טוארג
 | |
| טוארג מהרי הוגר שבאלג'יריה יושב על החול | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 1,200,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| שפות | |
| שפות טוארג, האוסה, ערבית, צרפתית | |
| דת | |
| האסלאם מעורב באמונות מסורתיות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| ברברים |
הטוארג הם שבטי רועים נודדים המתגוררים בעיקר במדבר סהרה שבצפון אפריקה[1][2]. בני שבטי הטוארג מכנים עצמם "קל טאמאשק" או "קל טאמג'אק" - דוברי שפת הטאמאשק, אימוהח', אימאזאח'ן או אימאשאג'ן (האנשים החופשיים).[3] השם טוארג ניתן להם על ידי מגלי ארצות והיסטוריונים מימי ליאו אפריקאנוס(אנ')[דרוש מקור].
כיום הטוארג נפוצים בעיקר במערב אפריקה. יש להם כתב עתיק אשר שימש אותם במשך מאות שנים אשר נקרא טיפינאר.
אטימולוגיה
מקור השם "טוארג" ומשמעותו נידונו רבות. ככל הנראה המילה Twārəg היא כינוי הרבים של Tārgi, שמשמעותה בעבר הייתה "תושב טארגה" - אזור המיוחס לאזור פאזן שבלוב.[4] בני הטוארג לובשים בעיקר גלימות כחולות ולכן מכונים גם האנשים הכחולים.
היסטוריה
הטוארג הם צאצאי הברברים שחיו באזור של לוב של ימינו. הרודוטוס הזכיר בכתביו עם עתיק באזור זה שנקרא "גרמנטים". עדויות ארכאולוגיות לכך נמצאו בחורבות גרמה. עם זה התרחב אחר כך דרומה אל הסאהל.
במשך אלפיים שנה הפעילו הטוארג את מסחר השיירות באמצעות גמלים במדינות שמדרום לסהרה. הם קישרו בין הערים הגדולות של דרום הסהרה לחוף הדרומי של הים התיכון באמצעות חמישה נתיבי סחר מדבריים[2].
הטוארג אימצו את תרבות הנוודות מרועי גמלים ערביים והסתמכו על גמלים כמקור תנועה, מזון ומשאבים. שבויים שנלקחו במהלך פשיטות או מלחמות היו הופכים לעבדים שהיוו את כוח העבודה העיקרי.
טרום הפלישה הצרפתית לאפריקה היו שבטי הטוארג מאורגנים במספר קונפדרציות אשר כל אחת מהן כללה כתריסר שבטים. לכל קונפדרציה היה מנהיג מסורתי שנקרא "אמנוקל" שעמד בראש מועצת ראשי השבטים. שמות הקונפדרציות: "קל אחגר", "קל אג'ר", "קל אייר", "אדראר אנ פוגאס", "איוולמדן" ו"קל גרס".
בסוף המאה ה-19 התנגדו הקונפדרציות לפלישה הצרפתית למולדתם במרכז הסהרה כחלק מהפרויקט הקולוניאליסטי הצרפתי. החרבות רחבות הלהב של הטוארג לא הצליחו להתמודד עם הנשק הטכנולוגי של הצרפתים ולאחר מספר מקרי טבח משני הצדדים,[5], הוכנעו הטוארג ואולצו לחתום על אמנה במאלי ב-1905 ובניז'ר ב-1917. בדרום אלג'יריה נתקלו הצרפתים בהתנגדות הגדולה ביותר מקונפדרציית האחגר. האמנוקל, מוסה אק אמאסטאן, נלחם מספר רב של קרבות בהגנה על האזור. לבסוף, הצרפתים הצליחו להשתלט על אדמות הטוארג והקונפדרציות השבטיות פורקו ואורגנו מחדש תחת השלטון הצרפתי.
עצמאותן של המדינות האפריקאיות בשנות השישים של המאה ה-20 הביאו לחלוקה מלאכותית של שטחי הטוארג למדינות המודרניות ניז'ר, מאלי, אלג'יריה, לוב ובורקינה פאסו.
ריבוד תרבותי מסורתי
חברת הטוארג היא היררכית ומחולקת לפי אצולה ואריסות. כל שבט (טוואשט) בנוי ממספר חמולות ומונהג על ידי הצ'יפים המאחדים אותם הנקראים "אמגאר". סדרה של שבטים יכולים להתאגד תחת אמנוקאל וליצור קונפדרציית "קל".
אצולה
עבודת המרעה יוחדה והוגבלה בהתאם למעמד החברתי. האצולה הגבוהה הייתה של לוחמים אריסטוקרטיים אשר ניהלו את הגנת השבטים, את ההתקפות ואת המסחר ארוך הטווח. תחתיהם היו מעמדות הביניים בעלי משלחי היד והמלאכות.
שטחי הטוארג
בני הטוארג מכסים שטח גדול הכולל את רוב מרכז ומערב המדבר סהרה וחלקו המרכז של צפון הסאהל. בני הטוארג אינם רואים את הסהרה כמדבר אחד אלא כמדבריות רבים ולכן הוא נקרא על ידם "טינארוון" (המדברים).
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Q&A: Tuareg unrest". BBC. נבדק ב-2008-01-04.
- ^ 2.0 2.1 "Who are the Tuareg?". Smithsonian Institution. נבדק ב-2007-11-03.
- ^ ראו Rodd 1926.
- ^ see Alojali et al. 2003: 656, s.v. "Targa").
- ^ "Charles de Foucauld - Sera béatifié à l'automne 2005". נבדק ב-2007-11-03.
