טראומה גופנית

טראומה גופנית, פציעה או חבלה היא פגיעה בשלמות רקמות הגוף כתוצאה מפגיעה ממקור חיצוני

בישראל מקובל למדוד את חומרת הפציעה על פי המידה בה היא מסכנת את החיים:

• פצוע אנוּש הוא מי שיש לו סיכון גבוה למות, גם אם יקבל טיפול רפואי בדחיפות.
• פצוע קשה הוא מי שנמצא בסכנת חיים ממשית, וזקוק טיפול רפואי דחוף כדי להציל את חייו.
• פצוע בינוני הוא מי שנשקפת סכנה לחייו אם לא יקבל טיפול רפואי. כלומר, מי שכעת יש להשקיע מאמץ קטן כדי להציל את חייו, אך אם יוזנח, יידרש מאמץ גדול כדי להציל את חייו. פצוע בינוני יכול להיות גם מי שאין נשקפת סכנה ממשית לחייו, אך קיים חשש כבד לנכות משמעותית או איבוד איבר (גפיים, לרוב).
• פצוע קל הוא מי שנפצע פציעה ניכרת, אך למרות פציעתו אינו נתון בסכנת חיים ולא נשקפת סכנה לנכות או לאובדן איבר.

אין קשר בין חומרת הפציעה לבין חומרת הלקות שהפצוע יצטרך לחיות עמה אחרי שיצא מסכנת חיים. לדוגמה, מי שסובל מאיבוד דם חמור הוא פצוע קשה, שעשוי להחלים לחלוטין כתוצאה מקבלת טיפול דחוף. לעומתו, מי שנפגע בעיניו מרסיסים עשוי שלא להיות בסכנת חיים כלל, אך להתעוור ולסבול מלקות קשה למשך שארית חייו.

בשפה הרפואית, "טראומה גופנית" קרויה בקיצור "טראומה" (למשל: "יחידת הטראומה של בית החולים"). הענף הרפואי החוקר פציעות וחבלות גופניות נקרא טראומטולוגיה, שהיא ענף משנה של תחום הנקרא רפואת חירום.

טראומה נפשית (הקרויה בשפת היום-יום "טראומה") נחקרת במסגרת הפסיכולוגיה. חלק מהמקרים של הטראומה הנפשית, במיוחד טראומה נפשית בנסיבות מלחמה או פח"ע (פיגוע), מטופלים כמו פציעה גופנית לכל דבר. בזירות הקטל הללו, מקובל לדווח על נפגעים לפי ארבעת סיווגי הטראומות הגופניות שפורטו לעיל, ומוסיפים לדווח בסיווג נפרד על נפגעי הטראומות הנפשיות, ללא קשר לעוצמת הטראומה שעברו, כנפגעי הלם (קרב) או נפגעי חרדה, בהתאמה.

מאפייניה של טראומה גופנית

טראומה נבדלת ממחלה בכך שמקורה חיצוני. כלומר פגיעה פיזית בגוף, כשזו מתרחשת לרוב במהירות. מחלות, לעומתה, מקורן פנימי (גם אם מדובר בחיידק או נגיף מהסביבה, הרי שאת פעולתו המזיקה הוא גורם בתוך הגוף); ברוב המחלות אכן יש נזק פיזי לרקמות בגוף, אך הנזק נגרם כתוצאה משיבוש ביוכימי בפעולת תאי הגוף, ולא מחבלה; בנוסף, מחלות מסוימות נמשכות על-פני שנים ארוכות; אף אירועי מחלה פתאומיים, כהתקף לב או שבץ, נובעים בדרך-כלל ממחלות איטיות שקדמו לאירוע.

טראומות גופניות נחלקות לכמה קבוצות:

• לפי אזור אנטומי או מערכת פיזיולוגית בגוף (לדוגמה: מצב חרום קרדיאלי (לב ומחזור הדם), מצב חירום בטני, נוירולוגי, נשימתי ועוד.
• לפי גיל הנפגע. קיימות ארבע קבוצות גיל שלכל אחת מהן ניתן טיפול שונה (בעיקר באובדן הכרה. הטיפול נבדל גם במקרים אחרים אך מתבטא בעיקר בכמות החומרים אותם דורש הטיפול, כגון דם ותרופות).

חלוקת הקבוצות לפי גיל:

1. מרגע הלידה עד כחודש
2. מגיל חודש עד כשנה.
3. משנה עד כשמונה שנים.
4. החל בשמונה שנים ומעלה.

בעשורים האחרונים הפך לימוד נושא הטראומה לנושא מרכזי ברפואה. הפרמדיק, מקצוע חדש שהוגדר בשנות ה-70, הוא מטפל בכיר המתמחה בטיפול בטראומה ומנהל את הצוות הרפואי בשטח. הפרמדיק עובר הכשרה אינטנסיבית שאורכה לפחות שנה, ובסמכותו לתת תרופות, לבצע התערבויות פולשניות ועוד, זאת בניגוד לקורס החובשים הקצר. כיום, ניתן במספר אוניברסיטאות ללמוד לתואר ראשון ברפואת חירום (התואר אורך 3 שנים).

טיפול שטח

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

קביעת סוג הטיפול בשטח מחייב זיהוי סוג הפגיעה. הפגיעות הנפוצות הן: רסיסים (בפרט, סכינים וקליעים), הדף שגורם לחבטה בגוף נוקשה, חבטה ללא הדף, איבוד הכרה, מחלה, התייבשות, דימום (פנימי או חיצוני), חוסר חמצן (תוצאה של טביעה, חניקה או הלם), הלם (בלי איבוד הכרה), התקף לב ושבץ.

איבוד הכרה

עקב מחלה, חבטה ללא דימום, הלם וחוסר חמצן.

1. לפי הנחיות american heart association יש לבצע 30 עיסויים ושתי הנשמות:
2. שלושים לחיצות עם מרפקים נעולים ("עיסויים") על מפתח הלב ולאחר מכן שתי הנשמות בנפח של עד רבע מנפח ריאת אדם בוגר (נתינת חמצן אם יש) וחוזר חלילה.

במידה ויש רק איש צוות אחד שמבצע החייאה ו/או מדובר באדם זר שאין רצון/אפשרות להנשים מפה לפה, יש לבצע רק עיסויים עד להגעת צוות רפואי

התיבשות

טיפול מקביל לטיפול במחלה ובחבטה, אך כולל גם הזרמת נוזלים לווריד או דרך הפה במקרים מסוימים.

דימום וחבטה

• דימום חיצוני - טיפול כמו במחלה, ובנוסף חסימת הדימום והזרמת דם לאחר הפסקתו.
• דימום פנימי - טיפול כמו במחלה, ובנוסף, כדי שלא לפגוע בקרישים שנוצרים, תהיה הזרמת הדם איטית.

רסיסים

רסיסים גורמים תמיד לדימום חיצוני, אותו יש לחסום. אסור לשלוף רסיסים קטנים, הוצאת החפץ התקוע עלולה לגרום לנזק נוסף לגידים ולשריר ואף לקרוע כלי דם נוספים ולכן יש להוציאם רק אחרי שצילמו את האזור ורק על ידי אדם שמוסמך לכך.

הדף שגורם לחבטה וחבטה

הרגעה, בדיקה אם יש דימום פנימי (גילויו יוביל להזרמת דם איטית מאוד, כשלעיתים גם זו תדחה), בדיקות הכרה מתמידות ומתן חמצן בעירפול חושים.

הלם

הלם הוא מצב שבו לגוף אין אפשרות לשמור על לחץ הדם, ויש לכן ירידה באספקת החמצן לרקמות הגוף. הלם הוא מצב חירום, המסכן את חיי הפצוע באופן מידי ויש לטפל בו באחריות, ובהתאם לסוג הפגיעה. ישנם סוגים רבים להלם.

• היפוולמי: כתוצאה מאיבוד נוזלים\דם מסיבי.
• נירוגני: כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים (עמוד השדרה הצאורי או הראש).
• ספטי: זיהומי (יכול גם להיווצר ממחלות חום).לדוגמה- הלם ספטי יכול להיווצר כתוצאה של קרע באחד האיברים הפנימיים כגון טחול, כבד, כליה וכו'
• אנפילקטי: כתוצאה מתגובה אלרגית חריפה, והלם קרדיוגני (לבבי) שנגרם כתוצאה מפגיעה בתפקוד הלב

שבץ והתקף לב

הזרמת חמצן.

אוכלוסיות מיוחדות

ילדים

עקב השוני האנטומי והפיזיולוגי פציעות אצל ילדים צריכים להתייחס באופן שונה.

תאונות הן המקרה המוביל של תמותה אצל ילדים בגילאים 1–14. בארצות הברית 16 מיליון ילדים מגיעים לחדרי מיון^{[דרושה הבהרה]} עקב סוג כלשהו של פציעה.

בנים נפצעים יותר מבנות ביחס של 2:1

חמש הפציעות המובילות בעולם אצל ילדים הן:

1. תאונות דרכים - 260,000^{[דרושה הבהרה]}
2. טביעה - 175,000
3. כוויות - 96,000
4. נפילות - 47,000
5. רעלים - 45,000

חלק חשוב בניהול טראומה אצל ילדים הוא הערכת משקל גופם על מנת לדייק במנת התרופה הניתנת כדי לטפל בהם, ולכן הומצאו מספר שיטות להערכת משקל גוף: שיטת ברזלי, נוסחת לפלר, ונוסחת ת'רון.

הריון

טראומה מתרחשת אצל 5% מכל ההריונות, וזו הסיבה המובילה למוות של האימהות

אישה בזמן הריון יכולה לחוות מספר סיבוכים כמו היפרדות שליה, לידת פג, וקרע ברחם. בטיפול בטראומה בזמן הריון משתמשים במכשירים הפולטים קרינה מייננת שהוכח כי היא יוצרת מומים אצל התינוק, אך למרות זאת רופאים משתמשים בבדיקות שמשתמשים בקרינה אך רמת הקרינה נחשבת לבטוחה ולא אמורה לפגוע בתינוק .

עקב השינויים הפיזיולוגים בזמן הריון קשה לאבחן מצבי הלם. מסיבה זו מומלץ שאישה המגיעה לשבוע ה-23 שתחובר למוניטור עוברי על מנת לעקוב אחר העובר.

ראו גם

• מדד גלאזגו לאובדן הכרה
• דרגות פציעה