חנה ושבעת בניה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־07:13, 13 בדצמבר 2020 מאת שרגא (שיחה | תרומות) (הסרת תוכן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מערת קבורה בבית הקברות בצפת, שיוחסה בטעות לחנה ושבעת בניה, קברם נמצא בגבעה בבית הקברות. מקום קבורתם המדויק לא נמצא[1]

סיפור האישה ושבעת בניה מתאר מעשה גבורה של אם יהודייה ושבעת בניה, שמצאו את מותם על קידוש השם כשהם מסרבים להשתחוות לפסל. הסיפור אירע על רקע גזירותיו של אנטיוכוס אפיפנס ומתואר בספר מקבים ב' כאחד הגורמים לפרוץ מרד החשמונאים בידי יהודה המכבי ואנשיו.

סיפור האישה ושבעת בניה נחשב דוגמה לעיקרון "ייהרג ובל יעבור" שבימים כתיקונם חל רק על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אך בימי שמד רוחני חל על כל המצוות.

השתלשלות הסיפור

נציגי הקיסר תפסו את האישה ואת בניה וניסו לשכנע כל אחד מן הבנים בזה אחר זה להשתחוות לפסל ולטעום מבשר חזיר, ועל ידי כך לעבור על איסורים חמורים בדת היהודית. כל אחד מן הבנים דחה את תביעת המלכות, והם הוצאו להורג בעינויים קשים לעיני אמם.

כשהגיעו פקידי הקיסר לבן השביעי, ילד קטן, ניסו לפתות אותו בערמה. הם הטילו טבעת לארץ וביקשו מהילד להרימה. כך, חשבו, ייראה לכל שהילד נענה להם. אך הילד עמד במבחן: הוא לא עשה כמצוות המלך, וגם הוא הוצא להורג. אז ביקשה האם כי יניחו לה לנשק את בניה ההרוגים, ולאחר מכן התאבדה בקפיצה מהגג.

וכך אמרה לבנה השביעי: ”בני, לך אצל אברהם אבינו ואמור לו: כך אמרה אימי: אל תזוח דעתך עליך! אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות, אתה – נסיון, ואני – מעשה” (איכה רבה א' נ').

מקורות הסיפור

סיפור "האם ושבעת בניה" מופיע בתלמוד הבבלי (מסכת גיטין נ"ז, ע"ב) באיכה רבה (א' נ') ובספר המקבים ב' פרק ז' פסוקים א-ו (אחד מן הספרים החיצוניים). גם רוב ספר מקבים ד' (פרקים ח-יח) מוקדש למעשה. הסיפור נפוץ בקינות לתשעה באב של יהודי ספרד והמזרח.[2]

שמהּ של האישה שונה בגרסאות השונות של הסיפור: באיכה רבה היא מכונה מרים בת תנחום; במקורות אחרים היא מכונה חנה, או ששמה אינו נזכר כלל.

סיפורים דומים

יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמת היהודים (ספר א', פרק 16, פסוק ד') מתאר אב לשבעה בנים, שהרג את כל בניו האחד אחרי השני על מנת שלא יפלו בשבי.

לקריאה נוספת

  • אלישבע באומגרטן, רלה קושלבסקי, מן 'האם והבנים' ל'אם הבנים' באשכנז בימי הביניים, ציון 71 (3), 2006, עמ' 342-306
    • איתן רייך, עוד בעניין אגדת האישה ושבעת בניה, ציון 73 (4), 2008, עמ' 488-485
  • רלה קושלבסקי, סיפור האם והבנים על רקע ההטרטופיה של קברם, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי 25-24, 2007, עמ' 125-109
  • שרה שנירר, חנה ושבעה בניה - מחזה, ירושלים תש"ד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי ספר שערי ירושלים המקור הראשון
  2. ^ יונה צבר, ‏קיצתית חנה – סיפור חנה ושבעת בניה בארמית שבפי יהודי כורדיסתאן, פעמים 7, 1981, עמ' 100-83.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0