חינוך סביבתי
חינוך סביבתי הוא שם כולל לארגונים ותפיסות לפיהם עלינו ללמד אודות תפקודי הסביבה הטבעית, ואיך בני אדם יכולים להתנהל על-פי עקרונות הקיימות, מתוך הבנה שהאדם הוא חלק ממערכת אקולוגית.
חינוך זה בא לידי ביטוי בתוכניות לימוד בתוך מערכת החינוך עצמה, וכן באופן רחב יותר בפעילות ציבורית, קמפיינים ופרסומים אחרים הקשורים לאיכות הסביבה, הטבע והקשר בין האדם לסביבתו.
אודות החינוך הסביבתי
החינוך הסביבתי הוא פועל יוצא של המשבר הסביבתי, תהליך שעל-פי פעילי סביבה מתאר את הפגיעה ההולכת וגוברת של המין האנושי בכדור הארץ, כפי שהדבר מתבטא בניצול יתר של משאבים כדוגמת דלקים פוסיליים, הרס וקיטוע של בתי גידול טבעיים, תרבות צריכה מופרזת, וכן הלאה.
כפי שניסח זאת דיוויד אור, מההוגים הבולטים של החינוך הסביבתי: "ערכו של החינוך צריך להיבחן בסטנדרטים של הגינות והישרדות המין האנושי – נושאים שבימים אלה של תחילת המאה ה-21, מגיחים מולנו במלוא עוצמתם. לא חינוך בכלל אלא חינוך מסוג מסוים, הוא שיציל אותנו"
על רקע המשבר הסביבתי התהוו תנועות מחאה וארגוני סביבה רבים, כדוגמת גרינפיס בעולם, החברה להגנת הטבע בישראל, ועוד. החינוך הסביבתי מייצג את השאיפה של ארגונים אלו לשנות את המדיניות הציבורית בסוגיות סביבתיות מקומיות ועולמיות באמצעות החינוך הפורמלי והלא-פורמלי, מתוך הבנה של הנושא ולא מתוך ביצוע הוראות בלבד. זאת בניגוד לאמצעים אחרים לשינוי מדיניות סביבתית- כדוגמת חקיקה, מאבקים משפטיים, אמצעים אלימים וכן הלאה.
תפיסות ומושגי מפתח
החינוך הסביבתי נשען על מדעי הסביבה, ובייחוד על האקולוגיה, אם כי אין צורך בהיכרות עם מדעים אלו לצורך העברת או קבלת תכנים בחינוך הסביבתי. יש הרואים את החינוך הסביבתי כאמצעי להנגשה של ידע מדעי מתחום מדעי הסביבה.
עמוד נוסף של החינוך הסביבתי הוא האתיקה- תורת המוסר, כאשר בדיון אודות יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו עולות שאלות כדוגמת האחריות של האדם לזולתו- בין אם מדובר באדם אחר, ובין אם מדובר ביצור אחד. בתחום זה נדרשת לא פעם הכרעה ערכית קשה- לדוגמה, האם ניתן לפגוע בחירותו של אדם, כדי להבטיח את הישרדותו של מין אחר?
הקטנת טביעת הרגל האקולוגית, שהיא מדד להשפעת האדם על סביבתו, נחשב לאחד ממטרותיו הנחרצות של החינוך הסביבתי, כאשר מושם דגש על האחריות האישית והקולקטיבית לשינוי המצב הקיים, ולהשפעה אקטיבית עליו, כאזרח פעיל. בכך קיים קשר בין החינוך הסביבתי לבין החינוך הדמוקרטי.
החינוך הסביבתי קשור באופן הדוק לתפיסות חינוכיות הרואות את המרחב החוץ-כיתתי ככר פורה ללמידה, בין אם מדובר בלמידה תוך כדי סיור במרחב טבעי, למידה תוך התבוננות בסביבת המגורים הקרובה, או התנסות בתהליכים מדעיים. בכך נחשב החינוך הסביבתי כתחום שכולל גם חינוך חוץ כיתתי. פועל יוצא של החינוך הסביבתי הוא פרויקטים שכוללים יירוק בתי-ספר, במהלכם לוקחים התלמידים חלק במיחזור פסולת, חיסכון באנרגיה, שימור ומחזור מים וכן הלאה. בצורה הזו אורח חיים בר-קיימא מודגם לתלמידים, בתקווה שהם יסגלו לעצמם פעולות אלה במשך חייהם הבוגרים. במקרים רבים המוסד החינוכי מתוגמל עבור יירוק בית-הספר.
.
החינוך הסביבתי בישראל
את החינוך הסביבתי בישראל יש לראות על רקע האידאולוגיה הציונית שרואה את הקשר בין עם ישראל לארצו כערך עליון. חינוך כזה ניתן באמצעים שונים ובמסגרות שונות מתחילת עליות הראשונות. הפרדה בין חינוך זה לבין החינוך הסביבתי כפי שהוא מוכר לנו ממדינות המערב השונות, תהיה מלאכותית; עם זאת, בעשורים האחרונים ניכרת מגמה שבה אידאולוגיות סביבתיות כדוגמת הפרמקלצ'ר, אקולוגיה מעמיקה, נחלת הכלל ועוד מחלחלות אל תוך החינוך בישראל באופנים שונים.
החינוך הסביבתי בישראל: מוסדות מייצגים
- חווה ואדם - חווה אקולוגית חינוכית העוסקת בחינוך סביבתי וחברתי, ושייכת לעיר מודיעין. החווה נוסדה בשנת 2003, מתוך שאיפה להעלאת המודעות לקשר העמוק בין האדם לסביבתו, על ידי חינוך והדגמת אורך חיים מקיים.
- המועצה לישראל יפה- זכיינית משרד החינוך וצה"ל לחינוך סביבתי. כמו כן, עוסקת בכינון פרויקטים פיזיים, קמפיינים סביבתיים וארגון תחרויות טיפוח ארציות.
- הגן הסולארי - מרכז חינוך לקיימות המקיים פעילויות בנושא איכות הסביבה במערכת החינוך משנת 2009
- החברה להגנת הטבע- הגוף הלא-ממשלתי הוותיק ביותר בתחום, שעוסק הן בהגנת הטבע ברמה הארצית, והן בחינוך סביבתי.
- המשרד להגנת הסביבה (המשרד לאיכות הסביבה לשעבר) עוסק, מלבד חוקי הגנת הסביבה שהוא אמון עליהם, גם בחינוך סביבתי- דוגמה לכך היא אתר ''סבבה' ופרויקטים שונים של המשרד.
- הרשת הירוקה- תוכנית חינוכית של מרכז השל, קרן קרב וגופים נוספים לקידום מנהיגות סביבתית
- החווה הכפרת - חווה אקולוגית חינוכית לחינוך סביבתי וקיימות. ממוקמת בין קיבוץ מצר לבאקה אל גרבייה.
החינוך הסביבתי בעולם: אבני דרך
אונסק"ו (ארגון האו"ם לחינוך סביבתי-תרבותי) והתוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP) יזמו שלוש הכרזות עיקריות, שמהוות את הבסיס לחינוך הסביבתי.
- הכרזת שטוקהולם
בתאריכים 5-16 ביוני, 1972, נחתמה ההכרזה של ועידת האו"ם אודות 'סביבה אנושית'. מטרת מסמך זה היא "להוות השראה ולהדריך את עמי העולם בשימור ובשיבוח הסביבה האנושית"
- מגילת הזכויות של בלגראד
בתאריכים 13-22 באוקטובר, 1975 הוציאה הסדנה הבינלאומית לחינוך סביבתי שנתכנסה בבלגראד, יוגוסלביה 'מגילת זכויות' שהוסיפה להכרזת שטוקהולם מטרות, נושאים וקווים מנחים לתוכניות חינוך סביבתי.
- הכרזת טיבילסי
הכרזת טביליסי היא למעשה עדכון של קודמותיה, ובה מדובר על 'תפקיד המפתח של החינוך הסביבתי בשימור ושיפור של הסביבה העולמית, כמו גם האיזון בהתפתחות קהילות העולם'
לקריאה נוספת
- דיוויד דוניץ ואורלי פלד. (2004).שינוי מדיניות בחינוך הסביבתי: חינוך לקיימות. 'סימני חיים' כתב עת בעריכת רון פרומקין, דב חנין ואחרים, תל אביב: הוצאת בבל
- הד החינוך- חינוך במשבר סביבתי, אוקטובר 2008
- פרדיגמות משתנות בחינוך הסביבתי הישראלי, אילון שוורץ
קישורים חיצוניים
- חינוך לקיימות מתוך אתר משרד החינוך
- אקו-ויקי - אנציקלופדית ויקי עברית לנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה, ובה חומר רב אודות חינוך סביבתי, כדוגמת היוזמה האוטופית המדרשה לקיימות מעשית
- אתר הגן הסולארי - פעילויות איכות הסביבה
- אתר החברה להגנת הטבע
- סבבה- אתר הילדים של המשרד להגנת הסביבה
- אתר הרשת הירוקה
- אתר 'חווה ואדם'- החווה האקולוגית מודיעין
