זוהר גושן
פרק זה טעון עריכה. אנא | לידה |
1961 (גיל: 63 בערך) אליכין |
|---|---|
| עיסוק | משפטן |
| תפקיד | יושב ראש רשות ניירות ערך |
זוהר גושן (נולד ב-1961 באליכין) הוא יושב ראש לשעבר של רשות ניירות ערך, משפטן, מומחה לדיני חברות, דיני ניירות ערך ודיני הגבלים עסקיים, איש אקדמיה ומרצה בדרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ובקריה האקדמית אונו.
ביוגרפיה
גושן נולד במושב אליכין בעמק חפר ולו שלוש אחיות גדולות ואח צעיר ממנו. כבן למשפחה דתית, הוא למד בישיבה בירושלים, בצבא שירת בלהק המודיעין בחיל האוויר ולאחר הצבא פנה ללימודי משפטים בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סיום לימודיו הוא התמחה אצל נשיא בית המשפט העליון (דאז) השופט מאיר שמגר, ולאחר מכן במשרד יגאל ארנון בתל אביב שעסק במשפט מסחרי. עם סיום התמחותו עבד כעורך דין כשנה עד שהגיע למסקנה שהוא לא מעוניין לעבוד כעורך דין, והחליט לעבור לאקדמיה. לאחר שזכה במלגת רוטשילד היוקרתית נסע גושן ללימודי תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת ייל שבארצות הברית. בייל עשה גושן היסטוריה, כשהיה הסטודנט הראשון שהשלים את הדוקטורט תוך שנת לימודים אחת בלבד. פרק מעבודת הדוקטורט פורסם בכתב העת היוקרתי בארצות הברית Yale Law Journal. עם סיום לימודי הדוקטורט בשנת 1991 חזר גושן לישראל והשתלב כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית עד שנת 2004. בשנת 2004 קיבל מינוי של פרופסור מן המניין באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, במקביל להשתלבותו כמרצה בקריה האקדמית אונו.
תחומי ההתמחות של גושן הם דיני חברות וניירות ערך ודיני הגבלים עסקיים. בתחומים אלו הוא מלמד וכותב מחקרים אקדמיים. בשנת 2006 פרסם גושן, יחד עם פרופ' גדעון פרחמובסקי, את המאמר על "התפקיד המרכזי של דיני ניירות ערך" בכתב העת Duke Law Journal בארצות הברית. המאמר זכה להצלחה גדולה, נבחר לאחד מעשרת המאמרים הטובים ביותר שפורסמו באותה שנה, ואף תורגם לסינית ולספרדית. באותה שנה זכה גושן גם לפרס המרצה המצטיין של אוניברסיטת קולומביה.
גושן עסק מעט בייצוג בבית המשפט, ובעיקר העניק שירותי ייעוץ וחוות דעת מקצועיות. גושן צידד בעמדתם של מנהלי חברות הביטוח, עת שהמפקח על הביטוח דאז דורון שורר ביקש להדיחם מתפקידיהם בגלל פרשת הקרטל. במקביל להוראה באוניברסיטה העברית כיהן כחבר מליאת רשות ניירות ערך עד שנת 1997, ואז עבר לכהן כדח"צ בבנק דיסקונט עד שנת 2002. משנת 2005 גושן שימש כיועץ במשרד עורכי דין גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'. בתקופת חקיקת בכר הראשונה, גושן העניק חוות דעת לבנקים הבינוניים - הבינלאומי, מזרחי טפחות, ואיגוד - בה הציג את העמדה שהפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מן הבנקים היא רצויה אך יש לאפשר הקלות לבנקים הבינוניים בתהליך ההפרדה. גושן העניק גם חוות דעת לבנק מזרחי טפחות בעניין הפגיעות התחרותיות שיגרמו מכניסתם המיידית של הבנקים הגדולים לייעוץ פנסיוני. כמו כן יעץ גושן לבנק דיסקונט בפרשת הנפקת הזכויות על ידי הבנק הבינלאומי. בנוסף, ייצג חברת דלק קטנה, סד"ש, שהתנגדה למיזוג חברת דור-אלון עם סונול, בפני בית הדין להגבלים עסקיים. בית הדין אישר את המיזוג אך בעקבות ערעור של הממונה על ההגבלים העסקיים על ההחלטה להתיר את מיזוג דור-אלון וסונול פסל בית המשפט העליון את המיזוג.
בשנת 2005 מונה גושן על ידי משה טרי - ראש הרשות לניירות ערך היוצא, לעמוד בראש ועדה לבחינה של אימוץ קוד ממשל תאגידי בישראל. גושן מונה על ידי שר התמ"ת אהוד אולמרט לעמוד בראש ועדה לרפורמה בחוק ההגבלים העסקיים. הוא הגיש המלצות לגבי שינוי הגדרת "הסדר כובל" שקיים בחוק הישראלי, ואף המליץ להרחיב את סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים להתמודד עם "קבוצות ריכוז", כלומר מצב בו יש בשוק מספר חברות מצומצם אשר פועלות בתיאום, וקביעת הוראות לגביה. החלק העוסק בקבוצות ריכוז אומץ בחקיקה. בשנת 2006 שר המשפטים חיים רמון ונשיא בית המשפט העליון אהרן ברק היו חלוקים על זהות השופטים שימונו לבית המשפט העליון. גושן היה המועמד היחיד שהיה מוסכם על השניים, ומינויו היה אמור להיות מאושר על ידי הוועדה למינוי שופטים אך לא יצא אל הפועל בשל השעייתו של שר המשפטים עקב פרשת נשיקת החיילת. בסמוך לאחר מכן, עם פרישתו של הנשיא ברק הסיר גושן את מועמדותו. לאורך השנים לימד גושן כפרופסור באוניברסיטה העברית וכפרופסור אורח באוניברסיטאות בארצות הברית (Columbia, NYU, Yale) ולאחר מכן בקריה האקדמית קריית אונו ובאוניברסיטת קולומביה כפרופסור מן המניין. היכרותו עם הרשות לניירות ערך החלה באמצע שנות ה-90', כאשר הוא כיהן במשך שלוש שנים כדירקטור במליאת הרשות לניירות ערך.
בפברואר 2008 מונה ליו"ר הרשות לניירות ערך, על ידי שר האוצר רוני בר און. לא עבר זמן רב וגושן, אשר נכנס לתפקידו בתקופה של פריחה בשוק ההון, נאלץ להתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי.
הוועדה לבחינת אימוץ קוד ממשל תאגידי
בין השנים 2005-2006 עמד גושן בראש הוועדה, שהגישה את מסקנותיה בשנת 2006. בהובלתו של גושן, הדו"ח תמך בהקמת בית משפט "מסחרי" מתמחה בדיני חברות ודיני ניירות ערך, על מנת לפתור במהירות סכסוכים עסקיים ולהתאים את המערכת השיפוטית לשוק ההון המתפתח, וגם המליץ על הקמת בית משפט שכזה, כחלק מהמלצות הדו"ח שהגיש לרשות לניירות ערך. כמו כן הוצע להגביר את חובותיהם של משקיעים מוסדיים (ארגונים פיננסיים המשקיעים באופן נרחב, דוגמת חברות ביטוח ובתי השקעות, המשקיעים בדרך כלל בקרנות נאמנות וקרנות פנסיה) ולחזק את כוחו של המיעוט להתנגד לעסקאות עם בעל השליטה או נושאי משרה בחברה. מסקנות הדו"ח אומצו על ידי הרשות לניירות ערך בסוף שנת 2006, אולם, בעקבות מחלוקת בין טרי לבין המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דידי לחמן מסר, עוכב יישומן של המסקנות. למרות העיכוב, אומצו המסקנות בהדרגה ובשנת 2011 עוגן השלב הסופי ביישומן בחקיקה.
פעולותיו כיו"ר הרשות לניירות ערך
גושן קבע לרשות יעד אסטרטגי של הגברת האכיפה בשוק ההון. במסגרת זו הקים את בית המשפט הכלכלי בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהתאם להמלצות הוועדה שבראשה עמד, והעניק סמכות אכיפה מנהלית לרשות ניירות ערך. בית המשפט הכלכלי החל לפעול בדצמבר 2010, ושלושה שופטים ייעודיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב נבחרו לדון בתיקים העוסקים בדיני חברות וניירות ערך. בית המשפט הכלכלי הוכתר כהצלחה אדירה. חוק אכיפה מנהלית, המהווה את הרפורמה המשמעותית ביותר בשוק ההון בשנים האחרונות, נכנס לתוקף בתחילת 2011. מכוח חוק זה יכולה הרשות לפתוח בהליכים מינהליים נגד כל הפעילים בשוק ההון בגין הפרות של דיני ניירות ערך ולהטיל עליהם קנסות משמעותיים ואף להרחיקם מעיסוק בתחום שוק ההון. במקביל פיתחה הרשות מערכת ממוחשבת של בקרת מסחר מן המשוכללות בעולם לאיתור עבירות בשוק ההון. מבין החקירות הפליליות המשמעותיות של הרשות, תיזכר בוודאי חקירת בית ההשקעות פסגות, אשר נאלץ לשלם קנס חסר תקדים של 150 מיליון שקל. על מתכונת החוק לאכיפה מנהלית נמתחה ביקורת, מכיוון שהחוק מקנה לרשות סמכויות של חקירה, תביעה, ושיפוט תחת כפיפה אחת. ואולם, ביקורת זו מתעלמת מהעובדה שמתכונת האכיפה המינהלית שאומצה בישראל דומה לנהוג במדינות אחרות בעולם, ומאפשרת ערעור לבית המשפט הכלכלי על החלטת המותב המינהלי. יתר על כן, בשונה ממדינות אחרות בעולם בהן ניתן לפתוח בהליכים מינהליים ופליליים בו זמנית (ארצות הברית, אירופה, ברזיל), בישראל גושן עמד על כך שהחוק לא יאפשר לפתוח בהליכים מינהליים ופליליים במקביל.
פרויקטים נוספים בהם עסק גושן במסגרת הרשות כללו: חקיקת חוק שיכניס תחת פיקוח הרשות את תחום זירות המסחר והפורקס; העברת הפיקוח על תחום תעודות הסל ממשטר של גילוי (בדומה לאגרות חוב), למשטר של פיקוח (בדומה לקרנות נאמנות); קביעת חובה, בהמשך להמלצות ועדת גושן, להפעיל בקרות על איכות הדיווח הכספי (מוכר בשם iSOX); הכנת תשתית להקמת גוף עצמאי שייפקח על עבודת הביקורת של רואי החשבון; רפורמה רחבת היקף לשינוי מתכונת הדוחות הכספיים והתקופתיים של החברות הציבוריות בישראל, על מנת לספק לציבור המשקיעים גילוי באיכות גבוהה יותר ובמתכונת נגישה יותר.
במהלך המשבר העולמי פעלה הרשות בשורה של צעדים שנועדו להגביר את השקיפות ביחס לסיכונים והחשיפות כתוצאה מן המשבר. כחלק מלקחי המשבר גובשו שורה של הצעות חוק ובהן: חוק שיכניס את חברות הדירוג תחת פיקוחה של רשות ניירות ערך; תיקון לחוק שיגביר את סמכויותיהם ואחריותם של נאמנים לאגרות חוב; ומתכונת גילוי ייעודית לאיגרות חוב. במהלך המשבר פעל גושן לגיבוש תוכניות לחילוץ המשק מהמשבר בשיתוף וועדת ההיגוי של משרד האוצר בראשות השר רוני בר און ובנק ישראל.
מטרה נוספת שקידם גושן היא הכרה עולמית ופתיחת ישראל לשווקים הגלובליים. במסגרת זו נפתח השוק לפעילותם של יועצי השקעות ומנהלי תיקים זרים בישראל, וכך גם השלב האחרון בפתיחת השוק לפעילותן של קרנות נאמנות זרות בישראל נמצא על שולחן ועדת הכספים. ואולם, המהלך החשוב ביותר בתחום זה הוא פעילותו של גושן לגיבושה של הסכמה להכרה הדדית בין ישראל לבין אירופה, שתאפשר לחברות ישראליות לגייס הון בכל מדינות האיחוד האירופי בהסתמך על התשקיף הישראלי. ישראל היא המדינה הראשונה והיחידה שאושרה בפברואר 2011.
בתחילת שנת 2011 הודיע גושן כי השלים את היעדים שקבע לעצמו ויסיים את תפקידו כיו"ר הרשות לניירות ערך במאי אותה שנה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- זוהר גושן באתר הקריה האקדמית אונו
- גושן באתר המועצה להשכלה גבוהה
- גושן באתר אוניברסיטת קולומביה (באנגלית)
- ראיון באתר גלובס
- כתבה באתר גלובס
- ראיון באתר גלובס
- כתבה באתר nrg
- ראיון באתר nrg
- כתבה באתר הארץ
- כתבה באתר גלובס
- כתבה באתר גלובס
