ילדי הפרחים
"ילדי הפרחים" או הִיפִּים הייתה תרבות הנגד השמאלנית של צעירים שהתחילה בארצות הברית באמצע שנות השישים והתפשטה למקומות אחרים בעולם. היפים התנגדו לאורתודוקסיה הפוליטית והחברתית, ובחרו באידאולוגיה שהעדיפה שלום, שוויון, ואהבה. ילדי הפרחים היו לעיתים קרובות צמחוניים וידידותיים לסביבה, הטיפו לאחווה בין בני האדם ושמירה על הטבע ועל בעלי החיים, ושימוש בסמים פסיכדליים (כמו LSD) אשר האמינו שגורמת להרחבת התודעה. תנועה זו הצמיחה מוזיקאים רבים בתחום הקאנטרי, הבלוז והרוק, ומנהגם לגדל שיער הפך למסורת עליה שמרו כמעט כל יוצרי הרוק הקלאסי והכבד לדורותיהם, משנות השישים ועד ימינו.
לידת התנועה ורעיונותיה
הסימנים הראשונים לתנועת "ילדי הפרחים" נצפו בין השנים 1896 ל-1908, במהלכן קמה תנועת נוער גרמנית כתגובה נגד גל המועדונים החברתיים והתרבותיים במדינה. התנועה ניקראה ואנדרפוגל (הציפור הנודדת) והושפעה מעבודותיהם של פרידריך ניטשה, גתה, והרמן מסה ומשכה אחריה אלפי צעירים גרמנים שדחו את מגמת העיור המהירה והשתוקקו לחיים פגניים, רוחניים, בחזרה לטבע כפי שחיו אבותויהם. רבים מהגרמנים היגרו לארצות הברית והביאו איתם את ערכי התנועה.
כמו ואנדרפוגל, תנועת "ילדי הפרחים" בארצות הברית החלה כתנועת נוער אשר הייתה מורכבת בעיקרה מילדי הבייבי בום. דור זה היה הדור הראשון בעולם המערבי אשר השפע היה מבחינתו דבר ברור מאליו, ובשל היעדר ההכרה בצורך הישרדות יומיומי פנו רבים מהם לבקש משמעות חדשה לחיי היומיום שתהיה מנותקת מהדפוסים הקודמים של שגשוג כלכלי, לאומיות ומיצוב חברתי, וכתחליפים לכך הם פנו לחפש תכנים בנהנתנות, מיסטיקה, אחדות המין האנושי, שיבה לטבע, לפשטות, ולאומנות.
בשנות השישים ארצות הברית הייתה שקועה עמוק בבוץ הוייטנאמי. המלחמה, אשר גבתה קרבנות רבים, ונראתה מיותרת ולא מוצדקת, עוררה התנגדות רבה בקרב העם האמריקאי, ובמיוחד בקרב הצעירים. כחלק מהתרבות החלו לצוץ זמרי רוק שגידלו שיער ארוך, עישנו מריחואנה והתנסו בסם הפסיכדלי LSD. הם משכו אחריהם המוני צעירים, אשר העריצו הן את המוזיקה המהפכנית (ר' ערך רוק'נרול) והן את העקרונות המהפכניים, וכך, הקהל של הרוק הפך לתנועה חברתית אידאולוגית בשם "ילדי הפרחים". הם כונו כך בשל סלידתם מהרס הטבע על ידי בני האדם.
תנועת "ילדי הפרחים" אמנם החלה כתנועת מחאה על מלחמה אחת מסוימת (מלחמת וייטנאם), אך היא התפתחה לתנועה אידאולוגית, אשר הציגה תפיסת עולם חדשה, בכל תחומי החיים. ילדי הפרחים קראו לבני האדם לנטוש את דרך המלחמה, הזורעת רק הרס בעולם, ולהחליפה בתרבות של מוזיקה וסמים. הם טענו שהמריחואנה, המשרה תחושת אופוריה, אושר ושלווה, עוזרת להם לראות כמה העולם יפה וכמה המלחמה מיותרת, ואף מעוררת בהם רגשות של שמחה ואהבה.
ההיפים היו צעירים וצעירות מכל הדתות ומכל הגזעים בארצות הברית. הם נתנו הזדמנויות שוות לכולם להגיע ל"קומונות", שם חיו והתארגנו, כחלק מתפישתם לשוויון ואחווה. רוב ההיפים היו צעירים שהרגישו שהוריהם מנסים לחנכם אך לא מבינים אותם, על כן הם בחרו למרוד בהוריהם ולהתנתק מהם ומדרכם המיושנת, לדעתם.
בין הדמויות המשפיעות על דור זה היו בוב דילן, ג'ון לנון, ג'ימי הנדריקס, ג'ורג' האריסון, הרברט מרקוזה ומרטין לותר קינג.
פסטיבל וודסטוק
ערך מורחב – פסטיבל וודסטוק
פעילותם של ילדי הפרחים הגיעה לשיאה בשנת 1969. בשנה זו נערך בוויט לייק שבארצות הברית, פסטיבל מוזיקה ואהבה של "ילדי הפרחים" בכיכוב רבים מכוכבי הפופ והרוק של ארצות הברית שהיו נגד המלחמה.
פסטיבל וודסטוק היה בהגדרתו הפגנת מחאה נגד מלחמת וייטנאם, אך לא כל השירים היו על המלחמה. במשך הפסטיבל, שנמשך שלושה ימים, המוזיקאים וחלק ניכר ממאות אלפי בני הנוער שהגיעו לצפות בהופעה, עישנו מריחואנה. בזמן ההפסקות בין השירים, נערכו אף טקסים שלמים של נטילת סמים, בעיקר LSD.
בפסטיבל וודסטוק השתתפו כחצי מיליון בני אדם.
המשך התנועה
תנועת ילדי הפרחים החלה להיעלם בהדרגה בשנות השבעים, ככל שחברי התנועה התבגרו. אף על פי כן, רעיונותיה לא נעלמו כלל, כי אם חדרו וחלחלו עמוק לתודעה של הקהל בארצות הברית ובעולם המערבי כולו, והם ביססו והחדירו את הליברליזם כפי שהוא מוכר לנו היום.[דרוש מקור] ילדי הפרחים היו אלה אשר הגו את מכלול רעיונות השמאל החדש כאנטי-תזה לתפישת העולם הימנית-דתית-שמרנית.[דרוש מקור] תפישת העולם של ילדי הפרחים היא תפישה אוניברסלית, המתייחסת לכל תחומי החיים: חברה, תרבות, פוליטיקה, כלכלה, ואף יחס לטבע ולבעלי החיים. בכל התחומים האלה, העיקרון המנחה הוא אהבה כלפי כל יצורי העולם.
כיום
בעוד שהיפים רבים עשו מחויביות ארוכת טווח לסגנון חיים זה, יש הטוענים כי ההיפים "נמכרו" בשנות השמונים והפכו לחלק מתרבות הצריכה המטריאליסטית. אף על פי שהתנועה לא גלויה כמו פעם, תרבות ילדי הפרחים מעולם לא מתה לחלוטין ועדיין יכולה להימצא בדמותם של מיעוטים שוליים ברבות מארצות המערב רבים מאמצים של ערכי ההיפים ומתנגדים לכל גילויי אלימות באשר הם, נמנעים מאכילת בשר ומפגיעה בבעלי-חיים, נוטים לסירוב לשרת בצבא ומגלים סובלנות כלפי השונה. הם טוענים כי כל בני האדם בעולם שווים, וכי אהבה מוחלטת כלפי כל בני האדם באשר הם, היא דרך החיים הנכונה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היפים |
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "תרבות הנגד, "סיקסטיז"", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- בן שלו, היום שבו רצחו את שנות ה-60, עכבר העיר, 5.6.2009
- נויה כוכבי, ילדי הפרחים בקנה, עכבר העיר, 5.6.2009
- גדעון עופר, "אהבה ולא מלחמה" - ה"היפיז", יורשיהם המהורהרים של הביטניקים, "הארץ", 19.5.1967
- רודפים מגודלי-שיער, "הארץ", 10.10.1968
- אלך שם, נגע הקומונות פושה בבריטניה, "הארץ", 7.10.1969
