זאב בנימין בגין
 | |||||||
| בגין, מרץ, 2009 | |||||||
| לידה | כ"ד באדר ה'תש"ג | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| מפלגה | הליכוד, חירות - התנועה הלאומית, תקווה חדשה – אחדות לישראל | ||||||
| סיעה | הליכוד-גשר-צומת, הליכוד | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
זאב בנימין (בני) בגין (נולד ב-1 במרץ 1943) הוא שר וחבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת הליכוד. גאולוג במקצועו; בעברו היה בין היתר ראש המכון הגיאולוגי לישראל.
כיהן בממשלות ישראל כשר המדע, שר בלי תיק וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני. בנו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, מנחם בגין.
ביוגרפיה
בני בגין נולד בירושלים, בן לעליזה לבית ארנולד ולמנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל. בעת לידתו היה אביו חייל בצבא אנדרס, וזמן קצר לאחר מכן ירד למחתרת והיה למפקד האצ"ל. המשפחה נדדה ממקום למקום כדי להסוות את זהות אבי המשפחה.
בגין סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני ה' בתל אביב. בין השנים 1960–1962 שירת בצה"ל בחיל השריון. הוא חזר לשרות קבע בין השנים 1975–1976. למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית והוסמך במקצוע זה. בשנת 1978 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת המדינה של קולורדו שבארצות הברית (Colorado State University). ברוב שנות עבודתו כגאולוג עבד במכון הגיאולוגי.
פעילות פוליטית
לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, בשנת 1988, הוצב על ידי מרכז הליכוד במקום ה-13 ברשימת המפלגה לכנסת, וכיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד. שימש כחבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת חוקה, חוק ומשפט ובוועדת האתיקה.
נבחר בשנית לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992, במקום השביעי ברשימת הליכוד והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון. ב-1993, בהתמודדות הפתוחה (לחברי המפלגה) הראשונה על מנהיגות הליכוד, התמודד בגין מול בנימין נתניהו, דוד לוי, ומשה קצב. מערכת הבחירות הייתה סוערת, ובסיומה זכה נתניהו ברוב גדול (52%) כשאחריו לוי (עם 26% מהקולות), בגין (עם 16% מהקולות) וקצב (6% בלבד).
בגין היה אחד המתנגדים הבולטים להסכמי אוסלו וטען בעקביות שמדובר במעשה הונאה מצד יאסר ערפאת. בעקבות הבחירות של שנת 1996 ועליית הליכוד (בו הוצב שוב במקום השביעי ברשימה, אולם החמישי מבין חברי הליכוד ברשימה המשותפת עם גשר וצומת) לשלטון, בראשותו של נתניהו, נבחר לכנסת ומונה לשר המדע בממשלת ישראל העשרים ושבע.
ב־16 בינואר 1997, בעקבות החלטת הממשלה לאשר את הסכם חברון, פרש בגין מהממשלה. לאחר שורה של חיכוכים אידאולוגיים עם בנימין נתניהו, ראש הליכוד וראש הממשלה, על התהליך המדיני עם הפלסטינים, ולאחר אישור הסכם ואי, פרש בגין מהליכוד והקים סיעה חדשה בשם חרות - התנועה הלאומית יחד עם מיכאל קליינר ודוד ראם.
בבחירות לכנסת ה-15 (מאי 1999) התמודדה "חרות" ברשימה משותפת בשם האיחוד הלאומי עם "תקומה" ו"מולדת". בגין החליט להתמודד לראשות הממשלה למרות התנגדות רחבעם זאבי ממולדת, אולם פרש לפני הבחירות, לאחר שיצחק מרדכי הסיר את מועמדותו. בעקבות מספר המנדטים המצומצם שקיבלה תנועתו בבחירות פרש בגין מהחיים הפוליטיים בציינו שהוא נשאר "איש ציבור ללא ציבור".
בגין המשיך לפרסם מאמרים בענייני השעה. ב-6 בספטמבר 2002 פרסם מאמר ב"הארץ" ובו אוסף ציטוטים של ההנהגה הפלסטינית שלטענתו מוכיחים שהסכמי אוסלו היו תרמית מהצד הפלסטיני.
שר בממשלת נתניהו השנייה
לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים חזר לעסוק בגאולוגיה, ובאמצע 2005 מונה לראש המכון הגיאולוגי לישראל.
ב-2 בנובמבר 2008 הודיע בגין לשר התשתיות הלאומיות, בנימין בן אליעזר, כי הוא מתפטר מתפקידו במכון הגאולוגי, בעקבות החלטתו לחזור לחיים הפוליטיים ולהתמודד על מקום ברשימת הליכוד, לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה.[1] ב-4 בנובמבר 2008 כינס בגין מסיבת עיתונאים משותפת עם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, ובה הודיע רשמית על התמודדותו בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו זכה ב-30,918 קולות שהם כ-63.8% מהקולות, ומוקם במקום ה-5 ברשימה. נבחר לכנסת ה-18 ומונה לשר בלי תיק בממשלה ה-32, כשהוא מכהן כחבר בקבינט הביטחוני וב"שמיניה" של ראש הממשלה נתניהו. בכהונתו זו עורר בגין את רוגזם של אנשי ימין, כאשר יחד עם ידידו, השר דן מרידור, הביע התנגדות להצעות חוק שנתפסו בעיניו כפוגעות בזכויות המיעוט, ומטילות הגבלות על פעילות ארגוני שמאל ועל חופש הביטוי. בגין תמך בהקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, שהממשלה החליטה עליה בשל לחץ מצד ארצות הברית.
בנובמבר 2012 התמודד בבחירות המקדימות בליכוד לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, ונדחק למקום לא ריאלי.
שובו לחיים הפוליטיים
בינואר 2015 חזר לפעילות במפלגת הליכוד ונבחר לכנסת, לאחר ששוריין במקום ה-11 ברשימת הליכוד לבחירות לכנסת העשרים על ידי יושב ראש הליכוד בנימין נתניהו.[2] עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 במאי 2015 מונה לשר בלי תיק, אך התפטר מהתפקיד כעבור כשבועיים, לאחר חזרתו של גלעד ארדן לממשלה, וחזר לכהן כחבר הכנסת.[3]
היה חבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ובוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היה חבר גם בוועדת הפנים והגנת הסביבה, אך הודח ממנה בנובמבר 2017, עקב התנגדותו להחלת הצעת חוק שהגיש יו"ר הוועדה, דודי אמסלם, לאסור על המשטרה לפרסם המלצות בדבר הגשת כתבי אישום בתום חקירת אישי ציבור, גם על ראש ממשלה שכבר נתון לחקירות.[4]
בגין התנגד בתוקף לחוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון,[5] והיה אחד מבין שני חברי הקואליציה שהצביעו נגד החוק.[6]
בבחירות לכנסת ה-21, לא התמודד בפריימריז ולא שובץ ברשימת הליכוד. לקראת הבחירות לכנסת ה-22 והכנסת ה-23 הודיע כי לא יצביע לליכוד.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, ב-21 בינואר 2021, הצטרף בגין אל מפלגת תקווה חדשה - אחדות לישראל בראשותו של גדעון סער[7].
חיים אישיים
בגין הוא בנו של מנחם בגין ראש הממשלה ה-6 ועליזה בגין, בגין נשוי לרות, אותה הכיר בעת שירותו הצבאי, ואב לשישה ילדים. בנו, רב-סרן יונתן בגין, טייס F-16 בחיל האוויר, נהרג בתאונת אימונים ב-27 במרץ 2000. בנו אבינדב בגין הוא פעיל שמאל רדיקלי וסופר.
ספריו
- קווי עימות הוצאת ידיעות אחרונות 1993 – אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1988–1992. הוצא לקראת התמודדותו על ראשות הליכוד.
- סיפור עצוב הוצאת ידיעות אחרונות 2000 – אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1993–1999.
- כי לא נראה את עזקה הוצאת יד יצחק בן-צבי 2000 – על מכתבי לכיש.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: זאב בנימין בגין |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זאב בנימין בגין |
זאב בנימין בגין, באתר הכנסת - זאב בנימין בגין, באתר כנסת פתוחה
בני בגין, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- ארי שביט, קדימה? מפלגת אוויר. ציפי לבני? אופורטוניסטית. בני בגין חוזר לפוליטיקה ומוריד את הכפפות, באתר הארץ, 2 בינואר 2009
- שלמה צזנה, "השמחה על עליית הדמוקרטיות במזרח התיכון מוקדמת מדי", באתר ישראל היום, 4 במרץ 2011
מכּתביו:
- "אש"ף הוא הפתרון" – הפרכתה של תיאוריה מדינית, האומה 187, ספטמבר 2012
- דעה: מצביעים מחל? היכונו לשוד הפתקים הגדול, באתר גלובס, 13 בינואר 2020
הערות שוליים
- ^ אריק בנדר ומרב דוד, בני בגין יודיע: חוזר לפוליטיקה, אצטרף לליכוד, באתר nrg, 2 בנובמבר 2008
- ^
רגע לפני סגירת רשימת הליכוד: בני בגין שוריין במקום ה-11, באתר הארץ, 29 ינואר 2015
- ^ לא שמתם לב: בני בגין התפטר מהממשלה, באתר "סרוגים", 31 במאי 2015
- ^ עקיבא נוביק וספי עובדיה, לאור התנגדותו לחוק ההמלצות: בני בגין הודח מוועדת הפנים, באתר של "רשת 13", 22 בנובמבר 2017 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ אסתי פרז, (הקישור אינו פעיל, 2 במאי 2018)ח"כ בני בגין: חוק ההסדרה נועד למעשה לאפשר גזל באמצעות חקיקה, רשת ב', 18 בספטמבר 2016
- ^ כתבי חדשות 2, "עשינו היסטוריה": חוק ההסדרה עבר, באתר מאקו, 6 בפברואר 2017
- ^ אריק בנדר, חבר הליכוד לשעבר בני בגין מצטרף לרשימת תקווה חדשה בראשות גדעון סער, באתר מעריב אונליין, 21 בינואר 2021
- רשימת חברי הכנסת
- שרי החדשנות, המדע והטכנולוגיה
- שרי ממשלת ישראל
- שרים בלי תיק בממשלות ישראל
- חברי כנסת מטעם הליכוד
- גאולוגים ישראלים
- חברי כנסת מטעם הליכוד-גשר-צומת
- חברי כנסת מטעם חרות - התנועה הלאומית
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- מנחם בגין
- חברי הכנסת השתים עשרה
- חברי הכנסת השלוש עשרה
- חברי הכנסת הארבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת העשרים
- משפחת בגין
- ילדי ראשי ממשלת ישראל
- ישראל: ראשי מפלגות
- בוגרי תיכון עירוני ה' (תל אביב)
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- אבות שכולים: חללי צה"ל
- ישראלים שנולדו ב-1943