורדי ים שעסקו (בין היתר) בשוד, ולא לקבוצה שבטית. בשפה הנורדית של ימי הביניים, "Viking" היה מסע שוד או מלחמה ימי, ושודדים או לוחמים יורדי ים נקראו Vikingr. מקור השם אינו ברור. בין ההשערות שעלו למקור הביטוי ניתן למנות את המילים "מפרצון" (Vic בנורדית עתיקה) או "מחנה צבאי ארעי" (Wic באנגלית עתיקה). באנגלו-סקסונית של המאה השמינית, משמעות שם העצם Wicingsceaoa היה "פיראטיות". ברונות עתיקות שנחקקו על סלע בשוודיה במאה ה-11, נכתב כי "טוֹלָה הציבה את האבן הזאת לזכר בנה גֵייר, גבר טוב ואמיץ שנפל במהלך ויקינג." במקורות רואים גם שמות חלופיים רבים אחרים. הוויקינגים אשר פשטו על מזרח אירופה והאימפריה הביזנטית כונו על ידי הסלאבים והיוונים הביזנטיים בשם "ורנגים". האנגלו-סקסונים קראו להם גם "דֶנים", הפרנקים כינו אותם "נורמנים" (אנשי הצפון, ומכאן שם הנחלה בצרפת שניתנה להם, נורמנדי). בערבית הם נקראו "רוסים", על שם ממלכת רוּס שהקימו, ובאירית עתיקה "גאלים" (זרים). בתרגום נורווגי של התנ"ך מהמאה ה-13, תורגם הפסוק מספר מלכים[1]: ”וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ, בָּא שָׁנָה”, כ-á því sama ári herjaðu ",nökkurir víkingar af ríki Moab á Israelitas, שפירושו: "באותה שנה, הגיעו ויקינגים מממלכת מואב כדי לשדוד את בני ישראל". מכאן ניתן ללמוד כי בסקנדינביה ויקינגים היו פשוט שודדים, בלי קשר הכרחי לקבוצה אתנית כלשהי. במקרים אחרים, שימש המושג לתיאור בריונים, עובדי אלילים או נוצרים ש"סטו מדרך הישר". הוויקינגים לא היו בהכרח סקנדינביים - רבים מהם היו ככל הנראה סלאבים, באלטים או בני עמים אחרים. כך, למשל, בכתובת שוודית מהמאה ה-13: "והם הפליגו מערבה לאורך הים [הבלטי], ואז תקפו אותם ויקינגים אסטונים".
התרבות הוויקינגית
אמונת הוויקינגים הייתה פגאנית והתבססה על המיתולוגיה הנורדית. הם האמינו כי מוות בקרב הוא המוות המהולל ביותר ורק מי שמת מוות כזה זכאי להגיע לולהאלה, גן העדן של הלוחמים. כל ויקינגי נולד עם תג מחיר, ששוויו נקבע לפי המעמד בו הוא נולד, וזה המחיר שאותו לדוגמה היה מחויב רוצח לשלם למשפחה של הנרצח.
עם זאת, לאור העובדה כי החברה הוויקינגית הייתה ניידת מבחינה מעמדית, תג מחיר זה לא היה קבוע. על אף שלא ניתן היה לרדת מתחתיו, ניתן היה לעלות. האדם התקדם בחברה על פי כישוריו, וגם אם נולד למעמד נמוך, לא בהכרח נשאר במעמד זה. כישורים מסוימים כמו כושר גופני טוב וכוח פיזי, יכולת להשתמש במגוון כלי נשק, יכולת לקרוא ולדבר כמה שפות וידע במלאכות מסוימות, היו יכולים להעלות את ערכו של האדם הוויקינגי.
בניגוד למיתוס המקובל על דמות הוויקינגים כפראים מוזנחים, השתמשו הוויקינגים בכלים דוגמת מסרק, סכין גילוח, מלקטת וכדומה. הוויקינגים באנגליה אף זכו למוניטין של מתנקים כפייתיים שכן נהגו להתרחץ פעם בשבוע, בניגוד לאנגלו-סקסונים. עם זאת, ישנם גם דיווחים סותרים. הנוסע והדיפלומט הערבי אחמד אבן פדלאן, שביקר את הוויקינגים ברוּס ותיעד את מנהגיהם, כתב שהם אמנם "יפים ובעלי גוף מושלם", אולם גם "המטונפים ביותר מבין ברואיו של אללה". אבן פדלאן תיאר גם באריכות את מנהגם של הוויקינגים לשרוף את מתיהם בתוך סירה, ואת קורבנות האדם שהקריבו. גם מקורות אחרים מדווחים שהוויקינגים נהגו להקריב קורבנות אדם לאל אודין, לרוב בתלייה. התלויים נחשבו כשייכים לאל אודין, ובעלי כוחות ניבוי כמותו, משום שהם מרחפים בין עולם האדם לעולם האלים. אמונה זו מתקשרת למיתוס הנורדי הידוע, לפיו אודין תלה את עצמו על עץ העולם יגדראסיל ו"הקריב את עצמו לעצמו" כדי להשיג ידע נבואי על אחרית הימים.
הוויקינגים דיברו נורדית עתיקה וכתבו באמצעות האלפבית הרוני.
התפשטות הוויקינגים
תחילת ההתפשטות
כמו רוב הסקנדינבים היו גם הוויקינגים תחילה ציידים, חוואים ודייגים אשר חיו בקהילות אוטונומיות קטנות. עם פיצוץ האוכלוסין בסקנדינביה, התגלעו עימותים פנימיים והתעורר הצורך בשווקים חדשים למסחר. אז החלו חלק מהשבטים לחפש את פרנסתם בים ולהתנחל בחופי הים הצפוני והים הבלטי. כך הפכו חלק מהם ל"וויקינגים", יורדי ים ובוני ספינות מעולים.
כלי השיט העיקרי של הוויקינגים היה ה'ספינה הארוכה'. הדגם דומה לגליאה עם הבדל משמעותי אחד: הספינה הארוכה התאימה למסע ארוך באוקיינוס. ספינותיהם הארוכות באופן בולט היו בנויות בעיקר מעץ אלון וכללו 40–60 חותרים. לכל ספינה היה תורן בודד ועליו מפרש מרובע, ודפנותיה היו מכוסות מגנים. כל ספינה הייתה זוויתית בשני צדיה כך שיכלה לנוע קדימה ואחורה מבלי להסתובב.
הוויקינגים היו עורכים את פשיטותיהם עם בוקר מן הים על יישובים לחופי אירופה, הם נהגו לבזוז אותם ואחר להעלותם באש. בטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על היישוב, כבר היו הוויקינגים מפליגים אל לב הים בספינותיהם. הציים הוויקינגיים לא היו גדולים, אך היות שלמדינות באירופה המערבית לא היו ציי מלחמה שיכלו להילחם בהם, כוחו של הצי הוויקינגי היה כה גדול, עד שאפילו האימפריה הביזנטית סבלה מהם.
במרוצת הזמן השתלטו הוויקינגים על שטחים נוספים מחוץ לארצותיהם והחלו להתיישב בהם. אימתם של הוויקינגים על תושבי אירופה הייתה כה גדולה, עד שלעיתים, היו תושבי היישובים נמלטים כשרק התקרבו הוויקינגים לאזור, וכך כבשו הלוחמים שטחים חדשים ללא מאמץ. סיפורי הפשיטות, הקרבות והתגליות תועדו בסאגות הנורדיות, שתחילה עברו מפה לאוזן, ובתקופה מאוחרת יותר הועלו על הכתב.
ידוע גם על פלישות ויקינגיות בים התיכון. הוויקינגים ניווטו על פי השמש והכוכבים, ונסחפו כאשר היה יורד הערפל, לכן הקפידו רוב הזמן לשוט בטווח ראייה מהחופים.
שיא ההתפשטות
ככל שהתרחבה ההיכרות של הוויקינגים עם התרבויות האירופאיות, הם הושפעו מהן, והחברה שלהם נהייתה עשירה יותר. הוויקינגים שנודעו כיורדי ים וכדייגים, החלו גם לעבד את האדמה, ובחלוף הזמן נודעו גם בקשרי מסחר עם ערים רבות. וכך, מעמד הסוחרים התחיל להשפיע יותר מאשר מעמד הלוחמים שהיה השליט עד אז. קמו התיישבויות קבע נורדיות במקומות דוגמת בריטניה, נורמנדי שבצרפת ופנים רוסיה ואוקראינה. סגנונו הלוחם של העם הוויקינגי השתנה, ורבים מהם פנו לעסוק במסחר, בחקלאות ובגילוי ארצות. על אף זאת, היו כאלה שהמשיכו להתקיים בעיקר משוד, דבר שניכר בביצורים של ערים נורדיות באותה תקופה, שנאלצו להתגונן מפני לוחמים מבני עמן.
קבוצות ויקינגים החלו נודדות מערבה, ואחת מהן, בהנהגת לייוו אייריקסון, הגיעה לאיסלנד. קבוצה אחרת הגיעה לניופאונדלנד שבצפון אמריקה (זמן רב לפני קולומבוס) שנקראה בפיהם וינלנד, והקימו בה מושבות לאורך החוף. על פי העדויות שנותרו ועל פי ממצאים בשטח נראה שהם נהדפו עקב פשיטות של שבטי אינדיאנים מקומיים.
קבוצות אחרות, שכונו ורנגים, נדדו מזרחה, וקיימו יחסי מסחר עם קיסרי ביזנטיון. חלק מהם אף עבדו כשכירים במשמר ראש הקיסר. היו אלו חיילי "המשמר הוורנגי" מטיל-האימה, החיילים המובחרים ביותר בצבא הביזנטי.
התפלגות השבטים הוויקינגיים
במהלך השנים התפלגו השבטים הוויקינגיים ללאומים שונים וכיום צאצאיהם חיים בדנמרק, בשוודיה, בנורווגיה ובאיסלנד; הדבר בא לידי ביטוי בין השאר, בהבדלים הלשוניים בין שפות הארצות שמקור כולן בנורדית העתיקה.
כמו כן, שיעור ניכר מהאוכלוסייה של אנגליה, סקוטלנד, בלארוס, אוקראינה, מזרח אירלנד וצפון צרפת הוא בעל שורשים ויקינגיים.
המורשת הוויקינגית
הוויקינגים נהגו לשפוט נאשמים בפני קבוצה של 12 איש, מסורת שהתגלגלה לחבר המושבעים בימינו. התושבים המקומיים במזרח אירופה כינו את הוויקינגים "רוּס", מילה שבהמשך התייחסה לטריטוריה ומאוחר יותר לרוסיה עצמה. יישובים רבים באנגליה עם הסיומת by מקורם ביישובים קדומים שהקימו הוויקינגים. חלק מימי השבוע באנגלית נקראו בשמות של אלים ויקיניגים כמו יום חמישי Thursday הקרוי של שמו של האל תור.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ויקינג |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ויקינגים |
- Viking Age Arms and Armor
- דני אורבך, הקסדה של אולף השעיר: אז מי בעצם היו הוויקינגים?
דייוויד סטברו, סתם הצמיחו לוויקינגים קרניים, באתר הארץ, 14 במאי 2017- Norwegian Vikings purchased Silk from Persia באתרו של ד"ר קווה פרוך (Kaveh Farrokh) (באנגלית)
הערות שוליים
