חוק בויל-מריוט
חוק בויל–מריוט – אחד מחוקי הגז האידאלי, אשר נוסח ב־1662 על ידי המדען האירי רוברט בויל, ונקרא על שמו[1]. אדם מריוט הצרפתי גילה את אותו החוק באופן עצמאי 14 שנה לאחר מכן, בשנת 1676, אך מדידותיו היו מדויקות יותר מאלה של בויל, ולכן החוק נקרא בשם הכפול, אף שיש המקצרים אותו לחוק בויל או חוק מריוט. החוק עצמו, כמו שהסתבר מאוחר יותר, הוא מקרה פרטי של משוואת המצב לתהליך איזותרמי.
החוק קובע כי מכפלת הנפח בלחץ של כמות קבועה של גז אידאלי בטמפרטורה קבועה היא קבועה. או במילים אחרות: בהינתן כמות קבועה של גז הנמצא בטמפרטורה קבועה, ככל שנגדיל את הלחץ המופעל עליו, כן ירד נפחו, ולהפך.
כאשר נפח הגז, לחץ הגז, קבוע.
ערכו של מחושב על פי מדידות הלחץ והנפח של כמות גז קבועה. לאחר שמבצעים שינוי למערכת, לרוב על ידי שינוי נפח כלי הקיבול של הגז, נמדדים ערכיהם החדשים של הלחץ והנפח. מכפלת שני ערכים אלה תהיה שווה לערך הקבוע .
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ארז גרטי, הקשר בין טמפרטורה ולחץ לנפח, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 ביולי 2011
- ^ למעשה, חוקר מעט פחות מוכר בשם ריצ'רד טונלי יחד עם הנרי פאוור הראו את הקשר בין לחץ ונפח במערכת סגורה