טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים
טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (באנגלית: Positron Emission Tomography, ובראשי תיבות: PET) היא טכנולוגיית דימות רפואי ברפואה גרעינית, המבוססת על פליטת פוזיטרונים. לצורך הדמיית PET מזריקים לגוף מולקולות המשתתפות בפעילויות ביולוגיות בגוף שבהן החליפו את אחד האטומים באיזוטופ רדיואקטיבי המתפרק בהתפרקות בטא פלוס ופולט פוזיטרון. בשל רדיואקטיביות זו פולטים החומרים פוזיטרונים בעודם בגוף האדם. מיד לאחר פליטתם מתנגשים הפוזיטרונים באלקטרונים והזוג מתאיין תוך כדי פליטת שני פוטונים של קרינת גמא בכיוונים כמעט מנוגדים. המתקן שבתוכו מצוי הנבדק רגיש לקרני גמא כפולות, וחיישניו מחוברים למחשב, המעבד את המידע שהעבירו ויודע לזהות על פיו את האזור שבו נפלטו הקרניים.
החומר הנפוץ ביותר בבדיקות PET הוא פלואורו-דאוקסי-גלוקוז (fluorodeoxyglucose, או בראשי תיבות: FDG), שהוא אנלוג של מולקולת גלוקוז שבו אחת מקבוצות ההידרוקסיל הוחלפה באיזוטופ הרדיואקטיבי פלואור-18. ההנחה היא שאזורים פעילים בגוף, ובמיוחד גידולים סרטניים, צורכים כמויות גדולות של גלוקוז ובשל כך צפויות להתרחש בסביבתם פליטות גמא רבות. האומדן שמספק ה-PET לגבי מיקומם וזמנם של תהליכים פיזיים ומנטליים נחשב לגס יחסית, אם כי יש לו יתרון על פני CT או MRI בזיהוי בלוטות לימפה עם גרורות, בעיקר אם בלוטות אלו קטנות מ-1 ס"מ (עובי חתך נפוץ).
החסרונות של בדיקת ה-PET הם שמכשיר ההדמיה יקר מאד ולפיכך זמינותו נמוכה. כמו כן האיזוטופים בהם משתמשים הם בעלי זמן חיים קצר יחסית, למשל לפלואור-18 זמן מחצית חיים של 110 דקות ואיזוטופים אחרים בשימוש הם בעלי זמן מחצית חיים אף קצר יותר. לכן יש להכין את החומרים המוזרקים בקרבת המכשיר, לרוב על ידי ציקלוטרון. בנוסף, לא מומלץ לעבור בדיקה בו בתדירות גבוהה בשל נזק בריאותי שהוא עלול לגרום. לאחרונה משלבים בדיקה זו עם טומוגרפיה ממוחשבת - בדיקת PET-CT שהיא מדויקת יותר.
קישורים חיצוניים
דף ה-PET בפורטל ה-MRI והדימות המוחי
