יצחק נחמן שטיינברג
 |
יצחק (איסאק) נחמן שטֶיינברג (ברוסית: Исаак Захарович Штейнберг; 13 ביולי 1888, דווינסק - 2 בינואר 1957, ניו יורק) היה משפטן, פוליטיקאי סובייטי ויהודי שומר מצוות. בגיל מבוגר היה פעיל בתנועה הטריטוריאליסטית.
קורות חיים
יצחק שטיינברג נולד ב-1888 למשפחה מסורתית מחד אך פתוחה להשכלה מאידך. למד משפטים באוניברסיטת מוסקבה, אך ב-1906 גורש מהאוניברסיטה עקב פעילותו בחוגים מהפכניים-שמאליים. ב-1910 חזר למוסקבה. במהפכת 1917 הצטרף לחוגי שמאל והיה חלק מהמפלגה הסוציאל-רבולוציונית (שמאל).
מונה כנציג מפלגתו לשר משפטים בממשלתו הראשונה של לנין. בתפקיד זה החזיק עד לסיום שיתוף הפעולה בין מפלגתו למפלגה הקומוניסטית בשנת 1918. עזב את התפקיד במרץ 1918 עקב התנגדות להסכם ברסט-ליטובסק. לפי עדותו בזיכרונותיו, בתפקיד זה הרבה להתעמת עם לנין ועם פליקס דזרז'ינסקי בנושאי זכויות אדם ושלטון החוק.
בדעה זאת החזיק לא משום שהיה שר משפטים והיה מעוניין שכל גורמי השלטון בממשלה החדשה יפעלו על פי הנחיות משרדו אלא משום שהאמין שהממשלה צריכה לפעול על פי חוק. בדעה זאת התמיד גם במקרים לא פופולריים כמו הגנה על האצילים ממוצא גרמני שבאסטוניה וזאת למרות שברור היה שהם עוינים את מהפכת אוקטובר.
לאחר הקרע בין מפלגתו למפלגה הקומוניסטית השלטת המשיך בפעילות פוליטית אך נרדף ואף נעצר מספר פעמים על ידי המשטרה החשאית. בשנת 1923 עזב את ברית המועצות עם משפחתו ועבר לגור בברלין.
כגולה פוליטי בברלין פרסם שורה של ספרים שתקפו את המשטר בברית המועצות. ביקורתו על המשטר הסובייטי התמקדה בתחום זכויות האדם. את חלק מספריו פרסם ביידיש בכוונה לפנות לקהל קוראים יהודי. עם זאת חלק מספריו באותה העת התפרסמו גם בגרמנית ובאנגלית. חלק קטן מפרסומיו אף תורגם באותה העת לעברית על אף ששטיינברג לא היה ציוני.
בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון עבר ללונדון עם אשתו ושלושת ילדיו. בלונדון התקרב שטיינברג לחוגי התנועה הטריטוריאליסטית, שדגלה בפתרון לבעיית היהודים באירופה על ידי מציאת מקום יישוב מחוץ לאירופה אך לאו דווקא בארץ ישראל שיקלוט המוני מהגרים יהודים. בסוף שנות השלושים פעל בקרב חוגי השלטון באוסטרליה, לקידום תוכנית קימברלי לפיה תתאפשר הגירה יהודית מאסיבית לאזור רמת קימברלי אשר בצפון אוסטרליה. תוכנית זאת לא יצאה אל הפועל. בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה ושטיינברג נלכד באוסטרליה למשך תקופה ארוכה.
בשנת 1943 עבר להתגורר בניו יורק ושם המשיך בפעילותו הציבורית עד למותו בשנת 1957. גם לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 המשיך שטיינברג להתנגד לרעיון הציוני. במשך כל חייו היה שטיינברג שומר מצוות אדוק.
בנו ליאו שטיינברג היה מבקר אמנות וחוקר של תולדות האמנות.
מספריו
- דער מאראלישער פנים פון דער רעוואלוציע - בעברית: "פניה המוסריים של המהפכה", ספר בו תקף את המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.
- In the workshop of the revolution - זכרונותיו של שטיינברג מתקופת היותו שר בממשלה הסובייטית.
- קורות חייה של הטרוריסטית מריה ספירדונובה. תורגם לעברית.
קישורים חיצוניים
מפרי עטו:
- על מקומה של ה"פריילאנד" בחיים היהודיים, מארב, 28 באפריל 2012 (פורסם במקור ביידיש בגיליון אוקטובר-נובמבר 1948 של כתב העת "אויפֿן שוועל"; תרגם מאנגלית: נווה פרומר)
