טיטאן (ירח)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:44, 1 בספטמבר 2019 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " מאוד " ב־" מאד ")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיטאן
Titan globe.jpg
גילוי
מגלה כריסטיאן הויגנס
תאריך גילוי 1655
מאפיינים מסלוליים
חצי ציר גדול 1,221,850 ק"מ
אקסצנטריות 0.0292
זמן הקפה 15.9 [1] ימים
נטיית מסלול 0.34854°
ירח של שבתאי
מאפיינים פיזיים
קוטר ממוצע 5,150 ק"מ
שטח הפנים ‎8.3×107קמ"ר
מסה ‎1.345×1023ק"ג
צפיפות ממוצעת 1.88 גרם/סמ"ק
כוח משיכה 1.35 מ/ש2
זמן סיבוב עצמי 15.9 (סינכרוני) ימים
אלבדו 0.21
לחץ אטמוספירי 160 KPa
מהירות מילוט 2.639 ק"מ/שנייה
טמפרטורה 93.7 K

טיטאן הוא הירח הגדול ביותר של כוכב הלכת שבתאי. הוא הירח השני בגודלו (מבחינת קוטר) בכל מערכת השמש, וקוטרו גדול אף יותר מזה של כוכב הלכת חמה. הוא התגלה על ידי האסטרונום ההולנדי כריסטיאן הויגנס ב־25 במרץ 1655. הויגנס קרא לו בפשטות "ירחו של שבתאי" (שכן היה הראשון שנמצא). מאוחר יותר נמצאו עוד ארבעה ירחים על ידי ג'ובאני דומניקו קאסיני, והוא כינה אותם "ירחיו של לואי" על שם לואי הארבעה עשר. אסטרונומים רבים מאותה תקופה קראו לירחים שבתאי 1 עד שבתאי 5.

ג'ון הרשל טבע את שמות הירחים במאמרו משנת 1847 "תוצאותיהן של תצפיות אסטרונומיות שבוצעו בכף התקווה הטובה "[2] כשמותיהם של הטיטאנים, לפי המיתולוגיה היוונית.

נכון ל־2016 נתגלו 62 ירחים, כולל טיטאן, סביב שבתאי[3].

מידע כללי

טיטאן הוא ירח קר, אפל ואפוף ערפל ואבק. הוא הירח השני בגודלו במערכת השמש, אחרי גנימד, ירחו של צדק. הוא גדול יותר מכוכב הלכת כוכב חמה וקוטרו שווה כמעט למחצית קוטרו של כדור הארץ. הוא ידוע גם זה כמה עשרות שנים כירח היחיד במערכת השמש המכיל אטמוספירה. האטמוספירה שלו מורכבת מ־94% חנקן ו־6% מתאן. בטיטאן יש רבים מחומרי הגלם של החיים, כולל חנקן, פחמן ומים. אך במרחק 1.4 מיליארד ק"מ מהשמש, מרבית המים בטיטאן, אם לא כולם, נעולים בקרח, כך שהגשם היורד במקומות שונים על פני הירח עשוי ברובו ממתאן - המרכיב העיקרי בגז הטבעי המשמש לחימום בכדור הארץ. מתאן הוא גם מרכיב חשוב בתרכובות אורגניות אחרות.

טיטאן מקבל רק כאחוז אחד מאנרגיית השמש, לעומת כדור הארץ, ולכן הטמפרטורות הממוצעות בו הן מינוס 180 מעלות צלזיוס.

טיטאן הולך ותופס לו מקום של כבוד ברשימת האתרים לחיפוש אחר חיים חוצניים. כמו הירח של צדק, אירופה, טיטאן אמור להסתיר בחובו, מתחת לשכבת הקרח שעל פניו, שכבה תת־קרחית של מים זורמים.

פני השטח קרים מדי למים זורמים, שהם הדבר הדרוש ביותר לחיים כפי שאנחנו מכירים אותם, אך עמוק מתחת לפני השטח עשוי להיות מספיק חם כדי להתיך את הקרח. ואכן מדענים מצאו מולקולות אורגניות פשוטות, הדומות לאלו של דלק למכוניות, על הירח הערפילי. המולקולות הללו רחוקות מאד מחיים, אך הן הצעד הראשון לקראתם.

ב־14 בינואר 2005 נחתה הגשושית הויגנס על פניו של טיטאן ושידרה משם צילומים לכדור הארץ. מניתוח צילומים אלו, עולה שמתקיימים על פניו של טיטאן תופעות גאולוגיות מסוג דיונות חול שנגרמות באמצעות רוחות, ערוצי נחלים ונהרות עם חלוקי נחל, מקווי אגמים וימות, ובליית סלעים שנגרמות על ידי "מחזור מתאן": המתאן מתאדה מימות מתאן נוזלי, מתעבה לענני מתאן אשר מורידים גשמי מתאן שנקווים למאגרים תת־קרקעיים שפורצים במעיינות וזורמים אל ימות המתאן בנחלים וחוזר חלילה בדומה ל"מחזור המים" על פני כדור הארץ. ימות המתאן מרוכזים בעיקר בקטבים הקרים יותר בהם מצב הצבירה הטבעי של המתאן הוא נוזל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיטאן בוויקישיתוף

הערות שוליים