זיף
ערך זה עוסק ביישוב מקראי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
זִיף הוא יישוב מקראי המוכר היום בשל גובה תילו – 840 מטר מעל פני הים – המזוהה בתור "תל זיף", בצד הכביש היוצא מקריית ארבע ומחברון לדרום הרי חברון. התל נמצא על צומת דרכים ושולט על הסביבה ונראה למרחק. בימי שאול המלך מוזכר "מדבר זיף" כמקום בו דוד הסתתר ממנו. בתקופה הביזאנטית הוא מוכר בתור אזור בו התגוררו נזירים. אותימיוס מספר על מנזר שיתופי שהקים באריסטובוליה שבמדבר זיף. כפר ערבי בשם זה (ערבית: زيف) מתקיים במקום גם בימינו.
אזכורים מקראיים
בעת חלוקת ארץ ישראל לשבטי ישראל זיף הייתה לנחלת שבט יהודה, ככתוב בספר יהושע: "זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם. ... מָעוֹן כַּרְמֶל, וָזִיף וְיוּטָּה". (פרק ט"ו, פסוקים כ'-נ"ה).
על האירוע בין שאול המלך לבין דוד נאמר בספר שמואל א': "וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל-שָׁאוּל, הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר: הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה, עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. וַיָּקָם שָׁאוּל, וַיֵּרֶד אֶל-מִדְבַּר-זִיף, וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת-אֲלָפִים אִישׁ, בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל--לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד, בְּמִדְבַּר-זִיף.(פרק כ"ו, פסוקים א'-ב')
בימי רחבעם מלך יהודה זיף הופכת להיות עיר מבוצרת, יחד עם הערים האחרות בגבול ממלכת יהודה כנאמר בספר מלכים א': "ה וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה. וַיִּבֶן אֶת-בֵּית-לֶחֶם וְאֶת-עֵיטָם, וְאֶת-תְּקוֹעַ. וְאֶת-בֵּית-צוּר וְאֶת-שׂוֹכוֹ, וְאֶת-עֲדֻלָּם. וְאֶת-גַּת וְאֶת-מָרֵשָׁה, וְאֶת-זִיף. (י"א, ה'-ח')
ייתכן כי מייסד היישוב בזיף היה מישע בנו בכורו של כלב, כנאמר: "וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל: מֵישָׁע בְּכֹרוֹ, הוּא אֲבִי זִיף",[1] כשמשמעות "אבי זיף" היא אדון ושר העיר זיף.[2] בגבול מדבר זיף ישבו בני משפחת כלב (נבל הכרמלי ממעון, שמואל א כה, ב).
בחפירות ארכאולוגיות, במקומות אחדים בארץ, נתגלו ידיות כדים שבורים. עליהן הייתה טבועה הכתובת "למלך" בתוספת שם מקום: זיף, שוכו, ממשת וחברון - ממנה באה תוצרת הכד. משערים שכדים אלה שימשו ככלי קיבול רשמיים לשמן וליין.
לפי מסכת מכשירין קיים דבש בשם דבש הזיפין שהוא דבש סמיך מאד. במסכת סוטה שואלים על מקור שמו וריש לקיש משיב "על שם מקומו" כפי שנאמר: "מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזייפין בו וריש לקיש אמר על שם מקומו כדכתיב (יהושע, ט"ו) זיף וטלם ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר (תהילים, נ"ד) בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד וגו' מאי זיפים אמר רבי יוחנן בני אדם המזייפין דבריהם ורבי אלעזר אומר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות. (דף ס"ח, עמ' ב')
לאחר תקופת בית שני
ערך מורחב – מערת הסלע
בשנות ה-90 נחפרה מערה בגדה הצפונית של ואדי קונייטרה מיובליו העליונים של נחל חבר. במערה נמצאו ממצאים מימי מרד בר כוכבא, ובין הממצאים נמצא מטבע סלע בר כוכבא אשר מצידו האחד הייתה מוטבעת חזית בית המקדש ומצידו השני ארבעת המינים. הממצא הקנה למערה את שמה מערת הסלע. החוקרים סוברים שהתעודות הנ"ל היו במערת הסלע והגיעו לשם על ידי אנשי זיף והאזור שברחו למערה לקראת סוף מרד בר כוכבא.[3]
במערות מדבר יהודה נמצאו אגרות מזמן ימי הבית השני ומתקופת בר כוכבא, חלקן נמצא בחפירות וחלקן נקנה משודדי עתיקות. על פי שתיים מהמגילות שנמצאו ניתן ללמוד שזיף שימשה כעיר המחוז של אזור הדרום.
- פפירוס נחל צאלים 9 - תעודה זו שייכת לאוסף נחל צאלים, אך מקורה קרוב לוודאי בערוציו העליונים של נחל חבר, כנראה במערת סלע. זהו "שטר כפול" כתוב ארמית. נוסחת התאריך לא השתמרה מלבד אותיות בודדות בפתיחתה: "בעש[רה/רין....". על פי שיקולים פליאוגרפיים יחסה ע' ירדני את התעודה לסוף התקופה ההרודיאנית, כלומר למאה הא' לספירת הנוצרים או לתחילת המאה הב' לספירת הנוצרים. בשורה 1, השתמר שם המקום בו נכתב השטר: יקים. שמו של כפר זה השתמר גם בשורה 13, בחלק התחתון, כמקום מוצאו של המוכר. צדדי עסקת המכר שנעשתה בין שני אנשים בפ. נח"צ 9, שהיו שניהם מן הכפר יקים שבזיף.[4]
- פפירוס נחל צאלים 69 - זהו שטר נישואין מבוטל ביוונית, אשר נכתב כפי שצוין בגופו של השטר באריסטובוליה שבזיף.[5]
שתי התעודות שנכללו ב"אוסף נחל צאלים", יוחסו על ידי אשל ועמית, למערת סלע, בערוציו העליונים של נחל חבר (שטר הנישואין המבוטל פ. נח"צ 69 ביוונית, ושטר המכר פ.נח"צ 9 בארמית). זאת, על סמך העדויות על חפירות שוד אינטנסיביות במערת סלע, ואיזכורן של "זיף", "יקים", ו"אריסטובוליה" בשתי התעודות.[6]
שמה של עיר המחוז זיף שבתעודות השתמר בשם "תל זיף", שם העיירה יקים השתמר ככל הנראה בשם האתר נבי יקין, כשלושה ק"מ צפונית מזרחית לתל זיף, ושמה של העיירה אריסטובוליה (שנזכרת בשטר נוסף, וכן בכתבים נוצריים לגבי נס שערך במקום הנזיר אותימיוס במסעו מדבר זיף) השתמר בצורה "ח'רבת אסטבל", כקילומטר אחד דרומית מזרחית לתל.
נראה אפוא כי פליטים ולוחמים ברחו מאזור זיף אל מערת הסלע.[7]
אוסביוס מקיסריה כותב "היום זיף כפר בדרומא... אצל חברון, מזרחה ממנה בח' מילים, שם הסתתר דוד...סמוך לה נמצאת כרמלה, הנקרא כרמל, כך נקרא עד היום כפר של יהודים, משם נבל הכרמלי" מכאן, עולה האפשרות כי המאה ה-5 והמאה ה-6 משתנה צביון האוכלוסייה באזור זיף וחלק מהיישובים הופכים לנוצרים, זאת אנו יודעים לפי שרידי הכנסיות והמנזרים הרבים שנמצאו במערות מדבר זיף.
כיום קיים במקום יישוב פלסטיני הנושא את אותו שם (ערבית:زيف), בו מתגוררים כ-850 איש.
ראו גם
לקריאה נוספת
- עדה ירדני, שטר מכר ממדבר יהודה: נחל צאלים 9, תרביץ, סג, תשנ"ד, עמ' 299–320
- דוד עמית וחנן אשל, מרד בר כוכבא בדרום הר חברון, ארץ ישראל כו, תשנ"ו, עמ' 463–469
- דורון שר-אבי, עין אל סח'ניה ומנזרי מדבר זיף, מחקרי יהודה ושומרון ח, תשנ"ט, עמ' 185–192
- דורון שר-אבי, אריסטובוליה שבזיף, מחקרי יהודה ושומרון טו, אריאל, תשס"ו, עמ' 151–160
- דוד עמית, חידושים בחקר מרד בר כוכבא , מחקרי יהודה ושומרון ב, 1992, עמ' 215–227
קישורים חיצוניים
- מידע על אתר זיף, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- המלצה לטיול: מעיינות ונופים במדבר זיף - מרכז סיור ולימוד סוסיא
- עוז גולן, פריחת הכרכומים הסגולים במדבר זיף על פני הישימון - האוניברסיטה העברית בירושלים
- טיול לעיינות זיף
הערות שוליים
- ^ ב', מ"ב.
- ^ רד"ק, דברי הימים א, ב, מב.
- ^ דוד עמית, חידושים בחקר מרד בר כוכבא , מחקרי יהודה ושומרון ב, 1992, עמ' 215–227
- ^ עדה ירדני, שטר מכר ממדבר יהודה: נחל צאלים 9, תרביץ, סג, תשנ"ד, עמ' 299–320 ; דוד עמית וחנן אשל, מרד בר כוכבא בדרום הר חברון, ארץ ישראל כו, תשנ"ו, עמ' 463–469
- ^ H.M. Cotton, Greek Documentary Texts, in: H. M. Cotton & A.Yardeni, DJD27 - Aramaic, Hebrew and Greek Texts from Nahal Hever and other Sites, The Seiyal Collection II, Oxford, pp. 255
- ^ דוד עמית וחנן אשל, מרד בר כוכבא בדרום הר חברון, ארץ ישראל כו, תשנ"ו, עמ' 463–469
- ^ שר-אבי, דורון, 'אריסטובוליה שבזיף', מחקרי יהודה ושומרון טו (תשסו) 151–160, 2004.
