חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־21:57, 11 בפברואר 2018 מאת Black penny (שיחה | תרומות) (←‏חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: יבוא מוויקיפדיה העברית. שמות התורמים בדף השיחה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 הוא החוק המרכזי והכללי ביותר, במדינת ישראל, העוסק בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. מטרת החוק מוצגת בסעיף 2 לחוק: "חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות (דהיינו, לקות קבועה או מגבלה זמנית), ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".

היסטוריה

החוק נחקק לאחר שהצטבר ניסיון בחקיקה הישראלית עם חוקים שונים הנוגעים בסוגיות מגוונות הקשורות באנשים עם לקויות (כגון חוק התכנון והבנייה) ולאחר שהצטבר ניסיון עולמי עם חוקים כוללניים בתחום (כגון Americans with Disabilities Act, 1990). ייחודו של החוק, ביחס לחוקים דומים בעולם, הוא בהיותו מגן גם על זכויותיהם של מי שסובלים ממגבלה שאינה קבועה (למשל, מצויים בהליך החלמה מפציעה), ובהפרדה הברורה שיש בו, בין הפליה לבין נגישות במקום ציבורי ובשירות ציבורי, ובין נגישות מבנים, תשתיות וסביבה לנגישות השירות.

בן מנחם מסבירה כי עד שנות התשעים היו מקובלות בעולם המערבי שתי גישות עיקריות שהשפיעו על היחס לאנשים עם מוגבלויות: 1. הגישה הליברלית, לפיה המדינה מתערבת באופן מינימאלי בפתרון בעיות חברתיות, לרבות זכויות של אנשים עם נכויות ולפי כך נותנת לאדם קצבת נכות רק אם אין ביכולתו להשתכר או לקיים את עצמו.

2. גישת מדינת הרווחה המתייחסת למגוון רחב יותר של צרכים ומפגינה גמישות רבה יותר במבחני זכאות[1].

הליך החקיקה

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 נחקק בכנסת בשנת 1998, ביוזמתו של ארגון בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות.

הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת על ידי חבר הכנסת דדי צוקר (מרצ) ועברה בקריאה ראשונה במרץ 1996. אחר כך הוקמה ועדה ציבורית בראשות ד"ר ישראל כץ אשר הכינה חקיקה מפורטת במשך שמונה חודשים[2]. בפברואר 1998 עברו מספר פרקים מתוך הצעת החוק. חבר הכנסת אילן גילאון (מרצ) הגיש הצעת חוק הכוללת את הפרקים הבאים: דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים. במרץ 2005 תוקן החוק ביוזמת חבר הכנסת שאול יהלום (מפדל) והתווסף לו פרק העוסק בנגישות.

עקרונות מרכזיים

בחוק נקבעו עקרונות אחדים:

  • אין להפלות אדם עקב מוגבלותו בקבלה לעבודה, בקידומו ובפיטוריו. על המעביד להתאים את העבודה ודרישותיה לעובד, אם אין הדבר נטל כבד מדי עליו.
  • החוק מעניק העדפה מתקנת לנכים, בקובעו: "אין רואים כהפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות". החוק דורש מהמעסיק לפעול למען מתן ייצוג הולם[3] בקרב עובדיו לאנשים עם מוגבלות (לעניין זה ניתן גם צו הרחבה[4]). גם שר העבודה והרווחה נדרש לפעול למען שילובם של נכים במעגל העבודה.
  • על התחבורה הציבורית להיות נגישה לאנשים עם מוגבלויות ומותאמת לצורכיהם.
  • הוקמה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
  • אסור להפלות אנשים עם מוגבלות בכניסה ובמתן שירות במקום הפתוח לציבור.
  • יש להנגיש כל מקום הפתוח לציבור או שירות הניתן לציבור, ולאפשר גישה נוחה ושירות נגיש לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות.

חניה

קובץ:Brunei road sign - Disabled Parking.svg
הסמל הבינלאומי לנגישות המותאמת לנכים
  • התיקון משנת 2005 לחוק, תיקן גם את חוק חניה לנכים, כך שניתן לבעל תג נכה פטור מתשלום בעד חניה במקום ציבורי, בתנאים מסוימים.

פרק התעסוקה

תקנות בנושא התאמות בתעסוקה ( 2006)

בשנת 2006 נוספו לפרקי התקנות של החוק ״תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות)״, התשס"ו[5] תקנות אלו מגדירות את השתתפות מדינה במימון התאמות עבור אנשים עם מוגבלות : כל מעסיק של עובד עם מוגבלות או מעסיק שמבקש לקלוט אדם עם מוגבלות, זכאי לפנות בבקשה להשתתפות המדינה במימון התאמות הנדרשות בשל מוגבולת העובד ומאפייניה ובהתאם לצרכיו. כל זאת כדי שיוכל לבצע את תפקידו במקום העבודה ככלל העובדים. השתתפות המדינה ניתנת כהלוואה עם ביצוע התאמה והופכת כעבור שנה למענק בהתאם לתנאים שנקבעו בתקנות.

צו ההרחבה(2014)

צו ההרחבה נחתם על ידי שר הכלכלה, נפתלי בנט, בספטמבר 2014 ומחיל על המשק את הוראות ההסכם הקיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לנשיאות התאחדות התעשיינים[6].

ההסכם הקיבוצי והצו מחילים על המעסיקים מעל 100 עובדים שתי חובות עיקריות: מינוי אחראי לנושא תעסוקת אנשים עם מוגבלות בארגון וייצוג הולם של 2% מקרב העובדים עד לאוקטובר 2015 ו3% עד לאוקטובר 2016.

ביקורת על החוק: זווית משפטית

הביקורת על החוק מצביעה על מספר מורכבויות העולות מהיחס של גורמי חקיקה ופסיקה כלפי אנשים עם מוגבלויות, שטענו לאפליה על רקע תעסוקתי. גורמי הפסיקה נשענים מדי על המודל הרפואי ועל אישורים רפואיים המוכיחים מגבלה כלשהי, הפסיקה הקיימת כיום אינה עצמאית דיה ונשענת לרוב על פסיקות ביחס לאפליה מתחומים אחרים, וכן סוגיית ה"מוגבלים הראויים" לעומת "מוגבלים סתם" הנוגעת לסוגיית ההתאמות למקומות העבודה להן זכאים אנשים עם מוגבלויות, לשילוב חברתי ולסטיגמות קשות על האדם עם המגבלה כאדם עובד.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת

  • אריאלה אופיר ודן אורנשטיין, "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1988: אמנסיפציה בסוף המאה ה-20", אהרן ברק, סטיב אדלר ואחרים (עורכים), ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן, 2001.
  • דינה פלדמן, תרומתו של חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 לקידום זכויותיהם והשתלבותם של אנשים עם מוגבלות שכלית בחברה הישראלית. בתוך: מ. חובב ופ. גיטלמן.(עורכים). מבידול לשילוב: התמודדות עם מוגבלויות בקהילה. ירושלים: הוצאת כרמל, רעננה: בית איזי שפירא, 2006. עמודים 21–63.
  • דינה פלדמן, תרומתו של חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 לקידום צדק סביבתי לאנשים עם מוגבלות בישראל. בתוך: ד. פלדמן, י. דניאלי להב, ש. חיימוביץ (עורכים). נגישות החברה הישראלית לאנשים עם מוגבלות בפתח המאה ה-21. ירושלים: הוצאת משרד המשפטים, 2007. עמודים 31–79.
  • דינה פלדמן. זכויות אדם של ילדים עם מוגבלות בישראל בפתח המאה ה-21. בתוך: ש. רייטר, י. לייזר, ג. אבישר. (2007). (עורכים). שילובים: לומדים עם מוגבלויות במערכות חינוך. חיפה. הוצאת אחוה. 2007, עמודים 89–142.
  • דינה פלדמן. זכויות אדם של אנשים עם מוגבלות נפשית – מציאות ואתגרים. בתוך: נ. הדס-לידור ומ. לכמן (2007). (עורכים). שיקום והחלמה בבריאות הנפש: קריאה מנקודות מבט שונות. פרקטיקה, מדיניות ומחקר. כפר יונה: הוצאת ליתם. 2007, עמודים 203–271.
  • דינה פלדמן. חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 כמקדם נגישות השירות לאנשים עם מוגבלות. עניין של גישה. גיליון 5. 2007, עמודים 5–14.
  • (Feldman, Dina. "Environmental Justice" and Persons with Disabilities in Israel. Disability Studies Quarterly, 2007, Fall, Vol. 27(4
  • (Feldman, Dina. Human Rights of Children with Disabilities in Israel: The Vision and the Reality. Disability Studies Quarterly, 2009, Vol. 29(1

קישורים חיצוניים

  • ויקיטקסט חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים

    1. ^ עתליה בן מנחם, חוק שיויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, באתר מכון סאמיט
    2. ^ דו"ח וועדת כץ באתר נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
    3. ^ בהחלטת ועדת מעקב מיום 1.10.2015, החתומה על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה ונשיאות הארגונים העסקיים, נקבע שיצוג הולם יינתן למי שיש לו נכות מוכרת של 40% לפחות או עבר שיקום מקצועי על ידי המדינה. הגדרה זו שונה מההגדרה הקבועה בחוק.
    4. ^ ילקוט הפרסומים 6891, התשע"ה, 5.10.2014, עמ' 48
    5. ^ השתתפות המדינה במימון התאמות במקום העבודה לעובד עם מוגבלות, באתר המטה לשילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה
    6. ^ נוסח צו ההרחבה
    Logo hamichlol 3.png
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0