חצי האי קרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־08:20, 30 באוגוסט 2019 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "ארה"ב" ב־"ארצות הברית")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:אי

פרמטרים [ שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

סוג לא תואם [ אוכלוסייה ]

חצי האי קרים
תמונת לוויין של חצי האי קרים
תמונת לוויין של חצי האי קרים
נתונים גאוגרפיים
מיקום מזרח אירופה
קואורדינטות 45°18′N 34°24′E / 45.3°N 34.4°E / 45.3; 34.4
סוג חצי אי
שטח 26,100 קמ"ר
גובה מרבי 1,545 מטר
נתונים מדיניים
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
(דה יורה)
רוסיהרוסיה רוסיה
(דה פקטו, ללא הכרה בינלאומית)
אוכלוסייה 2.4 מיליון[1] (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).)
Black Sea map he.png

חצי-האי קריםאוקראינית Піво́стрів Кри́м, ברוסית Полуо́стров Кры́м) הוא חצי אי לחופו של הים השחור הממוקם בדרום אוקראינה, דרומית-מערבית לשטחה של הפדרציה הרוסית. במרץ 2014 הכריזה רוסיה על סיפוח חצי האי באופן חד צדדי, מהלך שלא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית וגונה על ידי האומות המאוחדות .

במרץ 2014, בעקבות הדחתו של הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' במהפכה האוקראינית (2014), פלשו כוחות מזוינים מיוחדים של רוסיה ובדלנים פרו-רוסיים אל מבני ממשלה מרכזיים, בסיסים צבאיים ומתקני תקשורת של מדינת אוקראינה, והכריחו את הרשויות המקומיות לערוך משאל עם בלתי-חוקי על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". ב-18 במרץ סיפח הקרמלין רשמית את קרים לשליטת הפדרציה הרוסית.[2] רוב הקהילייה הבינלאומית (למעט זימבבואה, סוריה, ניקרגואה, סודאן, ארמניה, צפון קוריאה ובוליביה) אינה מכירה בסיפוח ומחשיבה את קרים כטריטוריה אוקראינית. אוקראינה ממשיכה לתבוע את זכותה על קרים. בתגובה לסיפוח הלא-חוקי, הטיל המערב, בראשות ארצות הברית והאיחוד האירופי, סנקציות כלכליות על רוסיה.[3][4]

גאוגרפיה

את חצי-האי קרים מקיפים הים השחור וים אזוב. הקשר היחיד בין חצי-האי לבין היבשת הוא דרך מצר יבשה הידוע בשם "מצר פרקופ", אשר רוחבו נע בין 5 ל-8 ק"מ. הנקודה המזרחית ביותר בחצי האי, היא חצי-האי הקרצ'י, והנקודה המערבית ביותר - הטרחאנקוט. אורכו של חצי-האי, מצפון לדרום, 207 ק"מ, וממזרח למערב - 324 ק"מ; שטח חצי-האי 26,100 קמ"ר, והיקפו כ-2500 ק"מ.

72 אחוזים משטח חצי-האי הם המישורים שלחופי הים השחור הנקראים "הסטפ" (ערבות). 20% משטחו הם הרי היאלה-דאג, המקבילים לחופו הדרום-מזרחי במרחק של כ-10 ק"מ ממנו. שאר 8% הם אגמים. חוף חצי-האי משופע במפרצים ומעגנים, ולכן יש בו נמלים רבים, שהחשוב בהם הוא נמל סבסטופול.

האקלים בחלקי הערבה של חצי האי הוא יבשתי, ממוזג חם, בעל חורפים קרים יחסית ומשקעים בכמות של 300–500 מ"מ. המשקעים בחלק ההררי של חצי-האי נעים בטווח 1,200-1,000 מ"מ ואזור זה מיוער. הרצועה בדרום חצי-האי, בין ההרים לים, היא בעלת מאפיינים סוב-טרופיים ואקלימה דומה לאקלים ים-תיכוני.

התעשייה העיקרית בקרים היא תעשיית התיירות - בשל האקלים הנוח, חופו הדרום-מזרחי של חצי-האי, הקרוי לעיתים "הריביירה הרוסית", משופע בערי קיט, שהחשובות שבהן הן פאודוסיה, אופטוריה ויאלטה. כמו כן ישנן בחצי-האי תעשיות יין, שמן ודיג. בירת חצי האי היא העיר סימפרופול.

חי וצומח

מאחר שבחצי-האי שלושה אזורי אקלים (ערבתי-ממוזג, ממוזג-הררי וים-תיכוני), הוא עשיר במיני צמחים ובעלי חיים. ידועים בו יותר מ-2700 מינים של צמחים עילאיים. צמחים רבים בחצי האי קרים הם רליקטים מאזורים חמים מלפני תקופת הקרח. בין אלה יש את הקטלב המצוי (Arbutus andrachne) ואורן קרים (תת-מין של האורן השחור Pinus nigra). אחרים הם רליקטים מתקופת הקרח עצמה ואינם מצויים בקרבת ההרים, אלא רק בקווי רוחב צפוניים יותר. בין אלה נמצא שדר מכסיף (Betula pendula) וקלתאה ביצתית (Caltha palustris). כ-140 ממיני הצמחים באי אנדמיים לו. בין אלה מצויים אדר סטיבן (Acer stevenii), כרבולת פלאס (Onobrychis pallasii), עוזרר פויארקובה (Crataegus pojarcoviae) ואחרים.

אזור הערבה של חצי-האי מאופיין בערבה של לענה ובן-אפר. באזור ההררי שולט יער, בו העצים העיקריים הם אלון, אשור, אורן ועצים מהסוג Carpinus. האזור הים-תיכוני ברצועת החוף שמדרום להרים, מאופיין בעצי ערער, אלון, אלה (Piscia mutica) וקטלב, כמו גם צמחי עצבונית וקיסוס.

עולם החי עשיר, אך פחות מזה של הארצות השכנות. מבין היונקים מצויים 5 מיני חדפים ומין אחד של קיפוד, 18 מיני עטלפי-חרקים, שני מיני ארנבאים (ארנבת השדה וארנבון אירופי), 16 מיני מכרסמים, 7 טורפים (דלק סלעים, סמור, חמוס גמדי, גירית, שועל מצוי וכלב דביבון) ופרסתנים (אייל אציל, אייל הכרמל, כבש מופלון, חזיר בר ומתבצעת השבה של יחמור אירופי).

בקרים מצויים כ-300 מיני עופות (117 מקייצים, 61 יציבים), 14 מיני זוחלים (צב ביצות אירופאי, 6 מיני לטאות ו-7 מיני נחשים, מהם אחד ארסי), 6 מיני דו-חיים (מין אחד מכל משפחה: טריטון, קרפדה, צפרדע, חפרית, אילנית ובומבינה) ו-36 מיני דגי מים מתוקים.

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

תושביו הקדומים ביותר של חצי-האי הם הקימרים, אשר הובסו על ידי הסקיתים במאה ה-7 לפנה"ס ושאריתם נמלטה להרים ונודעה בעתיד בתור הטאורים. באותה תקופה החלו מתיישבים בחצי-האי מתיישבים מיוון, אשר ייסדו את חרסונסוס (חרסון), תיאודוסיה ופנטיקפיאום (כיום קרץ').

בשנת 438 לפנה"ס נטל מושל העיר פנטיקפיאום את התואר מלך והפך בכך את עירו לעצמאית. שושלתו החזיקה מעמד במשך מעט יותר משלוש מאות שנה, עד אשר המלך האחרון, פאיריסאדס ה-5, הסכים להיות נתין של מיתרידטס השישי, מלך פונטוס בשנת 114 לפנה"ס על-מנת לקבל הגנה מהסקיתים. חצי מאה לאחר מכן, בשנת 63 לפנה"ס, מסר פומפיאוס את פנתיקפיאום לבנו של מיתרידטס, כאות הוקרה על כך שעזר לרומאים במלחמה באביו. בשנת 15 לפנה"ס שבה פנתיקפיאום להיות חלק מממלכת פונטוס, הפעם בתור חלק מהאימפריה הרומית.

בשנים שלאחר-מכן נשלט חצי-האי על ידי הגותים, ההונים, הבולגרים והכוזרים. בשנת 967 נכבש חצי-האי על ידי סוויאטוסלאב נסיך קייב והפך לנסיכות טמוטרקאן. בשנת 988 כבש ולדימיר, בנו של סוויאטוסלאב, את העיר הביזנטית חרסונסוס ובעקבות זאת הוא התנצר בעיר זו. ברם, מאוחר יותר, עזבו הרוסים את אזור קרים, והוא שב לשליטת הביזנטים. לאחר מכן, אחרי היחלשותה וחלוקתה של הקיסרות הביזנטית, התיישבו בחופי חצי-האי אנשי ונציה; אלה בתורם גורשו על ידי יריביהם מג'נובה, אשר התיישבו באופטוריה וקאפה (כיום פאודוסיה).

ב-1441, לאחר הבסת אורדת הזהב על ידי טימור לנג, הקימו הטטרים של קרים, שהיו תושבי האזור מאז פלישת ההונים, ח'אנות (ממלכה) נפרדת תחת חאג'י גיריי. מאוחר יותר, בשנת 1475 כבשו הטורקים את מושבות הגנואזים בחופי חצי-האי, והפכו את ח'אנות קרים לממלכה נתינה שלהם.

היסטוריה מודרנית

בשנת 1654 איחד חמלניצקי את אוקראינה עם רוסיה לאחר ששחרר אותה מהשלטון הפולני. בשנת 1774 הובסו הטורקים במלחמת רוסיה-טורקיה הראשונה, ובשנת 1783 הח'אן האחרון של קרים ויתר על הכס והעביר את ממלכתו לרוסיה. למושל המחוז החדש מונה הנסיך גריגורי פוטיומקין, אשר מיד פתח ביישוב חצי-האי והחופים הסמוכים לו ובפיתוח הצי הרוסי בים השחור. פיתוח זה התעצם לאחר מלחמת רוסיה-טורקיה השנייה, שכתוצאה ממנה התבסס מעמדה של רוסיה בים השחור בכלל ואחיזתה בקרים בפרט.

ברבע השלישי של המאה ה-19, לאחר מלחמת קרים, החלו טטרים קרימיים רבים לעזוב את מולדתם בשל הרס התשתיות כתוצאה מהמלחמה, ורבים מהם התיישבו בטורקיה. לאחר מהפכת אוקטובר הכריזו הטטרים של קרים על הקמת הרפובליקה העממית של קרים, אך היא החזיקה מעמד רק בין דצמבר 1917 ובין ינואר 1918 ונפלה לידי הבולשביקים. בשנות מלחמת האזרחים הרוסית, חצי-האי קרים היה מעוזם של ה"לבנים", והוא נכבש שוב על ידי ה"אדומים" המהפכנים רק בשנת 1920, בעקבות מבצע פרקופ. בשנת 1921 הפך חצי-האי קרים לרפובליקה אוטונומית בתוך הרפובליקה הפדרטיבית הרוסית, וכעבור שנה הפך לחלק מברית המועצות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשלהי קיץ 1941 נכבש חצי-האי על ידי הגרמנים לאחר התנגדות ולוחמה עיקשת משני הצדדים. רק העיר סבסטופול הצליחה להחזיק מעמד עד ליולי 1942 (וזכתה על כך לתואר "עיר גיבורה"). מספטמבר 1942 ועד מאי 1944 נוהל חצי-האי במסגרת "מחוז קרים" (Generalbezirk Krim).

עם שחרור חצי-האי על ידי הכוחות הסובייטיים, במאי 1944, הוחל באופן מידי בגירוש הטטרים מקרים כענישה קולקטיבית על כך ששיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. תוך ארבעה ימים (מ-18 במאי ועד 21 במאי) גורשו מחצי-האי כל הטטרים; כ-46% מתוכם מתו ברעב ובמחלות. הטטרים של קרים זוכו רק בשנת 1967, אבל גם אז נאסר עליהם לשוב לקרים, ואיסור זה בוטל רק עם סופה של ברית המועצות.

בשנת 1945 הפך חצי-האי מרפובליקה אוטונומית למחוז מן השורה בתוך הרפובליקה הרוסית, ובשנת 1954 הועבר משליטתה לרפובליקה האוקראינית כמחווה של רצון טוב לציון השנה ה-300 לאיחודה של אוקראינה עם רוסיה. לכן, עם נפילת ברית המועצות, הפך חצי-האי לחלק מאוקראינה ולא מרוסיה, למורת-רוחה של האוכלוסייה המקומית, הרוסית ברובה. הדבר גרם למתיחות בין רוסיה לאוקראינה, אשר הוחמרה נוכח העובדה שסבסטופול הייתה הבסיס של צי הים השחור הרוסי. בסופו של דבר המתיחויות נפתרו, וקרים הוכרז על ידי אוקראינה כרפובליקה אוטונומית.

על פי מפקד אוכלוסין משנת 2001, אוכלוסיית חצי האי מונה כ-2.4 מיליון תושבים, מהם כ-60% רוסים, 25% אוקראינים וכ-10% טטרים של קרים.

סיפוח חצי האי לרוסיה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – המתיחות בחצי האי קרים (2014)

בשנת 2014 בעקבות אירועי יברומאידאן העלתה שוב את שאלת החזרה של חצי האי קרים בחזרה לשליטה רוסית, בעקבות הפגנות המוניות סמוך למבנה הפרלמנט המועצה העליונה של הרפובליקה האוטונומית של חצי האי קרים שבמהלך ההפגנה הורד הדגל האוקראיני על ידי התושבים (שרובם המוחלט ממוצא רוסי ולא דוברים אוקראינית) הוחלף בדגל רוסי, בעוד התושבים קוראים לערוך משאל עם שיחליט האם חצי האי קרים יישאר תחת ריבונות אוקראינית או יועבר לריבונות רוסיה. בעקבות הפרעות באוקראינה ובמיוחד בקייב הוחלט על ידי המועצה של קרים לשמירת השקט באי להציב חמושים רובם ילידי המקום. למרות הסכם שכירות בין רוסיה לאוקראינה אשר מרשה המצאות עד 25,000 חיילים רוסים בחצי האי ובסיס צבאי ימי (אשר נמצא בחצי האי קרים מלפני 250 שנה מימי יקטרינה הגדולה), בתגובה למעשים אלו הכריז שר החוץ של אוקראינה על פלישה צבאית של צבא רוסיה לחצי האי בעוד רוסיה הכחישה את הדברים בטענה שכוחות רוסיים לא פעלו בשטח המדובר.[5] ב-16 במרץ 2014 נערך משאל עם בחצי האי קרים, בניגוד לעמדת אוקראינה, האם להסתפח לרוסיה. על פי תוצאות משאל העם 85% מהתושבים הגיעו להצביע, מתוכם 97% הצביע בעד חזרה לגבולות רוסיה (אשר היו בה עד שנת 1954). ב-17 במרץ 2014 קרים הכריזה על עצמאותה וביקשה מרוסיה להסתפח אליה ולמחרת בעקבות אישור הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית, סופחה רשמית לרוסיה.

כלכלה

כלכלת חצי האי מבוססת בעיקר על ענפי התיירות, התעשייה והחקלאות. כמו כן, יש חשיבות גדולה לכך שבחצי האי נמצא בסיס מרכזי של הצי הרוסי בים השחור. התעשייה מרוכזת באזור הצפוני של חצי האי בעיר ג'נקוי, בעיר הבירה סימפרופול ובערי נמל סבסטופול וקרץ'.

התעשייה העיקרית של אזור קרים היא תעשיית התיירות - בשל האקלים הנוח, חופו הדרום-מזרחי של חצי-האי, הקרוי לעיתים "הריביירה הרוסית", משופע בערי קיט, שהחשובות שבהן הן פאודוסיה, איפטוריה סודאק ויאלטה - מושב הקיץ לשעבר של הצארים הרוסיים. כמו כן, בחצי-האי ישנה תעשיית יין מפותחת המושכת מבקרים רבים מכל רחבי אירופה.

חשיפה לים איפשרה את פיתוח ענף הדיג, המספק חלק ניכר מצריכת המזון הימי במדינה. בזכות אקלים נוח, קרים היווה מקום מרכזי באוקראינה לגידול משמש, אפרסק דובדבנים ופירות אחרים.

ממשל

סמל קרים דגל קרים
סמל קרים
דגל קרים
בניין הפרלמנט של קרים

בתחומי חצי האי קרים נמצאת הרפובליקה של קרים ובראשה ראש המדינה, שנבחר בבחירות ישירות על ידי העם. קודם לכן נשיא קרים מונה על ידי נשיא אוקראינה. לאחר הסיפוח לרוסיה ראש הרפובליקה נקרא ראש קרים. מאז 2014, בראש הרפובליקה עומד אלכסיי אקסיונוב, שכיהן בעבר כראש ממשלת קרים וכיו"ר המפלגה הפרו-רוסית "אחדות רוסית".

המועצה המחוקקת היא מועצת המדינה של קרים ובה 75 מושבים. בבחירות הפרלמנטריות שנערכו בספטמבר 2014 זכו 2 מפלגות בלבד: רוסיה המאוחדת שזכתה ב-71.06% וב-70 מושבים והמפלגה הליברל-דמוקרטית שזכתה ב-8.14% ובחמישה מושבים בלבד.

ספורט

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אליפות קרים בכדורגל

תחום הספורט הפופולרי ביותר בחצי האי קרים הוא הכדורגל ושתי קבוצות הכדורגל הגדולות ביותר הן טאבריה סימפרופול (שבינתיים עברה למחוז חרסון באוקראינה והוקם לה מועדון כדורגל חלופי בסימפרופול) וקבוצת סבסטופול.

ישנם גם מועדוני הוקי קרח (כמו צ'רנומורץ סבסטופול), קטרגל, כדורעף וכדורסל (כדוגמת מוסון סבסטופול) אך אלה לא פופולריים כמו מועדוני הכדורגל.

לקריאה נוספת

  • יחזקאל קרן, יהדות קרים מקדמותה ועד השואה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשמ"א - 1981.
  • מיכאיל טיאגלי, "היודנראטים בחצי האי קרים בתקופת הכיבוש הגרמני", דפים לחקר השואה, כ"ג, 2010, עמ' 29- 47

קישורים חיצוניים

הערות שוליים