טרצו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:18, 20 בדצמבר 2020 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "שריפה" ב־"שרפה")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טֱרַצוֹ, או בכינויו הנפוץ: בָּלָטָהערבית. בעברית: אֲרִיחַ רִצְפָּה; מַרְצֵפָה), הוא שם לאריחי ריצוף משוייפים העשויים מבטון לבן וחצץ (אגרגט) ולעיתים גם פיגמנטים שונים. בנוסף למרצפות, ניתן ליצור בטכנולוגית הטרצו משטחים גדולים, מדרגות, ועוד. אריחים שבהם האגרגטים (חלק החצץ) הם זעירים מכונים אריחי שומשום.

מקור השם הוא העיירה Terrazzo באיטליה, שם כנראה, החלו לערבב אגרגטים במלט לרצפה בדוגמאות שונות וללטש, את הרצפה עד לקבלת מראה מבריק ומגוון.

תהליך ייצור הטרצו כולל יציקת תערובת בטון לבן וחצץ על אריח בסיס אשר עשוי בדרך כלל מיציקת בטון. לאחר ההתקשות עובר האריח לשיוף חלקו העליון ובכך לחשיפת מרקם אבני החצץ. השימוש באבנים מיועד לחזק את המרצפת ולהקנות לה את המראה הייחודי שלה.

יישומו של הטרצו בישראל הוא על מצע חול נקי ושכבת טיט הדרושה לפילוס (יישור באמצעות פלס) האריח.

יתרונותיו של הטרצו הוא מחירו הנמוך (בהשוואה לאריחי שיש, אבן ואריחי ריצוף טבעי אחר וגם מאריחי קרמיקה שייצורה כרוך בשרפה) ועמידותו הגבוהה לשבר (כתוצאה מעומס פיזי). חסרונותיו של הטרצו הם עמידותו הנמוכה לאיכול בחומצה והיותו סופג.

הטרצו היה לריצוף הפנים הנפוץ ביותר בישראל החל משנות העשרים ועד לראשית שנות התשעים של המאה העשרים. עד לשנות השבעים היה נפוץ מאד הריצוף בטרצו מרובע במידה של 20 סנטימטר שבו כמות חצץ נמוכה יחסית ובטון לבן לא מגוון בעל תצורה כללית אופיינית. לאחר מכן גדל מגוון הדגמים שבחלקם אגרגטים ייחודיים ובטון מגוון. כמו כן גדל השימוש במידה של 30 סנטימטר. בשנות התשעים פחת מאד השימוש בטרצו, בין השאר בעקבות ירידת המחיר ועליית האיכות של אריחי הקרמיקה, ובייחוד הסוג הנקרא גרניט פורצלן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טרצו בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0