יהדות התורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:27, 15 בינואר 2021 מאת דויד (שיחה | תרומות) (←‏חברי כנסת: שינוי נתון באופן זמני כדי שתתעדכן התבנית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהדות התורה
יהדות התורה לוגו 2019.svg
מדינה ישראלישראל ישראל
מנהיגים יעקב ליצמן, משה גפני
תקופת הפעילות 1992–הווה (כ־32 שנים)
אפיון מפלגה חרדית אשכנזית
אידאולוגיות שמרנות דתית, יהדות חרדית
כנסות 13 ואילך
ממשלות 27, 28,‏[א] 29, 30,‏[ב] 32, 3435
אותיות ג
שיא כוחה 8 מנדטים (21)
שפל כוחה 4 מנדטים (13, 14)
נוצרה מתוך אגודת ישראל, דגל התורה
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת
7 / 120

יהדות התורה היא רשימה וסיעה חרדית אשכנזית שמהווה איחוד בין מפלגות אגודת ישראל החסידית לבין דגל התורה הליטאית.

היסטוריה

סמלילה הקודם של הרשימה

בראשית ימיה של המדינה ייצגו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הציבור החרדי שהצביע לכנסת. עם השנים, פועלי אגודת ישראל דעכה ובבחירות לכנסת העשירית לא עברה את אחוז החסימה. באגודת ישראל היו שותפים חסידים, ליטאים וספרדים, הגם שהספרדים כמעט שלא יוצגו בכנסת. בתחילת שנות ה-80 נוצר פילוג קשה בין החסידים והליטאים, שתרם להקמת מפלגת ש"ס ובהמשך להקמת דגל התורה של הליטאים, כך שאגודת ישראל נותרה מפלגה חסידית בעיקרה. בבחירות לכנסת ה-12 התמודדו אגודת ישראל ודגל התורה חזיתית זו מול זו. לקראת הבחירות לכנסת ה-13 והעלאת אחוז החסימה ל-1.5% החליטו שתי המפלגות לרוץ ברשימה משותפת שנקראה יהדות התורה. האיחוד כלל בתוכו גם את יצחק חיים פרץ, בניסיון למשוך את הציבור הספרדי, ואת אברהם ורדיגר כנציג פועלי אגודת ישראל, שקיבל ייצוג במסגרת הסכם רוטציה. לאחר הבחירות, משהתברר שיצחק חיים פרץ לא הביא עמו קהל ספרדי משמעותי, הוא נתבקש לפרוש מהכנסת וכך אכן עשה.

שתי המפלגות המרכיבות את רשימת יהדות התורה מתפקדות בכנסת בסיעה משותפת, אך כמפלגות עצמאיות. למפלגות מועצות גדולי תורה נפרדות ורק לעיתים נדירות הן מקיימות ישיבה משותפת. בשלהי כהונת כל הכנסות עד ה-18 (למעט הכנסת ה-15) התפצלה סיעת יהדות התורה למרכיביה, והתנהל משא ומתן מחודש על ריצה משותפת. בכל הפעמים המשא ומתן הסתיים בהצלחה, ושתי המפלגות רצו שוב ברשימה משותפת. לעיתים עלו היחסים על שרטון עוד במהלך כהונת הכנסת. למשל, בינואר 2005 החליט ח"כ אברהם רביץ להגיש את בקשת ההיפרדות לשתי הסיעות לוועדת הכנסת לאחר שיו"ר הסיעה המשותפת, ח"כ יעקב ליצמן, החל לכהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, בתיאום עם הקואליציה, בניגוד להוראות הרב יוסף שלום אלישיב, שחייבו את דגל התורה להישאר באופוזיציה.

ב-2008, היה מאיר פרוש, יו"ר סיעת שלומי אמונים (סיעה בתוך אגודת ישראל המייצגת את החסידויות הקטנות יותר), מועמד לראשות עיריית ירושלים, אך לא נבחר, בין היתר בשל סכסוך עם חסידות גור. הסכסוך גרם לתומכים רבים של יהדות התורה שלא להצביע לה בבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו ירד כוחה של הרשימה לחמישה מנדטים.

לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה חל פיצול בציבור הליטאי, כאשר הפלג הירושלמי בהנהגתו של הרב שמואל אוירבך הגיש רשימה לכנסת בשם נצח, אולם לקראת הבחירות הגיעו אנשי נצח להסכמה עם נציג חסידות גור[1] וחמישה ימים לפני הבחירות, הסירה נצח את מועמדותה.[2]

בבחירות לכנסת ה-20 השיגה יהדות התורה כ-210 אלף קולות, על אף שמחנהו של הרב אוירבך לא השתתף בהן. בשל שיעור ההצבעה הגבוה הצטמצם כוחה של הסיעה לשישה מנדטים בלבד (ארבעה לאגודת ישראל ושניים לדגל התורה).

בכנסת העשרים היו סיעות יהדות התורה והבית היהודי "שיאניות החקיקה" לחבר כנסת. חברי הכנסת של שתי הסיעות חוקקו 6.75 חוקים בממוצע, בניכוי שרים וסגני שרים.[3]

בבחירות לכנסת ה-21 השיגה יהדות התורה 249,049 קולות, שהיוו 5.78% מקולות הבוחרים, 8 מנדטים.[4]

הרכב האיחוד

החל מהבחירות לכנסת ה-14, בשנת 1996, הוסכם שפילוח המצביעים הוא 60%-40% לטובת אגודת ישראל, ומשכך התגבשה חלוקה שעל פיה אגודת ישראל קיבלה את המקומות 1, 3, 5, 6 ברשימה, בעוד דגל התורה קיבלה את המקומות 2, 4. עם השנים, בעקבות טענות מצד דגל התורה לתת-ייצוג, הוענקו המקום השביעי והשמיני לדגל התורה.

כן נקבעו הסכמי רוטציה להסדרת החלוקה בין דגל התורה ואגודת ישראל ובתוך אגודת ישראל. במקרה של ארבעה מנדטים בלבד, נקבע שנציג דגל התורה במקום הרביעי, יפנה מקומו באמצע הקדנציה עבור נציג אגודת ישראל. כך אכן היה בכנסת ה-14, כאשר משה גפני התפטר כדי לפנות מקום לאברהם לייזרזון. במקרה שהרשימה קיבלה חמישה מנדטים, נקבעה רוטציה בתוך אגודת ישראל, וכך היה בכנסת ה-16, כאשר ישראל אייכלר התפטר לטובת שמואל הלפרט. במקרה של ששה מנדטים נקבע שנציג אגודת ישראל יתפטר בחצי הקדנציה לפנות מקום לנציג דגל התורה.

בשנת 2005, בעקבות סירובו של ישראל אייכלר להתחייב כי יכהן שנתיים בלבד במסגרת הרוטציה, הוצב ברשימה במקומו יעקב כהן.

ראשי יהדות התורה חברי הכנסת ליצמן, גפני, פרוש ומקלב חותמים על ההסכם בין דגל התורה לאגודת ישראל בלשכת ח"כ גפני בכנסת ערב הבחירות לכנסת ה21

במהלך השנים טענו אנשי דגל התורה שיחסי הכוחות השתנו לשיעור של 50%-50% ולכן יש לשנות את הרכב הרשימה בבחירות הארציות ובבחירות לרשויות המקומיות. בבחירות המוניצפליות לעיריית ירושלים שהתקיימו ב-30 באוקטובר 2018 התמודדו שתי המפלגות בנפרד.[5] דגל התורה השיגה ששה מושבים לעומת שלושה לאגודת ישראל.[6][7]

בעקבות זאת, בינואר 2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, חתמו הסיעות על הסכם לחלוקת המקומות באופן שווה. לפי ההסכם, בכנסת ה-21 תקבל אגודת ישראל את המקומות האי זוגיים ודגל התורה תקבל את המקומות הזוגיים, ובכנסת הבאה להפך. אם הסיעה תיכנס לקואליציה ותקבל שלושה תפקידים - תקבל דגל התורה את התפקיד הבכיר השלישי, ובממשלה שלאחריה להפך.[8] בעקבות פיזור הכנסות העשרים ואחת והעשרים שתיים, זמן קצר לאחר הבחירות, הוחלט לדחות את קיום ההסכם ולכן בכנסת ה-23 תקבל אגודת ישראל שוב את המקומות האי זוגיים.

התנהלות

שתי המפלגות נוהגות שלא למנות שרים מטעמן בממשלה, אלא רק סגני-שרים, כדי לא לשאת באחריות לפעולות הממשלה, שחלקן מנוגדות להשקפת עולמן. למרות זאת, ב-2015 מונה יעקב ליצמן לשר הבריאות בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישה מפלגת יש עתיד, בטענה שכהונה של סגן שר ללא שר מעליו אינה חוקתית ופוגעת בתפקוד הממשלה. אך בעקבות משבר הרכבת שפרץ במושב החורף של 2018 התפטר ליצמן מתפקידו כשר וחזר לכהן כסגן שר לאחר שאושר תיקון בחוק יסוד: הממשלה המאפשר אצילת סמכויות של שר (אם השר הוא ראש הממשלה) לסגן שר. ב-29 בדצמבר 2019 חזר ליצמן לכהן כשר הבריאות.

ברשימות המפלגה לאורך השנים ישנם גברים בלבד.

הסיעה שואפת, כמו גם אגודת ישראל לפניה, לעמוד בראשות ועדת הכספים של הכנסת.

החל מהקמתה ועד לבחירות בשנת 2015 נהנתה המפלגה מגידול מתמיד בקולות שקיבלה (מכ-86,000 קולות בשנת 1992 ועד ל-249,049 קולות בשנת 2019).

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת פתחה המפלגה לראשונה דף פייסבוק.

מנהיגיה הרוחניים של המפלגה הם חברי מועצת גדולי התורה. בפילוג של שנת תשמ"ט הקימה דגל התורה מועצת גדולי התורה משלה. במועצה החסידית בולטים אדמו"רי גור, ויז'ניץ ובעלז, שלכל אחד מהם בדרך כלל גם נציג בכנסת. לצדם מכהנים גם אדמו"רים הקשורים לסיעת שלומי אמונים.

עמדות פוליטיות

עמדותיה של המפלגה קרובות יותר לאלו של הימין. עם זאת, בנושאים כלכליים המפלגה תומכת בגישה סוציאלית, בשל החולשה הסוציו-אקונומית של מצביעיה. בשנת 2013 יזם משה גפני (שמשך שנים רבות שימש יו"ר ועדת הכספים) 'תוכנית כלכלית אלטרנטיבית' יחד עם יו"ר מרצ זהבה גלאון.[9]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים חתמה יהדות התורה על הסכם מול קבוצה מן הציונות הדתית בראשות הרב דוד חי הכהן ולפיו המפלגה לא תתמוך בנסיגות משטחי ארץ־ישראל, תדאג למוסדות חינוך דתי־לאומי ועוד, בתמורה לתמיכתם ברשימה.[10]

ראשי מפלגה

תמונה שם התחלת כהונה סיום כהונה
1 Avraham Sahpira MK D125-050.jpg אברהם יוסף שפירא 1992 1996
2 מאיר פרוש.jpg מאיר פרוש 1996 2003
3 IZMAN.JPG יעקב ליצמן 2003 מכהן

חברי כנסת

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-13 (1992) 4 מנדטים (86,167 קולות):
  • ב-16 ביולי 1992 פרש מהכנסת יצחק חיים פרץ. החליף אותו אברהם רביץ.
  • ב-28 ביוני 1994 פרש מהכנסת מנחם פרוש במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו אברהם ורדיגר.
  • ב-28 ביוני 1994 פרש מהכנסת שמואל הלפרט במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו משה גפני.
  • ב-8 באפריל 1996, לקראת הבחירות לכנסת ה-14, התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה שהרכיבו את יהדות התורה לשתי סיעות נפרדות.
הכנסת ה-14 (1996) 4 מנדטים (98,657 קולות):
הכנסת ה-15 (1999) 5 מנדטים (125,741 קולות):
הכנסת ה-16 (2003) 5 מנדטים (135,087 קולות):
הכנסת ה-17 (2006) 6 מנדטים (147,091 קולות):
הכנסת ה-18 (2009) 5 מנדטים (147,954 קולות):
הכנסת ה-19 (2013) 7 מנדטים (195,892 קולות):
הכנסת ה-20 (2015) 6 מנדטים (211,826 קולות):
  • ב־24 במאי 2016 הפסיק מאיר פרוש את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורבגי הקטן" לטובת יעקב אשר
  • ב־9 בינואר 2019 התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה לשתי סיעות נפרדות בכנסת, פילוג טכני לקראת הבחירות לכנסת ה־21.
הכנסת ה-21 (2019) 8 מנדטים (249,049 קולות):
הכנסת ה-22 (2019) 7 מנדטים (268,775 קולות):
הכנסת ה-23

(2020)

7 מנדטים (274,437 קולות)
  • ליצמן, פרוש ומקלב הפסיקו ביוני 2020 את חברותם בכנסת במסגרת "החוק הנורבגי" לטובת פינדרוס, חסיד וברוכי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהדות התורה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
  2. ^ שתי המפלגות המרכיבות את הסיעה התפצלו והיו חברות בנפרד בממשלה
  1. ^ שלמה גרין הושגה האחדות הגר"ש אוירבך יחתום למען ג', באתר jdn.
  2. ^ תלם יהב, מפלגת "נצח" שהתפצלה מדגל התורה לא תתמודד בבחירות, באתר ynet, 17 בינואר 2012
  3. ^ עמיחי אתאלי, שיאני החקיקה: יהדות התורה והבית היהודי, באתר ynet, 20 בינואר 2019
  4. ^ הנתונים באתר וועדת הבחירות
  5. ^ לאחר ניסיונות כושלים: דגל ואגודה הגישו רשימות נפרדות למועצת העיר ירושלים באתר לדעת
  6. ^ ראוכברגר בחגיגות הניצחון: "אנחנו הציבור הגדול ביותר" באתר רדיו קול חי
  7. ^ סך המצביעים: דגל התורה תחת הסימן 'דת', 41,540 קולות; אגודת ישראל תחת הסימן ג' 26,116 קולות; מפלגת בני תורה שהתפצלה מדגל התורה - 9,077 קולות. ראו: כמה הצביעו למפלגות החרדיות בשכונות י-ם: כל הנתונים באתר קול רגע
  8. ^ בנימין ברגר, ויעשו כולם אגודה אחת: נחתם ההסכם בין 'אגודה' ל'דגל' • כל הפרטים, באתר JDN, ‏16.01.2019; רשמית: דגל התורה ואגודת ישראל ברשימה מאוחדת, באתר "סרוגים", 16 בינואר 2019
  9. ^ תולדות הימין הכלכלי החרדי, השילוח
  10. ^ אריאל כהנא, ‏רבנים בציונות הדתית יתמכו ביהדות התורה, באתר ישראל היום, 3 בספטמבר 2019; רבנים מהציונות הדתית חתמו על הסכם עם יהדות תורה, באתר כיפה, 3 בספטמבר 2019


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0