יהוא
ערך זה עוסק במלך מקראי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |||||||||
| דמותו של יהוא מן האובליסק השחור | |||||||||
| לידה | המאה ה-9 לפנה"ס | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 814 לפנה"ס | ||||||||
| מדינה | ממלכת ישראל | ||||||||
| שושלת ממלכת ישראל | |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי (גם יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי). מלך על ממלכת ישראל בשנים 842 עד 814 לפנה"ס, לאחר שביצע הפיכה נגד קודמו, יורם. ההפיכה של יהוא החלה ביוזמת הנביא אלישע, שמימש את הציווי של ה' לאליהו הנביא (מלכים א יט, טז).
מוצא משפחתו
נאמר במדרש הגדול כי יהוא התייחס לשבט מנשה.[1] יש משערים כי היה צאצא של משפחת המלוכה הקיימת, משפחת עמרי; השערה זו עשויה להסביר הן את העובדה שיהוא מכונה 'בן עמרי' בכתובות של שלמנאסר השלישי מלך אשור, הן את העובדה שבעת עלייתו לשלטון חיסל יהוא את בית אחאב בלבד, ולא את כל בית המלוכה.[2]
מרד יהוא
מרד יהוא הביא לידי שידוד מערכות מדיני, דתי וחברתי במלכות ישראל. מבחינה מדינית הביא מרד זה לניתוק היחסים בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה מחד, ולניתוק הקשרים עם צור וצידון מאידך. תוצאות אלו הכניסו את ממלכת ישראל לתקופת שפל מדיני ולהשתעבדותה לאשור. מבחינה דתית הביא מרד זה לחיסולה של עבודת הבעל בממלכת ישראל; זו נעקרה כליל ולא שבה אליה עוד.
מרד יהוא נראה, לכאורה, כהפיכת חצר רגילה: יהוא שימש עוד בימי אחאב בשרות הממלכתי[3], וייתכן ששירת בחיל המשמר האישי של המלך (ואולי אף היה נוכח בעת נבואת המוות שניבא אליהו לאחאב[4], ביחד עם בִּדְקַר, שלישו). בעת שהחל במרד, שימש יהוא כאחד משרי הצבא של יורם וחנה עם צבא ישראל ברמות גלעד, שם נמשח למלך על ידי אחד מבני הנביאים, שליחו של אלישע הנביא, והוכרז כמלך על ידי אנשי הצבא ועל ידי רעיו שרי הצבא. יהוא מיהר ליזרעאל, שם שהה בחופשת החלמה המלך יורם שנפצע בקרב רמות גלעד נגד חזאל מלך ארם. יהוא הרג את יורם וגם את אחזיהו, מלך יהודה שבא לבקר את יורם. יהוא לא הסתפק בכך, והרג גם את איזבל, אמו של יורם, וכן ציווה לשרי יזרעאל להוציא להורג את כל בית אחאב, את הנאמנים והמקורבים לו.
התמונה העולה מן המרד היא כשל הפיכה צבאית טיפוסית – המהפכה הורכבה מקציני צבא והונהגה על ידי אחד הקצינים הבכירים. כאשר הצליחו ראשי המהפכה להרוג את המלך, הקפידו על השמדת כל הטוענים האפשריים לכתר, תוך העברת נאמנותם של כל פקידי המלך ושאר הצבא אל המהפכנים[5].
במקרה של מרד יהוא נוספו אלמנטים אחרים למהפכה כגון פריצת המרד מחוגי הצבא. ראשוני התומכים ביהוא היו ”שָׂרֵי הַחַיִל” (מלכים ב', ט', ה'). ניתן להסביר תמיכה זו כתגובה על מדיניותו הצבאית הכושלת של יורם בן אחאב, שבראשית מלכותו לא הצליח לדכא את מרד מישע מלך מואב, ולאחר מספר שנים הוכה במלחמתו נגד חזאל הארמי ברמות גלעד. הכשלונות הצבאיים הובילו לצמצום מקורות ההכנסה של ישראל מהשליטה על קווי המסחר בעבר הירדן (באותה מידה שיהודה איבדה הכנסות מהמסחר הערבי וממכרות הנחושת בעבר הערבה המזרחי, כתוצאה ממרד אדום).
גורם אפשרי נוסף הוא הנביאים, אשר נרדפו על ידי איזבל, אשת אחאב ואמו של יורם. בתחילת מלכות אחאב ביקשה איזבל להכרית את נביאי ה', אך עובדיהו "אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת" (מבכירי שריו של אחאב) החביא מאה נביאים (מלכים א', י"ח, ד'). מאוחר יותר, בתקופת אלישע, אשר המליך את יהוא, מוזכרים מספר פעמים בני הנביאים.
גורם אחר במרד היו בני רכב המוזכרים בספר ירמיהו, שם נכתב כי אביהם, יהונדב בן רכב, ציווה עליהם: ”לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם. וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם” (ירמיהו, ל"ה, ו'-ז'). יהונדב בן רכב מוזכר במרד יהוא, כמי שעמד לצד יהוא בהשמדת עובדי הבעל. זוהי קבוצה מהנאמנים לה', שראשיתה בהשמדת פולחן הבעל על ידי יהוא, ופעילותה נמשכה לפחות עד תקופת ירמיהו (סוף ימי בית ראשון).
פעולות יהוא בעת המרד
על אופיו הקיצוני של יהוא ועל מניעיו, מלמדות במידה מסוימת גם פעולותיו. יהוא לא היסס להרוג את איזבל, בת מלך צור, ולנתק בכך את הקשרים הכלכליים עם צור, וייתכן גם עם ערי פיניקיה האחרות. יהוא לא נרתע גם מלהרוג את אחזיה, מלך יהודה, ולנתק בכך את הקשרים ואת שיתוף הפעולה בין ישראל ויהודה. יתר על כן, הוא לא הסתפק בהריגת כל בית אחאב, והרג גם את כל אחי אחזיה מלך יהודה (אבל לא את צאצאיו של אחזיה מלך יהודה). מפעולותיו אלו משתקפת שנאה עמוקה אל בית אחאב ואל כל מי שהיה קשור עמו בקשרי ידידות ומשפחה.
אם כי מהכרתת פולחן הבעל בישראל ניתן ללמוד כי אכן כוונתו היתה לבער את העבודה זרה, ומרידתו היתה עבור כבוד ה', שכתוצאה מכך עבודת הבעל הצורית נעקרה כליל מישראל ולא חזרה אליה עוד.
התוצאות המדיניות של מרד יהוא
תוצאותיו המדיניות של המרד היו: השמדת בית אחאב, המתת אחזיהו מלך יהודה, הריגת איזבל ומקורביה והשמדת פולחן הבעל ועובדיו – כל אלו הביאו לניתוק היחסים בין מלכות שומרון ליהודה (בה עלתה למלוכה עתליה בת אחאב), ולניתוק מצור וצידון. ניתוק זה היה חייב להחליש את ישראל מבחינה כלכלית, צבאית ומדינית, וכך בלטה חולשתה של ישראל בהתמודדות מול ארם. ייתכן שבשל כך מיהר יהוא לשלוח אל שלמנאסר השלישי משלחת כניעה בעת מסעו של שלמנאסר לאזור בשנת 841 לפנה"ס. משלחת כניעה זו לא נזכרת במקרא, אך היא הונצחה על אסטלה המכונה 'האובליסק השחור' שנמצאה בכלח, עיראק. כאמור, בתיאורים האשוריים נקרא המלך "יהוא בן עמרי"; יש לציין כי הדבר אינו מחייב את ההשערה שיהוא היה צאצא של עמרי, שכן מבחינת האשורים, נקראה ממלכת ישראל בשם "בית עמרי" עד לסיום קיומה, בלי להתחשב בתהפוכות השלטון שחלו בה בדורותיה האחרונים.
לאחר קרב קרקר (853 לפנה"ס) שבו לקח חלק אחאב, חזר שלמנאסר השלישי והתעמת עם ברית 'מלכי חוף הים' גם בשנים 849 לפנה"ס, 848 ו-845. בשנת 843 התחוללה מהפכת חצר בדמשק וחזאל תפס את כס השלטון, ב-842 לפנה"ס התחולל מרד יהוא. שני אלו הביאו לפירוקה של הברית, או לפחות להסתלקותה של ישראל מברית זו. בשנת 842 היה שלמנאסר טרוד בצפון סוריה (באזור הר אמנוס), ורק ב-841 לפנה"ס הוא חזר ופנה נגד דמשק, ופעם אחרונה בשנת 838. אלא שהצלחתו הייתה חלקית בלבד: הוא הצליח להכניע כמה מבעלי בריתה הקודמים של דמשק, אך לא עלה בידו להכניע את חזאל.
כל עוד נמשך הלחץ האשורי על ארם, בשנים 841 ו-838, לא הורגשה חולשת ישראל ביחסיה עם דמשק, אולם כאשר זנח שלמנאסר את ניסיונותיו להכניע את דמשק ופנה לטפל באזורים אחרים, חידשו הארמים את לחצם על ישראל (מל"ב י,לב-לג). חזאל הכה את יהוא והשתלט על יישובי ישראל בעבר הירדן המזרחי – מן הבשן ועד ערוער שעל נחל ארנון. ככל הנראה, בסוף ימי יהוא (בשנת 814, שנת 28 למלכו), חדר חזאל לגדה המערבית, עבר את ארץ שומרון, הגיע עד גת וקיבל מס מיהואש בן אחזיהו מלך יהודה (מל"ב יב, יח-יט).
אזכורים אחרים בתרבות
- באנגלית נעשה שמו של יהוא (Jehu, נהגה "גִ'יהוּ") כינוי לנהג מהיר או פרוע, וזאת בגלל הפסוק שבו נאמר עליו "כי בשיגעון ינהג".[6]
- "יהוא" - מחזה מאת גלעד עברון, בבימוי חנן שניר, תל אביב: תיאטרון הבימה, 1992.
- בשיר "איזבל" שכתב הפזמונאי וחבר הכנסת עקיבא נוף, בו הוא מתאר את רגעיה האחרונים של איזבל, הוא גם מתאר את יהוא הנוהג בשיגעון ומתקרב לבית המלוכה על מנת להרוג את איזבל[7].
לקריאה נוספת
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק י"א - "יהוא - מלך ישראל"
- דמותו של יהוא ד"ר בנימין אופנהיימר באתר דעת
- משה גרנות, "התנ"ך - כף החובה", הוצאת ירון גולן, 1986, פרק 12: דמויות מופת, פרק משנה ח', עמוד 127.
הערות שוליים
- ^ מדרש הגדול, בראשית מח,כ. כמו כן בפירוש החומש לרב שמואל בן חפני גאון, ספר בראשית מח, כ מהדורת רב אהרן גרינברג בהערה
- ^ א' ברוכי-אונא, 'בית עמרי, בית אחאב ובית יהוא: קרבת דם וקרבות דמים', בית מקרא נח (ב) (תשע"ג), עמ' 5¬-30
- ^ ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק כ"ה
- ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוקים י"ט-כ"ג
- ^ ספר מלכים ב', פרק י'
- ^ Jehu באתר dictionary.com
- ^ מילות השיר "איזבל", באתר שירונט
| מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| מלכי יהודה וישראל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול המלך • דוד המלך • שלמה המלך | 
| |||
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיה • עתליה • יואש • אמציה • עוזיהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | ||||
| מלכי ישראל | איש בושת • ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יהואחז • יואש • ירבעם השני • זכריה • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | ||||
| בית חשמונאי |
| ||||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | ||||
