ירבעם בן נבט
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
ערך זה עוסק במלך הראשון של | מדינה | ממלכת ישראל | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ב'תתקפ"ה | ||||||||||
| שושלת בית ירבעם | |||||||||||
| |||||||||||
|
| |||||||||||
יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, אישיות מהתנ"ך, למטה שבט אפרים ומלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר חלוקתה של ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה. שנות מלכותו היו בין השנים ב'תתקס"ד - ב'תתקפ"ה. דמותו מתוארת בספר מלכים (א' יא-יב-יג-יד) ובספר דברי הימים (ב' יב-יג).
מדרש השם
שלשה מדרשים לשם ירבעם: האחד, שריבע עם (ריבץ והשפיל את ישראל). והשני, שעשה מריבה בעם. השלישי, שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים.[1]
בתנ"ך
ירבעם בימי שלמה
הידיעות על מעשי ירבעם בחייו של שלמה, כפי שמתוארות בספר מלכים, מאופיינות בחוסר בהירות. הוא מתואר כבן לשבט אפרים (שבט שנחשב, ביחד עם שבט יהודה, לשבט מלוכה) שנולד לאם אלמנה בשם צרועה[2] (ההנחה היא שמטרת הכתוב בעובדת היותו בן לאלמנה היא להראות שירבעם ידע סבל מה הוא). בהמשך הוא התמנה לפקיד על עבודתם של בית יוסף (אלה הם השבטים אפרים ומנשה הנמנים עם שם שני בניו, שנחשבו לשבטים גדולים וחשובים בממלכת ישראל). ככל הנראה, משמעות התפקיד היא פיקוח על המיסוי בכל נחלת בית יוסף והאחריות להעביר את המס הנדרש בכל חודש לקופת שלמה - תפקיד פקידותי בכיר. ככל הנראה בזמן שכיהן בתפקיד זה הוא היה מעורב בניסיון למרד. לאחר כישלון המרד הוא נאלץ לברוח למצרים. מרד זה מתואר בחוסר בהירות בפסוק: ”וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ: שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא--סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו” (מלכים א', י"א, כ"ז). המדרש רואה במרד זה כנובע ממניעים אידאולוגיים, ושם בפיו של ירבעם את הטענה לשלמה: "אביך פרץ פרצות בחומה ליכנס בו עולי רגלים ואתה גדרת אותה לעשות אנגריא לבת פרעה להושיב שם עבדיה ומשרתיה". לפני שהספיק להימלט פגש בו אחיה השילוני, הנביא שניבא לו שהממלכה עתידה להתפצל ושהוא עתיד למלוך על ממלכת ישראל.
בנבואת פיצול הממלכה יש חוסר בהירות הנוגע לשאלה - אילו מהשבטים יהיו תחת אחריות ממלכת ישראל ואילו יהיו תחת יהודה. מעיון בפסוקים נראה יש איזו חוסר עקביות אריתמטית, מצד אחד, שבטי ישראל הם שנים-עשר בכל מקום במקרא החל ובכל מקום בו יש נציגות שבטית מגיעים שנים-עשר נציגים "איש אחד לשבט". מצד שני, אחיה אומר לירבעם שיקבל עשרה שבטים ואילו שבט אחד יוותר בידי בנו של שלמה. יתר על כן, אחיה חוזר על כך פעמיים (במל"א י"א לא-לב וגם בלה-לו).
ישנם שלושה סוגי פתרונות אפשריים לבעיה זו – פתרונות נוסח, פתרונות שמטפלים ב"שבט האחד" ופתרונות שמטפלים ב-11/12 השבטים.
פתרון הנוסח, כפי שמוצע בתרגום השבעים משנה את המילה שבט אחד לשני שבטים בכל מקום בפרקנו וכך, בפועל, לא קיימת סתירה. "פתרונות השבט האחד", כפי שכינינו אותם, מנסים למצוא איזה שבט לצרף ליהודה כך ששניהם יחד יהיו השבט האחד אותו יקבל בנו של שלמה. ישנן שתי הצעות בולטות לשבטים כאלה.
ההצעה הראשונה היא לספח את שבט שמעון לשבט יהודה ולהתייחס אליהם כשבט אחד.[3] השיקול המוביל לכך הוא שיקול גאוגרפי. נחלת שבט שמעון נמצאת דרומית לנחלת שבט יהודה ובמנותק משאר שבטי ממלכת ישראל ולכן אך הגיוני לתת לממלכת יהודה את שבט שמעון.
הצעה נוספת במסגרת סיפוח השבט ליהודה היא צירוף שבט בנימין דווקא.[4] להצעה זו יש נימוק גאוגרפי וגאופוליטי שכן הם חולקים נחלה בירושלים וזאת גם בשל נחלתם המשותפת בירושלים וגם נימוק היסטורי שמבוסס על נכונותם להשתתף במלחמה יחד עם שבט יהודה כנגד שאר שבטי ישראל
במסגרת סוג הפתרונות השלישי, ישנה הצעה שהשבט האחד אותו מקבל בנו של שלמה הוא שבט יהודה עצמו. כלומר, שבט יהודה יימצא בשליטת מלך מבית דוד, עשרת שבטי ישראל יימצאו בשליטת ירבעם ואילו שבט לוי אינו כפוף לממלכה.
בתרגום השבעים לפרק יב ישנה תוספת המציגה מסורת מיוחדת על תקופת גלותו של ירבעם במצרים, המקבילה לסיפור הדד האדומי בספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים י"ט-כ"ב. על פי מסורת זו, נשא ירבעם אשה מבית פרעה: "ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפניס הגבירה", שילדה לו את אביה בנו, בזמן ששהה במצרים.[5]
המלכת ירבעם
לאחר מות שלמה התכנסו כל שבטי ישראל לשכם כדי להמליך את בנו של שלמה, רחבעם. ירבעם, ששמע על מות שלמה, חזר מגלותו במצרים. רחבעם לא שמע לעצת הזקנים וסירב לבקשת העם להקל את עול המיסים. בתגובה, השיבו השבטים הצפוניים, כי "מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ז). בשמעם שירבעם שב מגלותו, מינו שבטים אלו אותו למלך עליהם.
פולחן העגלים
ירבעם ייסד את פולחן העגלים בבית אל ובדן. המקרא מתאר את מניעיו של ירבעם למעשי הפולחן, בשל רצונו ליצור אי תלות בין תושבי ממלכת ישראל לבין הפולחן בבית המקדש בירושלים שהייתה בתחום ממלכת יהודה. זאת כדי לבצר ולחזק את שלטונו בממלכת ישראל. עם זאת, המקרא מרבה לבקר את פולחן העגלים שייסד ירבעם:
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל דן המזוהה עם דן המקראית, נתגלה אתר פולחני מתקופת הברזל השנייה המתוארך למאה התשיעית לפני הספירה, תקופת אחאב. בנוסף מבנה שנמצא בסמוך המתוארך לשלהי המאה העשירית לפני הספירה, זוהה על ידי חלק מהחוקרים כאתר הפולחן של ירבעם המתואר במקרא. מסורת פולחן במקום כבר מוכרת מהמקרא בסיפור פסל מיכה. גם בית אל מוכרת מהמקרא ומהארכאולוגיה כמקום פולחן קדום. בנוסף, שיער יהודה קיל, שמיקום אחד מאתרי פולחן העגלים בנחלת בנימין, הוא מתוך התחשבות מיוחדת בבני שבט זה, שנמצא בתווך שבין שתי הממלכות וסמוך למקדש בירושלים.[6]
במסגרת ההתנתקות מהפולחן בירושלים ירבעם עורך רפורמה דתית הוא משנה את לוח חגי השנה וקובע חג חדש, שאינו מופיע בלוח החגים בתורה, בט"ו לחודש חשוון וממנה כהנים במקדשיו שאינם מבני שבט לוי.
 |
ראו גם – עגל הזהב#השוואה לפולחני עגל אחרים |
פולחן עגלים מוזכר כבר במקרא במעשה חטא העגל והתקיים גם בעמים השכנים, מה שמעלה את ההשערה שהיו מסורות קדומות לפולחן זה. דון יצחק אברבנאל הציע שהעגלים רמזו לברכת משה לבני יוסף, שבטו של ירבעם: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, בהם עמים ינגח יחדיו אפסי-ארץ, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה". בכך הם דומים לאריות שבכיסא שלמה, שלדעת רבים באו לרמוז לברכות שבט יהודה.[7] יהודה קיל הציע שירבעם ראה בעגלים מעין הכרובים הסמוכים לארון הברית. פירוש זה נסמך על חזון המרכבה של יחזקאל, בו מתוארות ארבע חיות שכף רגליהן ככף רגל עגל, ודמות פניהן פני אדם ופני אריה מימין (מדרום), ופני שור משמאל (מצפון, הצד של ממלכת ישראל). ובחזונו השני של יחזקאל נחסרו פני השור, ובמקומו תוארו 'פני הכרוב'.[8]
המלחמה נגד יהודה
בספר מלכים, מוזכרת בקצרה מלחמה שנערכה בינו לבין אביה מלך יהודה. בספר דברי הימים (ב' יג יז) מתואר כי במלחמה הובס צבאו של ירבעם וכי מתו 500,000 מבחורי ממלכת ישראל.
מחלת אביה
ברבות הימים חלה אביה בן ירבעם באופן אנוש, וירבעם שלח את אשתו שתבקש רחמים מהנביא אחיה השילוני בתחפושת (בגלל יחסיהם העכורים). מסופר שהנביא זיהה את אשת ירבעם עוד לפני הגעתה אליו, מפני שכבר התנבא בכך. אחיה הודיע לה על הכרתת בית ירבעם בשל מעשיו הרעים בעיני ה'. מיד כשחזרה הביתה שמעה על מות בנה וכעבור זמן מת גם ירבעם ובנו נדב מלך אחריו.
ירבעם בעיני חז"ל
בעיני חז"ל נחשב ירבעם למודל של מלך רשע מפני שחטא והחטיא את ישראל, והיה הראשון לחדש את פולחן האלילים אחרי ממלכת דוד ושלמה. בתלמוד אמרו עליו בפרק חלק:
עם זאת, כמייסד ממלכת ישראל, נתפס ירבעם גם כדמות רוחנית בעלת יכולת פוטנציאלית גבוהה ובעל ידע רב בתורה:
"וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה". מאי בשלמה חדשה? אמר רב נחמן כשלמה חדשה - מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר, שלמה חדשה -שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם.
... מאי ושניהם לבדם בשדה? אמר רב יהודה אמר רב שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה. ואיכא דאמר שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה.
... "אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה"[9] מאי אחר אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא (איני רוצה)
ראו גם
איש האלקים מיהודה והנביא מבית אל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פרק חלק דף ק"א: ופירוש רש"י שם
- ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק כד: מה סיפרו בממלכת ישראל על ירבעם?, עמ' 197–198: בתרגום השבעים ישנה תוספת לפרק יב, בעקבות תרגומו לפסוק כד, שניצבת בכפילות לנוסח כפי שהוא מופיע בנוסח המסורה, ומן הלשון היוונית ברור כי מקורה בטקסט עברי: זהות אביו של ירבעם אינה נזכרת "ושם אמו צרועה זונה".
- ^ כך לפי קאסוטו.
- ^ רד"ק על מל"א כ"א לה.
- ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק כד: מה סיפרו בממלכת ישראל על ירבעם?, עמ' 198–199.
- ^ דעת מקרא, מלכים א', רפ', הערה 19(ב)
- ^ דעת מקרא, מלכים א', רעח', ושם צוטטו דברי האברבנל.
- ^ דעת מקרא, מלכים א', רעז'
- ^ מלכים א יג, לג
| מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| מלכי יהודה וישראל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול המלך • דוד המלך • שלמה המלך | 
| |||
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיה • עתליה • יואש • אמציה • עוזיהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | ||||
| מלכי ישראל | איש בושת • ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יהואחז • יואש • ירבעם השני • זכריה • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | ||||
| בית חשמונאי |
| ||||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | ||||
