חברות של חיבה
"חברות של חיבה - כיצד חברות ברמה עולמית מרוויחות מהתלהבות ותכלית"[1] (במקור באנגלית: Firms of Endearment: How World-Class Companies Profit from Passion and Purpose מאת Rajendra Sisodia, David Wolfe, Jagdish N. Sheth) הוא ספר עיון בתחום מנהל עסקים, אך גם מניפסט המציג טענה שרגשות חיבה בעסקים הם מפתח להצלחה. הספר שיצא לאור בשנת 2007 מציג תאוריה המוכחת על ידי מספר מחקרים, כי ניהול הקשרים עם כל בעלי העניין של החברה באופן רגיש, נדיב, אתי ומוסרי מקדם את החברה מבחינות שונות, ובכלל זה מבחינת הביצועים הפיננסים. חברות שהוגדרו כחברות של חיבה הצליחו במידה ניכרת מחברות אחרות, ובטווח הארוך, מצליחות יותר מחברות שהוגדרו כטובות ומצוינות.
חברות של חיבה כמושג
פרסום הספר ותוצאות המחקרים הפכו את שמו למושג בתחום מנהל העסקים. בשימוש במושג "חברות של חיבה" הכוונה היא לחברות שמשלבות כישורי ניהול מצוינים עם מחויבות גבוהה להיטיב עם כל מי שבא במגע איתן תוך תפיסת עולם הומניסטית. חברות אשר במסרים שלהן ובפעולותיהן שואפות לחבב את עצמן על כל בעלי העניין של הארגון: לקוחות, עובדים, ספקים, קהילות ובעלי מניות. החברות דואגות לאזן בין האינטרסים של כל בעלי העניין באופן שווה וברגישות, ולא אחד על חשבון השני, אלא תוך תחושת שותפות ושגשוג משותף. הנהלות החברות מונעות יותר על ידי תפיסתן המוסרית הסובייקטיבית באשר לדרך הנכונה (מאשר מה שאחרים יגדירו כנכון או רצוי).
רקע
בהקדמה לספר מצוין כי עולם העסקים אינו מנותק מתהליכים חברתיים, אתיים ותרבותיים בסביבתו. נטען כי מאז שנות ה-90 החברה המערבית עבה שינויים בעלי השפעה על חברות וארגונים, כגון: התבגרות הקהילה העובדת, תפיסות של אנשים בהקשר ליחסי משפחה-עבודה, היחלשות של המטריאליות והמירוץ אחר קריירה, ובעיקר ניכרת מגמה שבה רוב האנשים העובדים אינם טרודים בהישרדות כלכלית ופנויים לשאול שאלות של משמעות כגון "למה אני רוצה להקדיש את שארית חיי?".
על פי כותבי הספר, מנהל עסק מוכרח להתאים את עצמו לשיח החברתי בנושאים אלו על מנת להבטיח את עתידו בשוק ולשאול אף הוא: "איך הארגון שלי יכול להיות כלי שרת לטובת החברה, תוך מחויבות לכל בעלי העניין?".
מאפיינים של חברות שהן "חברות של חיבה"
- מטרת על: תומכים ומחויבים ליעדים שהם מעבר הרווח הכלכלי.
- יחסים בין בעלי העניין: עושים עבודת "מלאכת מחשבת" עדינה ליצור מודל איזון שבו כלל האינטרסים של בעלי העניין באים לידי מימוש, לא אחד על חשבון השני אלא בדרך של צמיחה משותפת.
- פערי שכר: משכורות ההנהלה צנועות יחסית לחברות ציבוריות במשק.
- היררכיה: דלת פתוחה בין הדרגים בהקשרים שונים כמו ייעוץ והצעת פתרון בעיות.
- חלוקת רווחים: שמירה על יחסיות בין תגמול העובדים ורווחי החברה.
- הכשרה: השקעה גבוהה בהכשרה ופיתוח עובדים.
- תחלופת עובדים: נמוכה.
- העצמה: נותנים לעובדים ייפוי כוח לדאוג לשביעות רצונם המלא של הלקוחות.
- גישת עובדים: מעסיקים עובדים בעלי רמת הזדהות גבוהה עם יעדי הארגון, נלהבים ובעלי מחויבות.
- אנושיות: משקיעים באופן מודע ביצירת תחושת אנושיות בכל התקשרות עם החברה.
- קשר לקוחות: הקפדה על אינטראקציה בעלת אופי רגשי עם הלקוחות במטרה "לקנות את הלב".
- שיווק: ההוצאות הממוקדות לשיווק נמוכות ביחס למתחרים, תחת זאת ישנה דאגה לשביעות רצון ושימור לקוחות.
- יחס לספקים: רואים בספקים שותף ופועלים לקדם אותם תוך דחיפה לשיפור רווחיות, איכות ופרודוקטיביות.
- סטנדרט מוסרי: מחויבים לרוח החוק ולא רק לנהלים ספציפיים הנגזרים ממנו. מקפידים להחיל את אותו סטנדרט גם במדינות שהנורמה בהן נמוכה יותר מוסרית.
- תרבות ארגונית: רואים בתרבות הארגונית נכס עיקרי ומקור חשוב ביתרון היחסי שלהם מול המתחרים. התרבות עמידה מפני קשיים מזדמנים בטווח הקצר אך גם גמישה לעדכונים נדרשים.
הבדלים עיקריים בין חברות של חיבה לחברות טובות ואף מצוינות
מטרות עיקריות ומדדי הצלחה: בחברות טובות ומצוינות המטרה העיקרית היא רווח מקסימלי ומדדי ההצלחה הם פיננסיים, ואילו בחברות של חיבה המטרה היא "לעשות את העולם מקום טוב יותר עבור כולם" ומדדי ההצלחה הם בעיקר הומניים.
עם מי החברה מיטיבה?: חברות טובות ומצוינות שואפות להשיג את טובת הבעלים, המנהלים הבכירים ואת טובת המשקיעים, ואילו חברות של חיבה שואפות להיטיב עם כלל בעלי העניין: הקהילה, השותפים, המשקיעים, הלקוחות, הספקים והעובדים.
אופי היחסים עם המתקשר עם החברה: חברות טובות ומצוינות מקיימות יחסים עסקיים ענייניים עם כל אלו הבאים במגע איתם. הן מחויבות לחוזה פורמלי מפורש עם בעלי העניין המסדיר נושאים מדידים וכמותיים בעיקר. לעומתן חברות של חיבה מקיימות מערכת יחסים רגשית-מנטלית עם כל המתקשים איתן מתוך מטרה "לתפוס מקום בלב, ולא רק להניח יד על הארנק".
מחקר
המאמר המובא בספר מבוסס על שתי מתודולוגיות מחקר כדלקמן:
מתודולוגיה במהדורה 1 –
- פניה אקראית לאנשים בשאלה "אילו חברות אתם אוהבים?".
- צמצום הרשימה על ידי בדיקות כמותיות ואיכותניות, כאשר הפרמטרים הנבדקים הינם כאלו המקושרים עם "חברות של חיבה".
- צמצום סופי של הרשימה לאחר תחקור פרטני של החברות על ידי סטודנטים והצלבת התוצאות על ידי הצלבתן עם ניתוחים של קבוצות סטודנטים מקבילות.
החברות שעברו את הסינונים הנ"ל הוגדרו לצורך המחקר כ"חברות של חיבה" והמשיכו לשלב הבא.
תחקור פיננסי של החברות שנבחרו בתהליך הנ"ל מנקודת מבטאו של משקיע.
מתודולוגיה במהדורה 2 –
- קבלת רשימה של חברות בעלות ניקוד גבוה לאורך זמן ביחסיהן עם ואל בעלי עניין מחברת ייעוץ המתמחה בכך.
- סינון הרשימה על סמך בדיקות פרטניות של החברות בפרמטרים המקושרים להגדרת "חברות של חיבה", כגון מטרות ברורות ומוצהרות מלבד לרווח, שכר המנכ"ל ואמינות.
- תחקור פיננסי לחברות הנ"ל.
ביקורת מתודולוגית
הן במהדורה הראשונה והן במהדורה השנייה, תהליך תחקור החברות מתחיל בסינון חברות קיימות, ניפוי חברות שאינן "חברות של חיבה" וצמצום הרשימה עד לקבלת רשימת "חברות של חיבה". מעשית המחקר חוקר חברות שהינן מראש ועל פי הגדרה חברות שהינן עסק חי (במשמעות המילולית, לאו דווקא החשבונאית). באופן זה המחקר חשוף להטיה מובנית, בה לא נכללות חברות שפעלו כ"חברות של חיבה" ושלא שרדו כלכלית. לצורך ההמחשה ניתן לחשוב על מקרה קיצון בו רוב מוחלט של החברות הפועלות כ"חברות של חיבה" מתפרקות בתום שנה מיום הקמתן ומבלי שהותירו חותם משמעותי. במקרה זה, נראה כי תוצאות המחקר לא היו שונות באופן מהותי מהתוצאות כפי שמוצגות במאמר, זאת אף על פי שמדובר בכישלון כלכלי מבחינה סטטיסטית. דרך אחת לנטרל הטיה זו היא, למשל, בחירת מדגם אקראי של מספר חברות מוגבל מתוך כל החברות החדשות שנרשמו ברשם בשנה מסוימת (נניח 10 שנים טרם עריכת המחקר), סיווגן בהקשר של "חברות של חיבה" ומעקב אחריהן. בצורה זו ניתן להשוות באופן בלתי מוטה את החברות הללו לחברות קונבנציונליות ולא רק לבחון את אלו מתוכן ששרדו, אולי באקראי, את מבחן הזמן.
שיח של הוגנות ואחריות תאגידית בישראל
מונחים כמו הוגנות, אחריות תאגידית, אזרחות תאגידית, יזמות חברתית, קיימות, פיתוח בר – קיימא, דיווח עסקי – כלכלי, חברתי וסביבתי של ארגונים (TBL- Triple Bottom Line), אתיקה עסקית וממשל תאגידי נכנסים לשיח העסקי בישראל[3]. בעולם התעשייתי ובמדינות מתפתחות רבות מתרחשת עלייה בציפיות מתאגידים באשר לתפקיד שעליהם למלא בחברה בה הם פועלים. עסקים מתמודדים עם דרישות הולכות וגדלות לדאוג לא רק לבעלי המניות אלא לכלל מחזיקי העניין. התהליך הוא הדרגתי והוא מסמן כיוון ומעודד עסקים לקחת בחשבון מיוזמתם שיקולים חברתיים וסביבתיים בצמתי קבלת ההחלטות על מנת להבטיח הצלחה גם בטווח ארוך[4].
דוגמאות להתפתחות השיח האתי העסקי בישראל
מדד מעלה "הפועל לקידום נושאים של אחריות תאגידית ולפיתוח הסטנדרטים של ניהול אחראי בישראל"[5] מדד מעלה מדרג מדי שנה חברות ישראליות לפי קריטריונים של הוגנות ואחריות: התנדבות, גיוון והכלה, סביבה, שקיפות, אתיקה ועוד. אביב ניהול קרנות: קרן מניות פרטית בבעלות ארז צדוק אשר משקיעה רק בחברות שעומדות בתנאי הוגנות מחמירים בתחומי ממשל תאגידי תקין, יחס לעובדים ולספקים, שכר בכירים שאינו מוצדק, אחריות סביבתית, יחס לבעלי מניות מיעוט ועוד[6].
לקריאה נוספת
- נירית כהן, המספרים מוכיחים: חברות שטובות לעובדיהן מרוויחות יותר לאורך זמן, גלובס, 31 במרץ 2016
הערות שוליים
