טופי עתיקה
| מדינות | ברזיל |
|---|---|
| אזורים | נכחדה |
| דוברים | נכחדה |
| שפת אם | נכחדה |
| כתב | אלפבית לטיני |
| משפחה |
|
| לאום | נכחדה |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
טוּפִּי עתיקה או טופי קלאסית היא שפה מתה שדוברה בפי בני הטופינמבה, קבוצת שבטים אינדיאנית, באזור ברזיל היום, בעיקר לחוף הים, עד הכחדתה בתחילת המאה ה-18 על ידי הפורטוגלים. טופי עתיקה נמנית עם תת-המשפחה טופי-גוארני, במשפחת השפות הטופיות. בתחילת תקופת הקולוניאליזם שימשה השפה כלינגואה פרנקה לאורכה של ברזיל על ידי אירופים כאינדיאנים, ובאותה בתקופה אף נכתבו בה יצירות ספרותיות, אך מאוחר יותר דוכא שימושה והיא נכחדה. הניב היחיד בה הנמצא בשימוש כיום הוא ניֶאֶנגַטוּ (IPA: [ɲɛʔẽŋaˈtu]).
היסטוריה
מאחר שהאוכלוסייה בה נוצרה השפה ודוברה הייתה אנאלפביתית אין ידיעות בכתב על קורות השפה, לכן עד המפגש עם האירופים במאה ה-16 היסטוריית שפה זו עלומה. ידוע שעם בוא האירופים, יחד עם מספר שפות אחרות מתת-המשפחה טופי-גוארני, הייתה זו השפה המדוברת ביותר לאורך כל רצועת החוף של השטח הידוע כיום כברזיל מפארה עד סנטה קטרינה ובאגן הריו דה לה פלטה.
הרשומות הראשונות המזכירות את השפה בשמה מתוארכות לתחילת המאה ה-16, אך המסמכים הראשונים המכילים מידע ממשי עליה השפה נכתבו ב-1575 ואילך, על ידי המיסיונרים ז'וזה דה אנשייטה הפורטוגזי ואנדרה טיווה הצרפתי שתרגמו תפילות קתוליות וסיפורים תנ"כײם לשפה זו. אירופי חשוב נוסף הוא ז'אן דה לרי שכתב את השיחון הראשון, וכנראה היחיד, לטופי עתיקה, בו הוא תרגם גם דיאלוגים שלמים. שיחון זה חשוב ביותר שכן הוא המקור הטוב ביותר להבנה כיצד דוברה הלכה למעשה.
ב-200 או 300 השנים הראשונות בהיסטוריה הברזילית כל קולוניאליסט שנשלח לברזיל למד את השפה בניב בו דיברו בני הטופינמבה כאמצעי לתקשורת עם הילידים ועם קולוניאליסטים קודמים שהתיישבו באזור ואימצו את השפה.
אנשי מסדר הישועים לא רק שלמדו את השפה, אלא אף עודדו את המקומיים לשמור עליה. כחלק מעבודת המיסיון, תורגמו כתבי הקודש הנוצריים לטופי, ואף נכתבו יצירות מקוריות בשפה זו. ז'וזה דה אנשײטה כתב למעלה מ-4,000 שורות שירה בשפה, גם ספר דקדוק ראשון נכתב על ידיו. לואיס פיגואיירה, דמות חשובה נוספת בת התקופה, כתב ספר דקדוק נוסף בטופי שפורסם ב-1621. במחצית השנייה של המאה ה-18 פורסמו עבודותיהם של אנשײטה ופיגואיירה מחדש, והאב בתנדורף כתב קטכיזם מקיף בטופי. עד אז השפה הייתה לשפת הכמורה באזור ולמעשה שמשה כשפה הרשמית והלאומית בברזיל, אך כתיבה בשפה זו התרחשה לעיתים נדירות בגלל המונופול הכנסייתי על האוריינות.
כשראש הממשלה הפורטוגזי המרקיז דה פומבל גרש את הישועים מתחום ממלכת פורטוגל בשנת 1759 השפה דעכה במהירות, בעיקר בגלל מיעוט אחיזתה בברזילאים שאינם משתייכים לכמורה המגורשת. סיבה נוספת לדעיכת השפה היא עליית קרן הפורטוגזית, עם גל ההגירה הגדול מפורטוגל בתחילת המאה ה-18 בעקבות גילוי מרבצי זהב, יהלומים ואבני חן בפנים ברזיל. טופי עתיקה שורדת עד היום, בדמות הניב המודרני ניֶאֶנגַטוּ, באזורים מבודדים בלב ברזיל, שם היא מדוברת לרוב בפי ילידים, אך במקומות מעטים נמצאת גם אוכלוסייה ממוצא אירופי והשפה מדוברת גם בפיהם.
מחקר
הראשונים לחקור את השפה לא היו בלשנים מנוסים, כי אם מיסיונרים נוצרים קתולים חדורי רצון להבין את הילידים על-מנת לשכנעם להמיר דתם לנצרות ולהיפטר ממנהגיהם ה"ברבריים" בעיני האדם האירופי (כמו קניבליזם, פוליגמיה ועוד).
לכן, ספר הדקדוק הראשון בטופית עתיקה, והיחיד שנכתב בזמן בו דוברה, מושפע מהתנאים והדעות הקדומות האירופיות. הספר משתמש בטרמינולוגיה הודו-אירופית למרות חוסר ההתאמה הבולט. נטייה זו בולטת בעיקר בעיסוק ב"שמות העצם" וב"פעלים" הטופיים, למרות שהראשונים נוטים בזמן והאחרונים אינם נוטים בזמן.
הראשון שחקר את השפה היה הישועי הספרדי ז'וזה דה אנשײטה, וכתביו מהווים את רוב רובם של המקורות הכתובים לחקר שפה זו. לאור עובדה זו, חלקיות המחקר ברורה, עקב חוסר באוצר מילים ששרד וחוסר בקולגות בנות זמנו של דה אנשײטה שיאזנו את ההשקפה האירופית הקולוניאליסטית.
הגיית השפה וכתיבתה
עד בוא האירופים לעולם החדש הייתה הטופי נטולת כתב, ודובריה - אנאלפביתים. כיום, מיוצגת השפה בוריאנט של האלפבית הלטיני. אבחנת העיצורים וקביעת דרך הכתיבה המקובלת כיום נעשתה על ידי ז'וזה דה אנשייטה, מיסיונר ישועי פורטוגזי בן המאה ה-16.
כבשפות אמריקאיות רבות, חסרה טופי עתיקה עיצורים רבים הנראים בסיסיים לאדם המערבי כעיצור מכתשי מקורב צדי (ל), שפתי-שיני חוכך אטום (פ רפה) ועוד רבים, ולעומתם מכילה עיצורים הנחשבים נדירים כדו-שפתי חוכך קולי (/β/) ואפיים טרום-סותמים (Prenasalized stops).
| אחורית | מרכזית | קדמית | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| סגורה | ˜u | ˜ɨ | ˜i | |||
| חצי-פתוחה | ˜ɔ | ˜ɛ | ||||
| פתוחה | ˜a | |||||
| * תוספת פונמה בהתאמה | ||||||
| סדקי | וילוני | חכי | בתר־ מכתשי |
מכתשי | דו־ שפתי | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אפי | ŋ | ɲ | n | m | ||||||||
| סותם | ᵑɡ | k | ⁿd | t | ᵐb | p | ||||||
| חוכך | h | ɣ | ʃ | s | β | |||||||
| מקיש | ɾ | |||||||||||
- לכל אחת מהתנועות גרסה מאונפפת הנכתבת על ידי הוספת טילדה מעל האות. כך לדוגמה Õ מייצגת /ɔ̃/.
- קיים גם סדקי סותם אטום (/ʔ/ - כמו א) שאינו נכתב אך נהגה בין שתי תנועות או בראש מילה המתחילה בתנועה. לעיתים מצוין על ידי אפוסטרוף (').
- לעיתים משתמשים בסימן הטעמה עלי (◌́) לציון ההברה המוטעמת.
לרוב המקורות, חצאי התנועות בשפה היו מעט יותר חוככות מסימני ה-IPA המייצגים אותן. כך Î היה מעין יו"ד חוככת יותר ([ʝ]) ו-Û נשמע מעט כמו [w]. כתוצאה מכך מילים שהושאלו מטופי על ידי פורטוגזית ברזילאית נכתבים עם gu כתעתיק Û.
גישה אחרת
הבלשן נתנאל סנטוס גומז חולק במעט על ממצאי אנשײטה. לדעתו לא קיימת /ɰ/ כחצי-תנועה, ואינו מחשיב את העיצור [ɣ]. אך מעל הכל אינו מקבל את האפיים טרום-הסותמים [ᵐb ⁿd ᵑɡ] (אם כי מכיר ב-/ŋ/) כפונמות, אלא רואה בהם אנפוף /k t p/ בהתאמה.
גומז מציין גם שההבחנה בין הסותמים לאפיים טרום-הסותמים רופפת עד כדי החשבתם כאלופונים - קביעה זו נתמכת באיות המגוון למילים כ-Umbu, שבכתבי מיסיונרים מוקדמים ובניבים ששרדו מאויתת חליפות גם Ubu, Umu, Umpu ו-Upu.
את התנועות המיוצגות בצמדים E/Ẽ O/Õ הוא מזהה כ-[e/ẽ] [o/õ].
מורפולוגיה
רוב המילים בטופי עתיקה מכילות הברה אחת או שתיים והן בעלות משמעויות רבות, לרוב ישנו קשר בין המשמעויות כך שאחת מהן היא המקורית והשנייה מגיעה משימוש מטפורי במילה, אם כי לעיתים אין קשר נראה לעין ביניהן.
- a = עגול / ראש / זרע
- oby = כחול / ירוק
- y = נוזל / מים / מעיין / נחל, נהר
- sy = אמא / מקור
בטופי, ישנן מספר צורות ליצירת מילים ארוכות יותר על דרך הלחם בסיסים:
- תדביק פשוט:
- arasy = ara + sy. יום + מקור = מקור היום, השמש.
- yîara = y + îara. אגם + אדון/גברת = גבירת האגם (דמות מיתולוגית)
- השמטת סופי או תחיליות המילים:
- takûarusu = takûara + ûasú. במבוק + גדול = עץ במבוק גדול.
- ערבוב מורכב יותר של כל המילה, ללא השמטה:
- taubaté = taba + ybaté. כפר + גבוה = שם של עיירה ברזילאית, שנבנתה במקור על פסגת הר.
בתדביק הפשוט צורת המילה המתקבלת תלויה בהטעמת הבסיס הראשון. אם הוא מלעילי הוא יגרום לרוב להשמטת העיצור הראשון בבסיס השני, לעיתים אף תושמט כל ההברה הראשונה. כך לדוגמה ñeenga + katú = ñeen-ngatú (שפה + טוב = השפה הטובה). אם, לעומת זאת, הבסיס הראשון מלרעי, לא יחול שינוי. כך לדוגמה itá + úna = itaúna (אבן + גדול = סלע).
לאחר הגעת המיסיונרים האירופאים, נוצרו בדרך זו מילים רבות למושגים שלא היו מוכרים לילידים, לדוגמה:
- îande + îara = îandeîara. שלנו + אדון = ישו
- Tupã + sy = Tupãsy. אל + אמא = מרים, אם ישו
מבנה דקדוקי
ככלל, טופי עתיקה היא שפה צירופית אך לעיתים היא מגלה מאפיינים מיזוגיים. כלומר, ברוב המקרים בהן מתווספות כמה מוספיות למילה הן יצמדו בצורתן המקורית למילה ולא יתאחו לכדי מוספית אחת. אם כי, אין בטופי עתיקה שרשור של מוספיות רבות עד כדי מילה שאת משמעותה ניתן לבטא במשפט שלם.
חלקי הדיבר
מאפייני חלקי הדיבר הטופײם שונים בצורה מהותית מהמקובלים בשפות מערביות.
פעלים
הפעלים לא נוטים בזמן ובמודוס (עצם הרעיון של מודוס נעדר מטופי עתיקה), אלא רק בגוף, וגם זה על ידי כינוי גוף שמתייחס אליהם ולא על ידי נטיית הפועל עצמו. כל המשפטים בטופי הם בזמן הווה.
נטיית הפעלים בגוף נעשית על ידי כינויי גוף שיכולים להיות סבילים או פעילים, כך -a זה "אני" שעשה פעולה (בדומה ל-I האנגלי), לעומת -xe המבטא "אני" שנעשתה עליו פעולה (כמו me האנגלי). לדוגמה:
- A-bebé = אני (פעיל)-עף = אני עף / אני יכול לעוף
- Xe-pysyk = אני (סביל)-תופש = נתפשתי
- A-î-pysyk = אני (פועלי)-הוא (סביל)-תופש = אני תפשתי אותו
למרות שאין הפעלים נוטים בזמן ניתן לדעת את זמן התרחשות הפעולה ברוב המקרים עקב האפשרות לזהות מילים המציינות זמן כמו koára - היום.
שמות עצם
שמות העצם אינם נוטים במין או במספר אך הם כן יכולים ליטות בזמן, בעזרת מוספית המצביעה עליו. כך abáûera פירושו "הוא שהיה פעם איש" ו-abárama תרגומו "הוא שיום אחד יהיה איש". הטיה זו יכולה לשמש ליצירת מילים חדשות לדוגמה המילה akangûera שפירושה גולגולת, מתפרשת הצורה מילולית כ"הדבר שפעם היה ראש".
בטופי קיימת הבחנה בין שתי קבוצות שמות עצם: שמות עצם "גבוהים", המתייחסים לבני אדם או רוחות; ושמות עצם "נמוכים", המייחסים לחיות ועצמים דוממים. ההתגלמות הנפוצה והברורה ביותר להבדל זה הוא בתחילית -t לשמות עצם גבוהים, לעומת -s לנמוכים. כך tesá תרגומו "עין אנושית" ו-sesá פירושו "עין של בעל חיים". חלק מהבלשנים רואים בכך סוג של הבחנה מגדרית.
בטופי עתיקה אין דרך להטות את המשפט במין, אך לעיתים ניתן להבחין אם המשפט כולל מילים שמשמעותן איש, אישה, ילד, ילדה וכדומה. גם ההטייה במספר נעשית על ידי הוספת שתארים, ולא בהטייה של המילים עצמן:
- abá = איש ; abá eté (איש+הרבה) = אנשים.
תחביר
סדר המילים במשפט משחק תפקיד משמעותי בהבנתו:
- abá-í taba = איש+קטן כפר = ילד מהכפר
לעומת
- abá taba-í = איש כפר+קטן = איש מהכפר הקטן
ככלל, טופי עתיקה היא שפה מסוג SOV (נושא, מושא, נשוא), אך למעשה סדר המילים יכול להתחלף בחופשיות בגלל קיומם של כינויי הגוף המבהירים ביתר קלות מי הנושא ומי המושא. אף על פי כן המשפטים בטופי נוטים להיות קצרים במיוחד הודות לעובדה שהילידים לא הוצרכו לשימושים מתוחכמים בשפה כמו רטוריקה וספרות.
דגימת טקסט
להלן תרגום של תפילת האדון לטופי עתיקה בתרגומו של אנשייטה:
Oré r-ub, ybak-y-pe t-ekó-ar, I moeté-pyr-amo nde r-era t'o-îkó. T'o-ur nde Reino! Tó-ñe-moñang nde r-emi-motara yby-pe. Ybak-y-pe i ñe-moñanga îabé! Oré r-emi-'u, 'ara-îabi'õ-nduara, e-î-me'eng kori orébe. Nde ñyrõ oré angaîpaba r-esé orébe, oré r-erekó-memûã-sara supé oré ñyrõ îabé. Oré mo'ar-ukar umen îepe tentação pupé, oré pysyrõ-te îepé mba'e-a'iba suí.
יש לשים לב ששתי מילים הושאלו מפורטוגזית: Reino (מלכות) ו-tentação (פיתוי) בגלל שקשה יהיה לבטא מושגים אלה במילים שמקורן טופי בלבד.
השפעת טופי על הפורטוגזית הברזילית
השימוש בטופי עתיקה כ"לינגואה זֶ'רַאל" ("Língua Geral", "שפה כללית" או "שפה שגורה" במובן של לינגואה פרנקה) בכל רחבי ברזיל על ידי ילידים ואירופאים עד תחילת המאה ה-18, ועד תחילת המאה ה-20 בכיסים מבודדים, גרם להשפעה אדירה שלה על הפורטוגזית הברזילאית, והיא למעשה הגורם המשמעותי ביותר להבדל בין פורטוגזית לפורטוגזית ברזילאית. בין השאר, הביא השימוש בטופי עתיקה להעצמה של השימוש באנפוף ולהגברת ההבחנה בין "e" ו-"o" מעוגלות ללא-מעוגלות.
בפורטוגזית הברזילאית אלפי מילים השאולות מטופי עתיקה, חלקן תרכובות בין השפות, בהן שמות לחיות, צמחים ומושגים תרבותיים. כמו כן, מקור שמן של כ-40% מהרשויות המקומיות בברזיל הוא בטופי עתיקה. כך, למשל, מקור שמה של איפנמה הוא y panema, כלומר, מים עקרים. שמות ברזילאים לא מעטים מקורן בטופי עתיקה. למשל Jaci (יאסי), פירושו בטופי עתיקה הוא "ירח" (îá sy).
כנגד זה, מעניין אפוא ששתיים מהחיות המזוהות ביותר עם ברזיל, היגואר והטפיר, ששמותיהן ברוב העולם, וגם בעברית, נגזרים מטופי עתיקה, נקראות בפורטוגזית ברזילאית בשמות שדווקא מקורם אחר: onça (אונסה) ו-anta (אנטה), בהתאמה.
התעניינות מחודשת
טופי עתיקה נחשבת כמאפיין ייחודי של הלאומנות בברזיל. בשנות השלושים חברי האינטגרליזם הברזילאי שאלו ממנה את רוב המונחים שלהם כמו הקריאה Anaûé, שהייתה מקבילה ל"זיג הייל" הנאצית.
פעמים רבות מוצע לימוד טופי כפתרון להיעדר רוח פטריוטית, ובשנת 1995 אף עבר חוק כזה במדינת ריו דה ז'ניירו.
למרות זאת, כיום טופי עתיקה היא שפה מתה הידועה רק לבלשנים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- טופי עתיקה באתר ethnologue.com (באנגלית)
- קורס טופי עתיקה למתחילים (באנגלית)
- מילון טופי עתיקה-פורטוגזית ברזילאית (איות לא סטנדרטי)
