זמן (ישיבות)
בעולם הישיבות, זמן הוא כינוי לתקופת לימודים רציפה. שנת הלימודים בישיבה מחולקת לשלושה זמנים, בדומה לשלישים בבתי הספר היסודיים. לכל זמן יש אורך שונה, ובין כל זמן לבא אחריו ישנה חופשה הנקראת בין הזמנים.
הזמנים השונים
בכל סוגי הישיבות (קטנות, הסדר, גבוהות ולעיתים גם בתיכוניות), כמו גם בחלק מהמכינות והמדרשות קיימים שלושה "זמנים":
- זמן אלול - מראש חודש אלול עד ליום הכיפורים.
- זמן חורף - מראש חודש חשוון עד ראש חודש ניסן.
- זמן קיץ - מראש חודש אייר עד תשעה באב.
תקופות ה"זמנים" נקבעות לפי החגים, כאשר חג הסוכות וחג הפסח נחשבים לחגים משפחתיים שבהם התלמידים משוחררים לבתיהם, לעומת חג השבועות והימים הנוראים שבהם שוהים התלמידים בישיבה. בקיץ ישנה תקופת "בין הזמנים" חדשה, שלא הייתה נהוגה בישיבות הוותיקות במזרח אירופה, אז היה זמן אחד ארוך מראש חודש אייר ועד ליום הכיפורים. משום כך, "זמן אלול" אורך באופן קבוע מעט יותר מחודש, "זמן קיץ" מעט יותר משלושה, ו"זמן חורף" חמישה חודשים (או שישה, בשנה מעוברת).
לכל "זמן" נקבעת מסכת מרכזית הנלמדת בישיבה בסדרי העיון והבקיאות, כאשר לעיתים לומדים את המסכת במשך זמן אחד בלבד ולעיתים במשך שנה שלמה או מספר "זמנים". נהוג שגם כאשר ממשיכים ללמוד אותה מסכת במשך ה"זמן" הבא, פרק אחר מאותה המסכת יילמד.
בין הזמנים
תקופת החופשה בין זמן לזמן נקראת בין הזמנים (נהגה בעולם הישיבות במלעיל), והיא ניתנת כדי לאפשר לבני הישיבה לשהות עם משפחתם תקופה מסוימת, בייחוד בחגים, לנוח מעמלה של תורה (שהרי "תורה מתשת כוחו של אדם"), ולאגור כוחות לקראת הזמן הבא. בישיבות נזהרים מלקרוא לה "חופשה", על מנת להבדיל בין מטרתן של הישיבות בנתינת זמן מנוחה להתרעננות בלבד לבין החופשה הנהוגה בבתי ספר הכלליים, המנוצלים, לדעתם, לבילויים אגרסיביים. סיבה נוספת היא משום שגם בתקופת בין הזמנים מקפידים רבים מן הלומדים להמשיך וללמוד במסגרת מצומצמת יותר, לעיתים במסגרת "ישיבות בין הזמנים", ולמילה "חופשה" יש הקשר של חופש מוחלט ללא עול תורה כלל. ישנם קהילות וארגונים רבים המפעילים מסגרות לימוד של "ישיבת בין הזמנים", שבה שעות הלימוד נוחות וכל אחד לומד מה שחשקה נפשו, וניתנת ללומדים מלגה לפי שעות הלימוד.
נוהגים להביא מעין מקור לבין הזמנים מדברי הגמרא, שרבא ביקש מתלמידיו שלא ייראו לפניו (כלומר ילכו לבתיהם ולא ישארו בישיבה) בימי תשרי ובימי ניסן.(מסכת ברכות דף ל"ה עמוד ב').
לעיתים, בעיקר בעיתות מלחמה בישראל, קוראים הרבנים וראשי הישיבות לקצר את תקופת "בין הזמנים". כך נעשה בתקופת מלחמת יום הכיפורים (בין הזמנים - תשרי ה'תשל"ד), מבצע חומת מגן (בין הזמנים - פסח ה'תשס"ב), בתקופת מלחמת לבנון השנייה (בין הזמנים - אב ה'תשס"ו) ובמבצע צוק איתן (בין הזמנים - אב ה'תשע"ד). רוב הישיבות אינן מקיימות מסגרת לימודים פורמלית בתקופה כזו, אלא מבקשות מתלמידיהן להמשיך וללמוד. הסיבות לקיצור "בין הזמנים" הן:
- הרצון שימשך לימוד התורה בעת הלחימה ויגן על חיילי צה"ל הלוחמים בחזית.
- כשם שמשה שאל את שניים וחצי השבטים "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?", כך גורסים ראשי הישיבות שאין זה יאה שהבחורים ייצאו לחופש כאשר בני גילם נלחמים בחזית.
מאידך, הרבה ישיבות מעדיפות להשאיר את בין הזמנים על כנו ולחזק במקום זאת את "ישיבות בין הזמנים", זאת כלקח ממלחמת יום הכיפורים, שבעקבותיה לא יצאו בישיבות לחופשת בין הזמנים בחודש תשרי ה'תשל"ד, והתקיימו לימודים שמונה חודשים רצופים מתחילת זמן אלול (ה'תשל"ג) עד סוף זמן חורף (ה'תשל"ד), דבר שעל פי דברי מרבית מראשי הישיבות והמשגיחים יצר עייפות והתרופפות בלימוד במהלך זמן חורף, מה שהוכיח את חיוניות החופשה לצורך ההתחדשות בתחילת הזמן הבא. במקום זאת מעודדים בישיבות את "ישיבות בין הזמנים" וחלקם משדרגים את המלגות למשתתפים.
בישיבות רבות ישנה חופשה קצרה אף בזמן ימי החנוכה, בדרך כלל רק לארבעה ימים, מחצית מימי החנוכה. ימים אלו נקראים לעיתים בבדיחוּת "בין הזמנים דרבנן", משום שחופשה זאת לא הייתה נהוגה בעבר והתחדשה רק בזמן האחרון, בדומה לחגים שחז"ל תיקנו שהתחדשו רק בתקופה מאוחרת (ומכיוון שחג החנוכה הוא מדרבנן).
ספרות
בשנות ה-2000 התפתחה ההתייחסות ההלכתית לתקופת החופשה הישיבתית, וחוברו מספר ספרים העוסקים בהליכותיהם והנהגתם הראויה של בני הישיבות בחופשה. בין הספרים שנכתבו במיוחד על "הלכות בין הזמנים": ספר 'מנוחת אמת', שחיבר הרב מרדכי גרוס, ספר 'שלהי דקייטא', שחיבר הרב שמואל ברוך גנוט, ספר 'דבר הלכה/בין הזמנים", שחיבר הרב יהודה לייב שטרן, ספר "הזמן ובין הזמנים", שנכתב בעילום שם המחבר. ארגון "דרשו" פרסם מספר קובצי עת, המתפרסמים בישיבות לפני היציאה לפגרה והעוסקים ב"הלכות והליכות ל'בין הזמנים". מידי בין הזמנים מפרסם מנהיג הציבור הליטאי הרב שטינמן אזהרה על הסכנות הרוחניות שאורבות לבני הישיבות בימים אלו ומעורר את תלמידי הישיבות להקפיד על לימוד תורה גם בימים אלו ולהימנע מסיכונים מיותרים.
לקריאה נוספת
- חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 136–151.