יהוד מדינתא
יהֻד או יהוד מְדִינְתָּא הוא שמה הארמי של פחוות יהודה - רשות ממשל עצמי יהודי בחבל יהודה בארץ ישראל בתקופה הפרסית החל מהמאה ה-6 לפנה"ס.
מקורות במקרא
השם ידוע מן הפסוק:
”"יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא (=ידע אדוני המלך) דִּי אֲזַלְנָא (=שהלכתי) לִיהוּד מְדִינְתָּא, לְבֵית אֱלָהָא רַבָּא (=לבית האלקים הגדול)".” (ספר עזרא, פרק ה', פסוק ח').
המילה הארמית מדינתא דומה למילה מדינה בעברית, המוזכרת גם היא בהקשר התקופה:
”וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה” (ספר עזרא, פרק ב', פסוק א').
הממשל העצמי היהודי בחבל יהודה אשר בראשו עמדו יהודים שמונו על ידי הממלכה הפרסית נודע גם בשם "פחוות (=ממשל/ממשלה) יהודה".[1]
הפחווה, הנזכרת בספר עזרא, פרק ה', פסוק ח', הייתה מקום ישיבתם של שבי ציון, ונאספו אליה גם בני שבטים אחרים. שם הפחווה הוא חלק מתהליך השתרשות המילה "יהודי", בזיקה לחבל יהודה:
”וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלָםִ” (ספר נחמיה, פרק א', פסוק ב').[2]
יהוד מדינתא הייתה יחידה מנהלית עצמאית, אשר הנפיקה מטבעות קטנים עם האותיות "יהֻד".
תולדותיה
בשנת 538 לפנה"ס פרסם המלך כורש את קריאתו "הצהרת כורש", שבהּ קרא ליהודים לשוב אל ארץ ישראל ולהקים בה ממשל עצמי יהודי. בעקבות קריאתו, החלה שיבת ציון, אשר כללה חלק מגולי בבל; הם פנו אל בניה מחודשת של היישוב וקימום ההריסות בירושלים. מלכי פרס שלאחר כורש נטו חסד ליהודים, אישרו בניית בית המקדש השני ומימון שוטף של הוצאותיו מקופת הממלכה. תחת שליטת מלכי פרס זכו היהודים בארץ ישראל לממשל עצמי דתי ופולחני מלא, אך ללא ריבונות מדינית. כדי לצמצם סיכויים למרד מנעו מצאצאי בית דוד לקחת חלק בהנהגת הממשל העצמי של פחוות יהודה. גבולותיה של יהודה החדשה הצטמצמו במידה משמעותית לעומת שטחה טרם חורבן הבית הראשון: שטח פחוות יהודה עמד על כ-1,600 קמ"ר בלבד. היא חולקה לפלכים ובהם ערים מרכזיות וערי משנה. במקרא נזכרים חמישה פלכים, אך הדעה הרווחת היא שהיו ששה: ירושלים, בית הכרם, קעילה, בית צור, מצפה ויריחו. הערים הגדולות בתקופה זו היו ירושלים, עזה, יריחו, לכיש ועכו. שאר תושבי הארץ היו שבטים ערבים (בני קדר), אדומים ופלשתים, שעליהם נוסף גורם חדש בארץ: שומרונים – צאצאיהם של גולים שהובאו על ידי אשור ובבל לארץ ישראל והשתקעו בהּ.
מאז מתן הצהרת כורש התחוללה ביישוב היהודי בארץ ישראל צמיחה מחודשת. העולים הגיעו בכמה גלי עליות ובראשם מנהיגים מקרב הגולה בבבל. גל העלייה הראשון בהנהגת ששבצר "הנשיא ליהודה" כלל 50,000 נפש. לאחריו התמנו זרובבל בן שאלתיאל כ"פחת יהודה", עזרא הסופר ונחמיה. חלק מהעליות תוארו בספרים עזרא ונחמיה.
בנית ההתיישבות ושיקום ההריסות נתקלו בקשיים והתנהלו באיטיות. בשנה הראשונה לחזרתם של הגולים, הוקם באתר הר הבית והמקדש החרב המזבח וחודשה עבודת הקרבנות. בשנה השנייה לחזרתם של הגולים, הונחה אבן הפינה לבית המקדש השני. הפעולות הללו עוררו את חשדותיו של המנהל הפרסי השליט ואת מורת רוחם של השומרונים. בקשתם של השומרונים להשתתף בהקמת המקדש סורבה והם בנו מקדש משלהם בהר גריזים. התקבל האישור מן המלך הפרסי דריווש הראשון לבניין המקדש. משום ההשהיה בהקמת המקדש השני הפצירו הנביאים חגי וזכריה בעם להאיץ קצב הקמתו. לאחר איסוף תרומות למימון הבנייה ובנייה מאומצת לפי ההלכה והמנהג, נחנך בית המקדש השני בשנת 516 לפנה"ס.
בשלהי התקופה התגברה השפעתה של התרבות ההלניסטית. בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את ארץ ישראל מידי הפרסים, ובכך תמה התקופה הפרסית והחלה התקופה ההלניסטית בארץ ישראל.
ארכאולוגיה
הממצאים הם בעיקר משלהי התקופה (המאה ה-4 לפנה"ס): מטבעות יהֻד, מטבעות שהונפקו בפחוות יהודה כשעליהם מוטבעת המילה 
("יהד") באלפבית עברי עתיק.
בחלק מהמטבעות החל השימוש באלפבית הארמי לצד האלפבית העברי העתיק.
כמו כן, נמצאו בולות וידיות של קנקני חרס, שעליהם הוטבע 
, (י'-ה' באלפבית עברי עתיק, ד' באלפבית ארמי) וכן בולות שנכתב עליהן 
("יהוד", בכתיב מלא; י'-ו' בעברי עתיק, ה'-ד' בארמי).
ראו גם
לקריאה נוספת
- מיכאל אבי-יונה, אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
- נחמן אביגד, בולות וחותמות מתוך ארכיון ממלכתי מימי שיבת ציון, קדם, מונוגרפיות של המכון לארכאולוגיה, (עורך: יגאל ידין), האוניברסיטה העברית ירושלים 1976.
- עודד ליפשיץ, "...ואין בתים בנויים" (נחמיה ז' 4): מדיניותה של האימפריה הפרסית ודלותו של הממצא הארכיטקטוני ב"יהוד מדינתא", חידושים בחקר ירושלים 7, רמת גן, 2001, עמ' 76-45
- מיכאל קוכמן, 'יהוד מדינתא’ לאור טביעות ’יהודי’-’פחוא', קתדרה 24, יולי 1982, עמ' 30-3
- בצלאל פורטן, אפרים שטרן ושמריהו טלמון, דיון: "שיבת ציון" בחזון ובמציאות, קתדרה 4, יולי 1977, עמ' 30-4 (קישור טקסטואלי באתר סנונית)
קישורים חיצוניים
- מוזיאון ישראל, מטבע "יהד" שהוטבע במאה ה-4 לפני הספירה ב"יהוד מדינתא", באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
- מפות
- קציעה אביאלי-טביביאן, מפת "יהוד מדינתא" ושכנותיה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
- מתיה קם, גבולות "יהוד מדינתא", באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
הערות שוליים
- ^ בספר נחמיה, פרק ב', פסוק ז' נאמר "פחוות עבר הנהר", אך מיד לאחר מכן נזכרת "יהודה" בהקשר לכך.
- ^ השם "יהודית" עבור שפת היהודים נזכר בספר מלכים ב, יח, וכן במקבילה שבספר דברי הימים ב', פרק ל"ב. ראו עוד אצל: משה בר אשר, איש יהודי היה בשושן הבירה, פרשת תצוה ושבת זכור, תשנ"ט, באתר אוניברסיטת בר-אילן.