טענה
טַעֲנָה (בלועזית: פְּרוֹפּוֹזִיציה) היא תוכן של פסוק חיווי, כלומר מחשבה המובעת במשפט והיכולה להיות אמיתית או שקרית. בלוגיקה, טענות מצטרפות להיסקים ולהוכחות. בהיסק, לדוגמה, הטענות מתחלקות למסקנה ולהנחות.
הבחנת הטענה
בשפה האנושית נעשה שימוש בסוגים שונים של פסוקים או משפטים. הללו משמשים כדי להביע רעיונות ולבצע פעולות דיבור, כגון לשאול שאלות, לבקש בקשות, לפקוד פקודות וכו'. הטענה מיוחדת מכל אלה בכך שהיא תוכן תיאור של עובדה אפשרית וככזו מבטאת מחשבה העשויה להיות אמיתית או שקרית. אחת הדרכים לבדיקה האם לפניינו טענה או תוכן אחר לגמרי היא לבחון האם לפנינו תוכן בעל ערך אמת. לדוגמה, למשפט 'הבא לי בבקשה את המים' לא יכול להיות ערך אמת, כיוון שבקשה לא יכולה להיות שקרית או אמיתית - מכאן שבקשה אינה טענה. עם זאת יש להדגיש כי פעולות דיבור שונות מאפשרות להביע טענות באמצעות פסוקים שאינם פסוקי חיווי. לדוגמה, השאלה הרטורית היא מנקודת המבט הבלשנית שאלה, אך מנקודת המבט הלוגית היא פסוק חיווי המבטא טענה. למשל, השאלה "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו", מבטאת למעשה את הטענה ששני אנשים המבצעים פעולה מתואמת בהכרח תיאמו אותה קודם לכן. התחום המטפל בכל אותם הרגלי שימוש לשוני המתיקים פעולת דיבור אחת (כגון שאלה) לאחרת (כגון טענה) מכונה פרגמטיקה.
הטענה בהיסק
כל היסק מורכב ממספר טענות. המבנה הצורני של הטענות קובע את תקפותו של ההיסק. כל טענה יכולה לשמש כהנחה או כמסקנה. לדוגמה:
- כל יצור חי הוא בן תמותה - טענה ראשונה (הקדמה)
- כל בני האדם הם יצורים חיים - טענה שנייה (הקדמה)
- כל בני האדם הם בני תמותה - טענה שלישית (מסקנה).
המסקנה של ההיסק הנ"ל משמשת כהנחה בטיעון הבא:
- כל בני האדם הם בני תמותה - טענה ראשונה (הקדמה)
- סוקרטס הוא בן אדם - טענה שנייה (הקדמה)
- סוקרטס הוא בן תמותה - טענה שלישית (מסקנה).
ראו גם
לקריאה נוספת
- ארווין מ. קופי, מבוא לתורת ההגיון, תרגום: חנן רותם, עריכה: מרסלו דסקל, תל אביב: יחדיו, 1977.
- שמואל הוגו ברגמן, מבוא לתורת ההיגיון - המדע העיוני של הסדר, מוסד ביאליק, 1975
- יקיר לוין, יסודות תורת ההגיון: פרקי מבוא בדגש פילוסופי, ירושלים: אקדמון, 1999.