יוונית איונית
| היסטוריה של היוונית אלפבית יווני - כתב ליניארי ב' |
| פרוטו-יוונית (בערך 2000 לפנה"ס) |
| יוונית מיקנית (בערך 1600 לפנה"ס–1100 לפנה"ס) |
| יוונית עתיקה (בערך 800 לפנה"ס–300 לפנה"ס) דיאלקטים יווניים: איולית, ארקדו-קיפריוטית, אטית-איונית, דורית; יוונית הומרית דיאלקט אפשרי: מקדונית |
| יוונית קוינה (מ-300 לפנה"ס) |
| יוונית ביזנטית (בערך 330 אחרי-הספירה–1453) |
| יוונית מודרנית (מ-1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתאית |
יוונית אִיוֹנִית (או יוֹנִית) היא ניב יווני עתיק (ראו ניבים יווניים), על שם השבט היווני העתיק, האיונים.
הניב האיוני התפשט מייוון היבשתית אל האיים שבים האגאי, בזמן הפלישה הדורית, בערך במאה ה-11 לפני הספירה.
בסוף תקופת המעבר היוונית במאה השמינית לפנה"ס, מרכז החוף המערבי של אסיה הקטנה, כולל האיים כיוס וסאמוס, כונו איוניה. הניב האיוני דובר גם באיים שבמרכז הים האגאי ובאי אֶוּבּוֹיָה, שמצפון לאתונה. בעקבות התיישבות האיונים בשטחים נוספים, התפשט הניב במהרה לצפון הים האגאי, לאזור הים השחור, ולמערב הים התיכון.
הניב האיוני מחולק לשתי תקופות: איונית עתיקה ואיונית חדשה. המעבר המדויק בין שתי התקופות אינו ידוע, אך משוער כי הוא התרחש בסביבות שנת 600 לפנה"ס.
יצירות הומרוס (האיליאדה, האודיסאה, וההמנונים ההומריים) והסיודוס נכתבו בניב ספרותי מלאכותי (שלא שימש ניב מדובר בשום תקופה) שמכונה במחקר יוונית אפית או הומרית, אשר ברובו מבוסס על איונית עתיקה, עם השפעה איולית. המשורר ארכילוכוס כתב באיונית עתיקה.
המחברים הבולטים ביותר שכתבו באיונית חדשה הם הרודוטוס והיפוקרטס.
