יחזקאל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יְחֶזְקֵאל בן בוזי הכהן (או יחזקאל הנביא), היה נביא בתקופת בית ראשון ולאחר חורבן הבית. חז"ל אמרו כי ספרי נביאים יכולים להכתב רק בארץ ישראל[דרוש מקור] ולכן כתיבת ספר יחזקאל, מיוחס לאנשי כנסת הגדולה.

רקע

יחזקאל היה "בן-בוזי הכהן"[1]. הפירוש המקובל הוא, שהיה בנו של כהן בשם בוזי, אשר ישנם אלו המייחסים אותו לירמיהו[2]. דעה אחרת אומרת שיחזקאל היה צאצא ממשפחת אלעזר בנו של אהרון הכהן, לעומת ירמיהו שהיה צאצא ממשפחת איתמר הכהן.

יחזקאל גלה בגלות יהויכין שנקראת גם גלות החרש והמסגר על ידי בבל. הוא התגורר ליד נהר כבר שבבבל ושם ניבא ליושבי הגולה, הוא החל להתנבא בשנת ג'של"ב[3], 5 שנים לאחר גלות יהויכין. הנבואה הפותחת בתאריך הכי מאוחר מתוארכת לשנת ג'שנ"ג[4], כ-15 שנה לאחר חורבן בית ראשון. כך שיחזקאל כנראה ניבא במשך כ-25 שנה.

אשת יחזקאל מוזכרת בנבואתו אך לא מצוין שמה.

על פי המסורת קבור יחזקאל בכפר אל-כפל שבעיראק.

אופי נבואתו

נבואתו של הנביא יחזקאל מאופיינת במראות מרשימים וגדולים. המפורסמים שבהם הם "מעשה מרכבה" שמתאר על דרך הסוד את המתרחש בשמיים ואת דרכי ההנהגה של ה'. חזון ידוע אחר הוא חזון העצמות היבשות, המתאר את גאולת עם ישראל.

אזכור נוסף למראות הנבואה של יחזקאל ניתן למצוא על דרך השלילה כאשר המדרש מתאר את קריעת ים סוף: "ראתה שפחה על הים את מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי".

יש הבדל בתוכן נבואותיו לפני החורבן ולאחריו: עד לחורבן הוכיח יחזקאל את יהודי הגולה על חטאיהם. שחטאיהם הביאו לגלות ולשעבוד, והזהיר מפני חורבן שלם ושיעבוד קשה יותר, אם לא יחזרו בתשובה.

כירמיהו, שניבא באותה תקופה בארץ־ישראל, אמר יחזקאל שמקדש ה' לא יספק להם הגנה אוטומטית, שנביאי השקר מעוררים תקוות שווא ומטעים אותם, ושאין לתכנן תחבולות מדיניות כנגד בבל.

לאחר החורבן חדל יחזקאל מנבואות התוכחה והפורענות ונבואתו היא נבואת נחמה: על שיבת הגולים למולדת, על בניין הארץ ובניין המקדש, ועל עתידו המזהיר של העם המתחדש בארצו. נבואתו של יחזקאל גדושה בחזיונות ובמראות, והוא מופעל על ידי ‘יד ה'‘ ו’רוח ה'‘.

יחזקאל שהיה גם כהן כולל בנבואותיו גם מסורות כוהניות מפורטות ומדוקדקות ובהן תיאורים ארוכים של בית המקדש העתיד להבנות.

נבואות יחזקאל


תפיסת הגמול

לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות יהודה לבבל חשו הגולים עצב רב. תחושה זו לא נבעה רק מהגלות ועזיבת מולדתם, אלא מהתחושה שה' מאס בהם בגלל חטאי אבותיהם. בשל כעס ה' אין הם יוכלו לחזור למולדתם ביהודה. כך, נוצר בעם היושב בבבל משבר ערכים: מדוע שינסו לחזור בתשובה אם ה' זוכר את חטאי אבותיהם ובגללם הם אלו שנענשים? לפיכך נתנבא יחזקאל נבואות רבות הבאות להדגיש כי הגמול הינו אישי- כל אדם יישפט על פי מעשיו ולא על פי מעשי אבותיו, לטוב ולרע.[5] הדגשת תפיסה זו מוצג בספר יחזקאל לאורך כל פרק י"ח, לדוגמה:

א וַיְהִי דְבַר-ה', אֵלַי לֵאמֹר. ב מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה. ג חַי-אָנִי, נְאֻם ה' אלקים: אִם-יִהְיֶה לָכֶם עוֹד, מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה--בְּיִשְׂרָאֵל. ד הֵן כָּל-הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי-הֵנָּה: הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת

יחזקאל, י"ח, א'-ד'

המקדש השלישי

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בית המקדש השלישי

הנביא יחזקאל הוא הנביא היחיד המקדיש פרקים רבים על בניית בית המקדש השלישי לעתיד לבוא. מבנה מקדש יחזקאל איננו שונה בהרבה מבית המקדש השני שנבנה על ידי העולים מבבל ומפרס באישור כורש ואשר שופץ על ידי הורדוס כמאה שנה לפני חורבנו, אולם ההבדל העיקרי בין תיאור המקדש על פי יחזקאל לבין תיאור המקדש במסכת מידות הוא העזרות וכן הסימטריה הריבועית שלו. על פי נבואת יחזקאל עתידה עזרת ישראל (היא עזרת כהנים ובה נבנה המזבח) העתידית להיות ריבועית ובגודל של 100 על 100 אמות. עזרת הנשים (או העזרה השנייה), לשם יוכלו כל הטהורים להיכנס, תהיה בגודל של 500 על 500 אמות (על פי הסבר הגאון מווילנה), ואילו הר הבית של יחזקאל יגדל לגודל של 3,000 אמה על 3,000 אמה, כלומר ישתרע משער יפו של היום במערב ועד לראש הר הזיתים במזרח. בדרום יתחיל הר הבית המקודש מתחתית עיר דוד של היום ועד למוזיאון רוקפלר של היום. כמו כן בנבואת יחזקאל ישנו פירוט רב של שערי המקדש והמבנה האדריכלי שלהם, פירוט שאיננו כתוב בספר מלכים ולא במסכת מידות.

ארץ ישראל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – גבולי יחזקאל

מיד אחרי פרקי המקדש בנבואת יחזקאל, פונה יחזקאל לתאר את ארץ ישראל המקדשית. ארץ ישראל של יחזקאל מתחילה בצפון הרחוק, מן הור ההר שליד מפרץ אלכסנדרטה של היום, מערבה, דרך חתלון, לבוא צדדה, כולל את הערים חמת, ברותה, סבריים עד חצר עינן שבפינה הצפון מערבית של הארץ המובטחת. במזרח כולל יחזקאל בגבולות הארץ את מחוזות חורן, דמשק וגלעד, עד הגבול הדרומי שם מוזכרים המקומות תמר ומי מריבת קדש. מתוך ששה עשר מקומות או נקודות גבול, אפשר לזהות בוודאות רק שני מקומות הידועים היום: דמשק וחמת. על פי החוקרים[דרוש מקור] י.מ. גרינץ, חיים בר-דרומא, פרופסור הרב דניאל מיכלסון ופרופסור יהודה גרינפלד, גבולות יחזקאל חופפים את ארץ כנען המקראית מאנטיוכיה בצפון ואת כל סוריה, עד הפרת ועד דלתת הנילוס והם תיאור נוסף של גבולות פרשת מסעי המובאים בספר במדבר. ארץ ישראל העתידית של נבואת יחזקאל תחולק לשלוש עשרה רצועות לרוחב הארץ כאשר רוחב כל רצועה מצפון לדרום תהיה עשרים וחמשה אלף קנים שהם כ-75 ק"מ. הרצועה הכוללת את ירושלים והמקדש תהיה נחלת הנשיא בשיתוף כוהני המקדש. אורכה ארץ ישראל מצפון לדרום על פי יחזקאל יהיה כ-975 ק"מ.

מות אשת יחזקאל

דמותה של אשת יחזקאל מופיעה בנבואת הנביא מסמלת את מצבו של עם ישראל לאחר החורבן. דבריו אמורים לגרום לטלטלה ולזעזוע. ה' מודיע לנביא על מותה הקרב של אשתו ואכן אשת יחזקאל מתה בערב. למחרת בבוקר נהג יחזקאל, כאשר צווה על ידי ה' ולא נהג מנהגי אבלות. ההודעה על מותה של אשת יחזקאל משמש כרמז מטרים להתנהגותו מעוררת הפליאה של הנביא לאחר מות אשתו, כאשר אינו נוהג מנהגי אבלות:

טו וַיְהִי דְבַר-ה', אֵלַי לֵאמֹר. טז בֶּן-אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת-מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה; וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה, וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ. יז הֵאָנֵק דֹּם, מֵתִים אֵבֶל לֹא-תַעֲשֶׂה--פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ, וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ; וְלֹא תַעְטֶה עַל-שָׂפָם, וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל. יח וָאֲדַבֵּר אֶל-הָעָם בַּבֹּקֶר, וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב; וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי.

יחזקאל כ"ד, ט"ו-י"ח

התנהגות זו מבוארת בילקוט שמעוני: אמר רבי יוחנן: כל אדם שמתה אשתו ראשונה, כאילו חרב בית המקדש בימיו, שנאמר בֶּן-אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת-מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה (יחזקאל כ"ד, י"ח) וכתיב: וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב (יחזקאל, כ"ד, י"ח) וכתוב : הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת-מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם (יחזקאל, כ"ד, כ"א).[6]

התנהגות זו רומזת על מצבו של עם ישראל לאחר החורבן. שליחותו הנבואית של יחזקאל, דורשת ממנו לוותר על תשוקותיו האישיות. השליחות תובעת ממנו התנהגות מנוגדת לרגשותיו האישיים, הושע לדוגמה, צווה לשאת את גומר בת דבליים, אשת זנונים ולהוליד ממנה ילדים.[7] מעשה זה של כיבוש היצר, הוא סימבולי ומביע את אמונתו המוחלטת בה'. מעשים סימבוליים אלו מועברים אל הקהל.[8]

פסוק י"ז פותח בקריאה ליחזקאל לא להתאבל על אשתו. הנאמר לאחר מכן מבהיר את מנהגי האבל שנהגו בתקופה הזו בישראל:

כב וַעֲשִׂיתֶם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: עַל-שָׂפָם לֹא תַעְטוּ, וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵלוּ. כג וּפְאֵרֵכֶם עַל-רָאשֵׁיכֶם, וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם-לֹא תִסְפְּדוּ, וְלֹא תִבְכּוּ; וּנְמַקֹּתֶם, בַּעֲו‍ֹנֹתֵיכֶם, וּנְהַמְתֶּם, אִישׁ אֶל-אָחִיו. כד וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה תַּעֲשׂוּ: בְּבוֹאָהּ-וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אלקים

יחזקאל, כ"ד, כ"ב-כ"ד

הכתוב מציין כי אין להתנהג כמתאבל על המת, לא לכסות את הראש, לא לכסות שפם ואיסור לאכול מלחמם של האחרים. מאיסורים אלו עולה כי אלו היו מנהגי האבלות באותה תקופה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • רימון כשר, יחזקאל, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 2004.
  • לאה מזור, "מסע נחל הפלאים מן המקדש אל הים (יחזקאל מז, א-יב) : סילוק התוהו ובריאה חדשה", בתוך: רחל אליאור (עורכת), גן בעדן מקדם, ירושלים תש"ע (2010), עמ' 104-81.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי ספר יחזקאל, פרק א', פסוק ג'
  2. ^ פירוש רד"ק לספר יחזקאל, פרק א', פסוק ג'
  3. ^ לפי ספר יחזקאל, פרק א', פסוק א'
  4. ^ לפי ספר יחזקאל, פרק כ"ט, פסוק י"ז
  5. ^ [1]
  6. ^ ילקוט שמעוני, ח"ב, רמז שס"ד.
  7. ^ בנימין אופנהיימר, הנבואה הקלאסית, ירושלים, מאגנס, תשס"א, ע"מ 19-18.
  8. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים כרמל, 2007, ע"מ 278.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0