יחזקאל דנין (סוכובולסקי)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־18:23, 17 בדצמבר 2018 מאת משתמש ישן (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחזקאל ורחל דנין, 1929
קבר בני הזוג דנין בבית הקברות טרומפלדור
מכתבו של יחזקאל דנין לרשויות בנושא שינוי שם המשפחה מסוכובולסקי לדנין, ב-י"א באייר ה'עת"ר 20 במאי 1910

יחזקאל דב דָנין (סוכובולסקי) (1868, ביאליסטוק30 בדצמבר 1945, תל אביב) היה יזם, סוחר, תעשיין, פעיל ציוני, מראשוני אחוזת בית.

ביוגרפיה

נולד בעיר ביאליסטוק שבפולין (אז באימפריה הרוסית), ועלה לארץ ישראל בגיל 18. זמן קצר עבד כפועל חקלאי בראשון לציון והיה חבר (1887) בהתארגנות הראשונה של פועלים יהודים יחד עם אבא רומנוב, אברהם אייזנברג ויהודה גרזובסקי (גור). האגודה פעלה זמן קצר עד שחוסלה עקב האשמתה בליבוי יצרים במושבה כנגד פקידי הברון רוטשילד.[1] לאחר "הרפתקה" זו השתקע ביפו, פתח בה בית מסחר למזון ועסק גם בייצוא שקדים, שמן זית, דבש וענבים ממושבות העלייה הראשונה. גם אחיו עסקו בפעילות ציונית. אחיו דוד היה איש חיבת ציון ומזכירו של הרב שמואל מוהליבר, ואחיו צבי גדליהו היה פועל חקלאי, ממייסדי מפלגת הפועל הצעיר, הסתדרות העובדים הכללית ותנועת המושבים.[2]

יחזקאל סוכובולסקי ויתר על נתינותו הרוסית ו"התעתמן" (כלומר: קיבל על עצמו נתינות של האימפריה העות'מאנית), דבר שאיפשר לו לרשום על שמו נדל"ן בארץ ישראל, אשר נרכש על ידי יהודים בעלי נתינות זרה. בין היתר רשם על שמו אדמות בראשון לציון, ברחובות ובחדרה, שעל חלק ניכר מהן ניטעו פרדסים.

סוכובולסקי נישא לרחל בת יהושע ילין, ושינה את שם משפחתם ל"דנין". ביתו ברחוב רזיאל[3] היה בית הכנסת אורחים ושימש כלשכת עבודה ומידע, שאליה הגיעו עולי העלייה השנייה והתקבלו מיד עם רדתם מהאונייה בנמל יפו. ביתו שימש גם כבית-ועד לראשי היישוב. בבית זה נוסדה ספריית שער ציון, לשכת ארץ ישראל של ארגון בני ברית והסניף הארץ ישראלי של אגודת "בני משה". בבית דיברו עברית בהברה ספרדית, ודנין ואשתו היו מראשוני "הוועד להשלטת השפה העברית" בעת מלחמת השפות. יחד עם נתן קייזרמן וב. רבינוביץ[4] פתחו בבית גם גן ילדים (שהיה גן הילדים העברי השני או השלישי, לאחר גן הילדים בראשון לציון וגן הילדים של חסיה סוקניק בירושלים).

בשנת 1902 נבחר דנין על ידי בנימין זאב הרצל לרכז את מכירת "השקל הציוני" (המס שזיכה את משלמו בזכות הצבעה בקונגרס הציוני העולמי) ואת מניות אוצר התיישבות היהודים, הבנק למימון הפעילות הציונית בארץ ישראל. בשנת 1903 כיהן כציר בכנסייה הארצישראלית שהתכנסה בזכרון יעקב במטרה להוות את ה"פרלמנט" של יהודי ארץ ישראל. במסגרות פעילות שונות גיבש עם גיסו דוד ילין את הרעיון להקים שכונות יהודיות מחוץ ליפו, בדגם היציאה מהחומות הירושלמית.

בשנת 1907 היו דנין ורחל אשתו – יחד עם מאיר דיזנגוף, עקיבא אריה ויס, יצחק חיותמן ודוד סמילנסקי – בין חמש משפחות המייסדים של אחוזת בית, הפרוור העברי הצפוני של יפו, שעתיד היה להפוך לעיר תל אביב. בהגרלת המגרשים לאחוזת בית הגריל דנין מגרש בצומת הרחובות ליליינבלום והרצל, ובנה בו את ביתו בעבודה עברית.

לאחר הקמת תל אביב השתתף כיזם או כשותף בבתי חרושת ביפו (מכונות ויציקה "שטיין", ספירט, בשמים ועוד), בזכרון יעקב (שימורים) ובמוצא (רעפים), ואף עסק בגידול טבק. את פעולותיו מימן על ידי "בנק קרדיט גומלין" שהקים וניהל, אשר סייע לפיתוח התעשייה היהודית. במלחמת העולם הראשונה גורש על משפחתו מתל אביב, ולאחר המלחמה חזרו לביתם ברחוב הרצל.

נפטר בתל אביב ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.

בני הזוג דנין עומדים במרכז ספרה של רבקה אלפר, "קורות משפחה אחת".

צאצאיו

לזוג דנין נולדו: משה, חנה, דבורה, שולמית, ציפורה, שרח, דן, חירם, עזרא. בנם הצעיר של הזוג דנין, אהרון, היה הילד הראשון שנולד בתל אביב, וכונה "הבן הבכור של תל אביב".

בנו, עזרא דנין, היה איש הש"י – שירות הידיעות של ארגון "ההגנה" בתקופת היישוב – ויועץ לענייני ערבים במשרד החוץ בתקופת המדינה.

אהרון היה מנהל סניף המשרד הארצישראלי בצפת ועסק ברכישת קרקעות מערבים לטובת התיישבות יהודית.

נכדו, הבוטנאי אבינעם דנין, הוא בנו של חירם.

נינו, נכדו של דן, הוא רוברט (רוב) דנין, שהיה ראש הדסק הישראלי בסטייט-דפרטמנט, עוזרו של טוני בלייר כשליח הקוורטט לענייני המזרח התיכון, וראש המשלחת של הקורטט בירושלים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ התאגדויות פועלים לפני הקמת ההסתדרות, באתר תנועת העבודה הישראלית
  2. ^ צבי גדליהו סוכובלסקי באתר "ראשונים".
  3. ^ רון פז, ‏הבניין ברח' רזיאל ביפו: הריסה בשיטת הסלמי, באתר גלובס, 23 בפברואר 2003
  4. ^ שלומי שבה, הו עיר, הו אם, החברה האמריקאית־ישראלית למו״לות, 1977, עמ' 230
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0