חסידות סלונים
חסידות סלונים (בכתיב יידי: סלאנים) היא חצר חסידית שנוסדה בעיר סלונים, במערב בלארוס, בתחילת המאה השישית לאלף השישי. מ-ה'תשמ"א מחולקת החסידות לשתי חצרות: הגדולה יותר סלונים בראשות רבי שמואל ברזובסקי, מרכזה בירושלים. וסלאנים בראשות רבי אברהם וינברג, מרכזה בבני ברק.
שורשי החסידות
שורשיה של חסידות סלונים מתחילים ברבי שלמה מקרלין, תלמידם של רבי אהרן הגדול מקרלין והמגיד ממזריטש. אחד משלושת תלמידיו הגדולים היה רבי מרדכי מלעכוויטש, שכיהן כאדמו"ר אחריו והניח את יסודות דרך החסידות של סלונים. לאחר פטירתו בשנת ה'תק"ע מונה בנו רבי נח מלעכוויטש ("דער זון", הבן), לכהן במקומו. נפטר בשנת תקצ"ג ורוב החסידים פנו לרבי משה מקוברין, תלמידם של רבי מרדכי ורבי נח.
החסידות באירופה
לאחר פטירת רבי משה מקוברין בשנת תרי"ח, פנו רוב החסידים שנמנו באלפים[1] לתלמידו רבי אברהם וינברג (ה'תקס"ד-ה'תרמ"ד) מסלונים ומינוהו לאדמו"ר. הוא מכונה על שם ספרו העיקרי, יסוד העבודה. נפטר בי"א בחשוון תרמ"ד.
לאחר פטירתו המשיך את דרכו נכדו (בן בנו היחיד, רבי יחיאל מיכל אהרן), רבי שמואל וינברג (מכונה בקרב החסידים "הדברי שמואל" על שם ספרו, או ביידיש "דער פאטער", כלומר "האב"). כיהן כאדמו"ר במשך 32 שנה, ייסד את ישיבת "אור תורה" על קבר רבי מאיר בעל הנס. היה ממניחי היסודות לתנועת "אגודת ישראל". נפטר בי"ט בשבט תרע"ו בוורשה.
לאחר פטירת רבי שמואל שימשו שני בניו כאדמו"רים. הבכור, רבי ישכר לייב וינברג (מכונה ביידיש "דער עלטערער", כלומר: המבוגר), חתנו של רבי שלום פרלוב מבראהין, כיהן כאדמו"ר בעיר סלונים, ונפטר בכ"ח בניסן שנת תרפ"ח. את מקומו תפס בנו, רבי אברהם יהושע העשיל וינברג[2] אשר עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ה ופתח בית מדרש בתל אביב. הוא חיבר ספר תורני-אנציקלופדי בשם "אוצר ערכי התורה - אשל אברהם". נפטר בכ"ד בניסן תשל"ה. על שמו רחוב אשל אברהם בבני ברק. בניו הם: שמואל וינברג, לשעבר ראש עיריית בני ברק ומראשי פועלי אגודת ישראל, והרב אריה וינברג, ראש מוסדות "לב בנים".
אך רוב החסידים פנו לבנו הצעיר של רבי שמואל, רבי אברהם וינברג (מכונה בקרב החסידים "הבית אברהם" על שם ספרו), שימש כאדמו"ר בביאליסטוק ואחר כך בברנוביץ', שם הקים מרכז חסידי שכלל גם את ישיבת "תורת חסד". נפטר בסלונים בא' באייר תרצ"ג.
בשלהי חודש אייר תשע"ט נתגלה מיקומם המדויק של קבריהם של רבי אברהם וינברג (הראשון) בעל ספר יסוד העבודה, ושל שני ניניו רבי יששכר לייב וינברג ורבי אברהם וינברג (השני) בעל ספר בית אברהם, והוקמו מצבות על קבריהם בעיר סלונים במחוז הורדנה שבבלארוס.
בנו של רבי אברהם היה רבי שלמה דוד יהושע וינברג, שכונה גם "האדמו"ר הצעיר" בשל גילו (נולד ה'תרע"ב). הוא הוכתר כאדמו"ר עוד טרם נישואיו וימי כהונתו היו קצרים. לחסידות לפני השואה היו עשרות "שטיבלאך" בליטא ההיסטורית (בלארוס של היום), ואף שטיבלאך בוורשה ולודז'[3]. השואה הכתה קשות בחסידי סלונים שנכחדו כמעט כליל, כולל האדמו"ר, שעל פי עדויות ניצולים ויתר על הזדמנות לברוח כי לא רצה לעזוב את חסידיו ונרצח בחיסול מחנה הריכוז קולדיצ'בו (Koldichevo) שבבלרוס בו' בחשוון תש"ד. יום זה נקבע בחסידות סלונים כיום זיכרון לשואה[4].
שני חתנים של רבי שמואל מסלונים שימשו אף הם כאדמו"רים בארצות הברית. רבי משה מנחם סילבר (תרמ"ד - י' בסיוון תש"כ) היגר בשנת תרצ"ד לארצות הברית וכיהן כאדמו"ר מסלונים דטרויט[5]; ורבי פנחס מלוביצקי (-כ"ה באב תש"ח), כיהן כאדמו"ר מלעכוויטש.
החסידות בארץ ישראל
אדמור"י בית סלונים עמדו בנשיאות "כולל רייסין", שהוקם בעלייתם של רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק ותמכו ביישוב החסידי בארץ ישראל. רבי אברהם מקאליסק מינה את רבי מרדכי מלעכוויטש כנשיא הכולל ואחראי לאיסוף הכסף. אחריו כיהן בתפקיד רבי משה מקוברין ואחריו אדמו"רי סלונים.
בחסידות סלונים מרבים לציין את העובדה שאבי השושלת, רבי אברהם וינברג הראשון, זימן בשנת תרל"ג כמה מנכדיו, בהם רבי נח וינברג (שהיה אז בן 13 שנים בלבד) ורבי יצחק מתתיהו סנדברג, וכן אחדים מחסידיו, וציוום לעלות לארץ ישראל, להשתקע בטבריה ולהקים שם גרעין של החסידות. באותה עת הפליאה עובדה זו את חסידיו שכן תנאי החיים בארץ ישראל היו קשים ביותר. כעבור שנים רבות, לאחר שחלק הארי של החסידות הוכחד בשואה, התפתחה חסידות סלונים מחדש בארץ ישראל הודות לאותו גרעין. חסידי סלונים רואים בכך ראייה נבואית של רבם. מרכז החסידות היה בטבריה ואף רב העיר, הרב משה קלירס היה חסיד סלונים.
ראשי החסידות בטבריה בדור הראשון היו תלמידי רבי משה מקוברין, הרב הערש מיכל (שהיה הממונה על כולל רייסין), הרב אליעזר הכהן רוזובסקי והרב יהודה לייב קסטלניץ (אחיינו וכותב תורותיו של ה"יסוד העבודה") וכן הרב מרדכי לידר (ממונה על כולל רייסין וחותנו של רבי אברהם וינברג ה"ברכת אברהם"). בדור שאחר כך היו ראשי העדה רבי יצחק מתתיהו סנדברג, רבי נח וינברג, רבי מרדכי חיים סלאנים והרב משה קלירס[6].
לאחר הקמת ישיבת בית אברהם החל לעבור מרכז החסידות לירושלים. בשנות ה-תש"ך עבר רבי אברהם וינברג מטבריה לירושלים ומרכז החסידות נקבע שם באופן סופי.
האדמו"ר רבי אברהם השני מסלונים-ברנוביץ' (בעל "בית אברהם") ביקר פעמיים בארץ, בשנים תרפ"ט ותרצ"ג. בביקורו השני הניח אבן פינה לבית הכנסת של חסידי סלונים בשכונת בית ישראל בירושלים (בית הכנסת נמכר לימים בשביל לממן את הקמת בניינה החדש של ישיבת בית אברהם).
בשנות ה-תר"ץ נפתח בית כנסת של חסידי סלונים בתל אביב, בהנהגת הרב נחום זאב ברזובסקי (אחיו המבוגר של רבי שלום נח). בהמשך נפתח בית כנסת גם בבני ברק. עם השנים עברו לשם רוב חסידי סלונים בתל אביב.
החסידות בטבריה אימצה מספר מנהגים ארצישראלים-ספרדים, לפי פסיקת הבית יוסף, כמו ברכה אחת על תפילין, אי אמירת ברכה על הלל בראש חודש וימים שאין גומרים בהם את ההלל. גם מסורת הנגינה בטבריה הייתה שונה מהמסורת במזרח אירופה. בעת פתיחת בית הכנסת בירושלים הורה ה"בית אברהם" להנהיג בבית הכנסת את מנהגי טבריה. בבית הכנסת בתל אביב ואחריו בבני ברק נוהגים במנהגי ברנוביץ'. מסורת הנגינה השתנתה עם השנים אף בירושלים, בהשפעת רבי שלום נח שלימד את הניגונים שהכיר מצעירותו.
לאחר השואה
בעיצומם של ימי השואה, בב' בחשוון תש"ב, הוקמה בירושלים ישיבת בית אברהם שהיוותה בהמשך את הבסיס לשיקומה של חסידות סלונים לאחר השואה.
עם הגיע הידיעות מחורבן בית סלונים והירצחו של הרבי הצעיר הכתירו חסידי סלונים בארץ ישראל בשנת תש"ו לרבם את זקן החסידים, רבי מרדכי חיים סלונים (קסטלניץ) אשר כונה "רבי מוטל דיין". הוא התגורר בטבריה ובשנת תרצ"ז עלה להתגורר בירושלים. הוא סירב לשמש כאדמו"ר אך בפועל הנהיג את העדה עד לפטירתו בי"ב בטבת תשי"ד.
לאחר פטירת רבי מוטל, נערכו בחירות בחסידות בין ארבעה מועמדים. רבי אהרן לוריא, רבי יצחק מתתיהו לוריא, רבי אברהם וינברג וחתנו רבי שלום נח ברזובסקי. מועמדותו של רבי שלום נח הוצגה על ידי תלמידי ישיבתו אך הוא לא חפץ בכך ותמך בחמיו רבי אברהם וינברג[דרוש מקור], שאכן נבחר לבסוף ברוב קולות.
רבי אברהם וינברג היה בנו של רבי נח וינברג (אחיו של האדמו"ר רבי שמואל) ונינו של מייסד השושלת. הוא כיהן כאדמו"ר 27 שנים. בצעירותו היה מראשי אגודת ישראל בטבריה וממקימי 'בית יעקב' בעיר. שימש כחבר מועצת גדולי התורה. נפטר בי"ב בסיוון ה'תשמ"א.
הווה
לקראת סוף תקופת כהונתו של רבי אברהם, התפלגה חסידות סלונים לשני פלגים. הפלג הגדול מאיית את שם החסידות בכתיב עברי - "סלונים" ומכונה "ווייסע" (לבן ביידיש), והפלג הקטן מאיית בכתיב יידי - "סלאנים" ומכונה "שווארצע" (שחור ביידיש).
סלונים
פלג זה שמנה את רוב החסידים, הכתיר כאדמו"ר את רבי שלום נח ברזובסקי, חתנו של האדמו"ר הקודם, עוד בחיי חמיו, (ביום א' באייר תשמ"א בטיש להילולת רבי אברהם וינברג). מהלך זה של הכתרת רבי בחיי קודמו, שאינו מקובל בתנועת החסידות, לווה בטענה כי חמיו חדל מלתפקד וכי ענייני הקהילה לא טופלו ולדבריהם, ישנה בידיהם צוואה של חמיו המורה כך. בניו של רבי אברהם תמכו בהכתרה. מאידך גיסא, בני הפלג השני מעלים טענות לגבי האותנטיות של הצוואה.
הרב שלום נח ברזובסקי הקים ועמד בראש ישיבת "בית אברהם" של החסידות. כיהן כחבר הנהלת החינוך העצמאי, כחבר מועצת גדולי התורה וכחבר נשיאות ועד הישיבות. סדרת הספרים שחיבר, נתיבות שלום, פרסמה את שמו בחוגים רחבים. לפלג זה קהילות בירושלים, בני ברק, ביתר עילית, קריית גת, חזון יחזקאל - אלומה, עמנואל ואלעד, וכן קהילות קטנות בחו"ל בבורו פארק, מונסי, ולונדון. הרב ברזובסקי נפטר ביום ז' באב ה'תש"ס.
ממשיך דרכו כאדמו"ר הוא בנו, רבי שמואל ברזובסקי. דברי תורתו מודפסים מדי שנה בספרים בשם "דרכי נעם", על פי הכתוב "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", כהמשך לשמם של ספרי אביו "נתיבות שלום". החסידות מונה כ-1700[7] בתי אב, לבד מהחסידים הגרים בחוץ לארץ. ברשימות שהוכנו באגודת ישראל לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתים שויכו לחסידות בישראל כ-3,500 בעלי זכות בחירה[8].
משב"ק האדמו"ר הוא הרב שמואל דייטש שמשמש בתפקיד זה עוד מתחילת הנהגתו של האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי.
שמה של החסידות התפרסם בציבור הכללי בפרשת ההפרדה בעמנואל, שבה היה לחסידי פלג זה ולאדמו"רם חלק מרכזי.
החסידות משתייכת באופן רשמי לפלג שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל, ואיש החסידות, יוסף דייטש מכהן כחבר מועצת עיריית ירושלים מטעם התנועה. בבחירות הפנימיות באגודת ישראל רצו חסידי סלונים בסיעה עצמאית בשם "נאמני התנועה" שסימנה "ס" וקיבלו 356 קולות (כ-3% מכלל הקולות). עם זאת, האדמו"ר הנוכחי ולמעשה גם אביו בסוף ימיו לא הזדהו עם כל פעולות התנועה. האדמו"ר הנוכחי אף קרא לחסידיו לא להצביע בבחירות לכנסת השבע עשרה עקב תמיכתה של יהדות התורה בתכנית ההתנתקות, באמרו שמהלך זה היה בניגוד לדעתו. לפני הבחירות לכנסת השמונה עשרה נפגשו איתו רבי יעקב אריה אלתר, האדמו"ר מגור, וחבר הכנסת מטעם חסידות גור, יעקב ליצמן, והגיעו איתו להבנות על דרך קבלת ההחלטות במפלגה. בעקבות כך הסכים לתת את הסכמתו להשתתפות בבחירות.
לחסידות מכון הוצאת ספרים בשם "אמונה ודעת" שמקומו בישיבת בית אברהם המוציא לאור את ספרי החסידות, ומכון "דרכי נעם" בביתר עילית המוציא לאור את ספרי האדמו"ר הנוכחי. לחסידות סידור תפילה (המבוסס על סידור קוידנוב) בשם "מגן אברהם".
סלאנים
מחנה זה המונה מאות משפחות הכתיר את האדמו"ר הנוכחי, הרב אברהם וינברג (הרביעי)[9], חתנו של הרב שמואל וינברג, בנו של רבי אברהם וינברג השלישי, והוא מכהן כנשיא מוסדות "באר אברהם" ומתגורר בבני ברק. בתקופת כהונתו הוקמו קהילות ומוסדות של החסידות בירושלים, בני ברק, בית שמש, אלעד ואשדוד, וכן בארצות הברית (בורו פארק, ויליאמסבורג ומונסי), באנגליה ובבלגיה.
בית הכנסת המרכזי של החסידות, "באר אברהם", שוכן ברחוב דורש טוב בשכונת קריית צאנז בירושלים. הכיכר הסמוכה קרויה "כיכר סלאנים", על שם החסידות.
ספרי החסידות יוצאים על ידי מכון "נחלי אמונה". מכון נוסף באלעד מוציא לאור סדורי תפילה ומחזורים לימים נוראים. סידור התפילה (מבוסס על סידור קוידנוב) בשם "אור הישר".
דרך ומאפייני החסידות
הנושאים המדוברים ביותר בחסידות הם: אמונה, שבת וקדושה. רבי משה מקוברין אמר: "כל חבורה (= קבוצה) יש לה שער בשמים, והשער שלנו הוא אמונה ושפלות"[10].
החסידות מדגישה גם את לימוד התורה ויש בה מספר גדול של אברכים. בימי השובבי"ם נערכים בישיבה שני סדרי לימוד של 5 שעות רצופות ובחורים רבים עורכים גם סדר שלישי של 3 שעות. בישיבות של החסידות, הן בברנוביץ' ("תורת חסד") והן כיום, סגנון הלימוד ליטאי ובדומה לישיבות הליטאיות המשמעת מבוססת במידה רבה על משמעת עצמית של התלמידים. הברת התפילה גם היא ליטאית.
רבי שלום נח ברזובסקי דיבר רבות על מעלת וקדושת ארץ ישראל, בעקבות כך הקפיד שלא לצאת את גבולות הארץ, ואף לחסידיו היה אומר שלא לצאת מהארץ, מלבד במקרים נצרכים. גם האדמו"ר הנוכחי, רבי שמואל ממשיך בדרך זו. רבי שמואל גם מתנגד לנסיעה לנופש או לשבתות במלונות אף בארץ.
בשל מוצאה של החסידות ברוסיה הלבנה הלבוש שונה מעט מהמקובל בחצרות אחרות. חסידי סלונים הולכים בחליפה ארוכה ופתוחה שמתוכה בולט טלית קטן. חסידי סלאנים הולכים בחליפה סגורה בסגנון החסידי הנפוץ. חסידים רבים וכן האדמו"רים האחרונים הולכים כשפאותיהם מאחורי האוזן, שלא כמקובל בדרך כלל אצל חסידים. שפת הדיבור הנפוצה בחסידות היא עברית. בפלג סלאנים היידיש נפוצה יותר. רבים מפלג זה משתייכים ליישוב הישן וחלק קטן אינו משתתף בבחירות בישראל.
האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי מסלונים
האדמו"ר הרב שמואל ברזובסקי מסלונים
רבי אברהם וינברג מסלאנים
חסידים מפורסמים
- הרב משה מידנר - נכדו של ה"יסוד העבודה". ממנהיגי החסידות באירופה, ומנהל רוחני של ישיבת תורת חסד בברנוביץ'.
- הרב משה קלירס - רבה של טבריה
- הרב אשר זאב ורנר - אב"ד טבריה
- הרב חיים ורנר - משפיע חסידי מפורסם, בנו של הרב אשר זאב.
- אהרן סורסקי - סופר וביוגרף חרדי.
- הרב אברהם רובין - ראש מערכת הכשרות "בד"צ מהדרין" רחובות.
ספרי החסידות
תורתם של האדמו"רים מודפסת לאחר פטירתם[11].
- משה חיים קליינמן, אור ישרים - דברי תורתם של ארבעת אבות החסידות, רבי מרדכי מלעכוויטש, בנו רבי נח, רבי משה מקוברין ורבי אברהם מסלונים. בריסק תרפ"ד.
- תורת אבות - ליקוטים של דברי תורה מאדמו"רי לעכוויטש, קוברין וסלונים, בנושאי עבודת ה', התקשרות לצדיקים והמועדים. ספר זה זכה לתפוצה אף מחוץ לחסידות בשל ייחודו בליקוט אמרות קצרות וחריפות לפי נושא. הספר יצא לראשונה על ידי רבי שלום נח בשנת תשכ"א. רבי שלום נח הוסיף הקדמה ארוכה על דרכה של חסידות סלונים.
- הרב אהרן לוריא, עבודת פנים - מכתבים ודברי תורה
- הרב יוסף פראגר[12], כתבי ר' יאשע שו"ב - סיפורי מעשיות מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש ואדמו"רי השושלת.
- הרב משה מידנר[13], כתבי קודש, סיפורים על צדיקי החסידות והשושלת מכתבי הרב אהרן לוריא, ירושלים תשכ"ו
- רבי מרדכי חיים קסטלניץ, סיפורי מרן הרמ"ח, סיפורים על צדיקי החסידות והשושלת, בעריכת הרב פנחס שמעון קופלוביץ (חתנו של רבי אברהם וינברג (השלישי)), בני ברק תשכ"ט
- רבי מרדכי חיים קסטלניץ, מאמר מרדכי, דברי תורה וסיפורים שסיפר, בעריכת נכדו זאב סלונים, ירושלים תשס"ב
- יאיר שוורצמן, יהי אור, תולדות החסידות וסיפורים על האדמו"רים
- הרב ישראל שמעון קסטלניץ (אחיינו של הרב מרדכי חיים), מזקנים אתבונן, דברי תורה וסיפורים בעיקר מאדמו"רי וחסידי סלונים. בעריכת נכדו יוסף וינברג, ירושלים תשס"ז
- הרב אשר ארקוביץ, אשרי האיש, דברי תורה וסיפורים מאדמו"רי וחסידי סלונים. בעריכת חיים שפירא, ירושלים תש"ע
- עזריאל זליג וינברג, זיכרון עוז, קורות אדמו"רי סלונים וגדולי החסידים
קישורים חיצוניים
- בית אברהם סלונים, באתר עולם התורה
- סלאנים - באר אברהם, באתר עולם התורה
- אלי אשד, שומר המורשת של הגאון מווילנה, בבלוג "היקום של אלי אשד"
- מערכת נענע, פרופ' דוד אסף על חסידות סלונים, באתר של "רשת 13", 17 ביוני 2010 (במקור, מאתר "nana10")
- שלום ירושלמי, התנתקות אנשי סלונים מהמדינה הושלמה, באתר nrg, 21 ביוני 2010
- אהרן (אלן) נדלר, הסינתזה בחסידות סלונים בין חסידות ללימוד תורה בנוסח המתנגדים, בתוך: עמנואל אטקס (עורך), ישיבות ובתי מדרשות, תשס"ז, עמ' 395–415
- בנימין בראון, Kedushah: The Sexual Abstinence of Married Men in Gur, Slonim and Toldos Ahron
הערות שוליים
- ^ זכרונות יחזקאל קוטיק, פרק 15.
- ^ חתנו של הרב דוד וינפלד (חותנו בזיווג שני של הבית ישראל מגור).
- ^ רשימת הקהילות ורשימה שמית חלקית של מאות חסידים, נמנו בקונטרס "אלה אזכרה" בסוף ספר "זיכרון קדוש". על קהילת סלונים בלודז' יצא ספר בעריכת אהרן סורסקי בשם "זכר קדושים".
- ^ מרדכי מאיר, "הילולת האדמו״ר שהפכה ליום זיכרון לשואה אצל חסידי סלונים", המעיין, טבת תשס"ח, עמודים 65-67
- ^ היה בנו של אלכסנדר מעשירי לובלין. ראו אודותיו בפורום היידי אידישע וועלט פארומס.
- ^ על חסידי סלונים בטבריה ראו עוד: ברוך לב, חיים שיש בהם, פרק טבריה של מעלה.
- ^ על פי מספר הרשומות באלפון היוצא על ידי מוסדות החסידות לשנת 2018-2019
- ^ חשיפה: מסמכי הויקיליקס של אגודת ישראל מייתרים את הפריימריז באתר בחדרי חרדים.
- ^ נכדו של הרב יוסף וינברג (אחיינו של רבי אברהם וינברג השלישי).
- ^ הסכמת רבי מרדכי חיים סלונים לספר בית אברהם.
- ^ ראו בערכיהם.
- ^ שו"ב העיר בריסק ומחבר ספר "מנחת יוסף" על הלכות טרפות.
- ^ נכדו של בעל ה"יסוד העבודה"
