ירידת אחי יוסף למצרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־00:49, 15 בספטמבר 2020 מאת ספרא (שיחה | תרומות) (←‏רקע: קישורים פנימיים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ירידת אחי יוסף למצרים הוא אירוע מקראי, שמובא בפרשת מקץ, שבספר בראשית (פרקים מב מג מד).

רקע

לאחר מכירת יוסף, הסיפור של יוסף עם אשת פוטיפר, ישיבתו בבית הסוהר בעקבות כך, חלום שר המשקים ושר האופים ופתרון יוסף, שחרורו בעקבות חלומות פרעה על ידי המלצת שר המשקים ומינויו למשנה לפרעה מלך מצרים, יוסף אגר במצרים אוצרות מזון רבים בשנות השובע בשביל שנות הרעב.

כשהגיעו שבע שנות הרעב במצרים, לאחר שכלו שבע שנות השבע, פרעה שלח את אנשי מצרים ליוסף בדרישה שיעשו כל מה שיוסף יאמר להם "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו", כשהגיעו ליוסף הוא מכר להם בכסף.

והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים

הסיפור המקראי

כשכל אנשי הארצות שסביב מצרים באו לקנות אוכל במצרים כי גם שם היה רעב, יעקב שחי בארץ כנען ביקש מבניו לרדת למצרים לקנות שם אוכל כדי ש"נחיה ולא נמות", למעט מבנימין שאותו לא שלח יעקב עם אחיו כי אמר פן יקרה אסון בירדו למצרים (מכאן לומד הבראשית רבה[1] שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ולכן יעקב פחד רק בדרך שיקרה אסון).

כשבני יעקב ירדו למצרים הם באו ליוסף[2] והשתחוו לו אפים ארצה (נשתטחו לו על פניהם בפישוט ידיים ורגלים[3]), יוסף ראה את אחיו והכיר אותם (הם לא הכירוהו כי הוא יצא מביתם כשנמכר בלי זקן ועכשיו היה לו זקן[4]), ולכן הוא התנכר (לשון נכרי - לא מכיר אותם[5]) להם ודיבר אתם קשות "מאין באתם"? הם ענו לו "מארץ כנען באנו לקנות אוכל", יוסף נזכר בחלומות שחלם להם שנתקיימו כשהשתחוו לו[6] ואמר להם "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ מאפה אפשר לכבוש אותה באתם", כשהכחישו ואמרו שבאו לקנות אוכל "לא היו עבדיך מרגלים, שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד (יעקב) בארץ כנען והנה הקטן (בנימין) נשאר עם אבינו והאחד (יוסף) איננו", יוסף אמר להם ש[7]זה יהיה המבחן אם הם מרגלים "בזאת תבחנו חי פרעה (לשון שבועה אם יחיה פרעה, כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה[8]) אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן (בנימין) הנה" והציע הצעה "שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו בבית הסוהר ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם", כשלא הסכימו אסר אותם שלושה ימים בבית הסוהר כדי להפחידם[9], לאחר שחלפו שלושת הימים אמר להם שירא מאלקים ולכן הציע הצעה חדשה "אם כנים (דוברי אמת) אתם אחיכם אחד יאסר בבית הסוהר כדי להבטיח את זה שתביאו את אחיכם הקטן ואתם לכו הביאו אוכל לבתיכם, להצעה זו הסכימו האחים תוך אמירה אחד לשני שהצרה באה עקב חטאם במכירת יוסף כשראובן אומר "אמרתי לכם לא למכור אותו, ועכשיו דמו נדרש", הם לא ידעו בדברים אלה שיוסף מבין את לשונם כי המליץ (מתרגם, זה מנשה שהבין גם לשון עברית) תרגם את כל דבריהם לשפה המצרית בשביל יוסף. בשלב זה יוסף אסר את שמעון (כדי להפרידו מלוי שלא יעשו כמעשה שכם[10]) לעיניהם (רק לעיניהם, וכשיצאו מיד האכיל והשקה אותו[11]) נתן להם אוכל וציווה את עבדיו למלאות בחשאי את שקיהם בכסף ששילמו לו.

כשיצאו משם לכיוון ארץ ישראל ועצרו במלון בדרך פתחו את שקיהם לתת מספוא לחמוריהם ולהפתעתם ראו שלכל אחד יש את כספו באמתחתו. כשהגיעו ליעקב וסיפרו לו את קורותיהם ואת דרישת יוסף להביא את בנימין, אמר להם יעקב "שכלתם אותי, יוסף איננו, שמעון איננו, ואת בנימן תיקחו?". ראובן הציע ש"את שני בני תמית אם לא אחזיר את בנימין אליך תן אותו אלי ואני אשיבנו אליך", יעקב לא קיבל את ההצעה כי אמר "בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, מה זה יעזור לי, וכי בניו הם ולא בני?"[12] ולא הסכים לירידת בנימין למצרים.

כשנגמר האוכל שהביאו ממצרים ביקש יעקב שירדו למצרים להביא עוד, יהודה הזכיר לו ש"האיש העיד בנו שלא נראה את פניו בלי שנבוא עם אחינו", והציע שהוא יהיה ערב שבנימין יחזור "אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים (הכוונה לעולם הבא[13])". מחוסר ברירה יעקב קיבל את ההצעה ואמר שיקחו לאיש מתנה מעט צרי (מין מתיקה) ומעט דבש נכאת (שעווה) ולט (בשמים) בטנים ושקדים, ושיחזירו את הכסף שהושב לשקיהם כי אולי הושב בטעות, ושהוא יתפלל עליהם.

כשהגיעו ליוסף, יוסף אמר לטבח הארמון לבשל לו ולהם ארוחת צהריים. כשהמשרת של יוסף הביא אותם לבית יוסף הם ידעו שאין דרך שאר הבאים לקנות אוכל ללון בבית יוסף כי אם בפונדקאות שבעיר ולכן פחדו שזה מפני שהוא חושב שלקחו את הכסף ממנו "להתגולל עלינו, להתנפל עלינו, ולקחת אותנו לעבדים", מפני חשש זה ברגע שהגיעו לפתח הבית הם אמרו "ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ועכשיו השבנו אותו בידנו". בתגובה אמר להם יוסף שכספו בא אליו ומה שהם מצאו לא שלו "שלום לכם אל תיראו אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם, כספכם בא אלי". בהמשך יוסף הוציא אליהם את שמעון מבית הסוהר.

לאחר שנכנסו לבית יוסף הביאו לו את המתנה שהביאו מארץ כנען והשתחוו לו, יוסף שאל בשלומם ושלום אביהם הזקן, כשענו שהוא חי יוסף לא היה יכול להתאפק ויצא לבכות בחדר.

כשיוסף יצא מהחדר הם באו לשבת לאכול ויוסף הכה[14] בגביע שהיה לו וטען שהוא רואה בזה את הגילאים שלהם, והושיב אותם כסדר הגילאים שלהם (הם תמהו כי לא אמורים לדעת את הגילאים שלהם מפני שכולם נולדו בשבע שנים[15]), כשהגיע לבנימין אמר שאין לו אם ולי אין אם ישב אצלי[16]. לבנימין נתן מנה גדולה פי 5 ממנת כולם. באותו יום שתו יין והשתכרו אפילו שלא שתו מיום שמכרו אותו[17].

בהמשך יוסף ציווה את משרתו לתת להם אוכל ככל שיוכלו לסחוב בשקים ולשים כסף בשק של כל אחד מהם.

כשעלה השחר יוסף שילח אותם לדרכם.

רק הם יצאו מן העיר, ויוסף אמר למשרתו לרדוף אחריהם ולהגיד להם "למה שלמתם רעה תחת טובה הרי הגביע הזה שאדני שתה בו ונחש בו וככה גנבתם? הֲרֵעֹתֶם אשר עשיתם", כשהמשרת אמר להם את זה ענו לו "למה ידבר אדני כדברים האלה, חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה הרי כסף שמצאנו באמתחתינו השבנו אליך מארץ כנען, ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב[18]? מי שימצא אצלו הגביע ימות וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים", המשרת אמר להם שרק מי שימצא אצלו הגביע יהיה עבד, והשאר אין סיבה שיקבלו עונש.

המשרת חיפש בשקיהם התחיל מהגדול וסיים בקטן כדי שלא ירגישו שהיה יודע היכן הוא, ומצא את הגביע לבסוף באמתחת בנימין.

כשהמשרת החזיר אותם ליוסף למצרים, במענה לשאלת יוסף למה עשו את זה ואיך לא חשבו שהוא ינחש מסברא גם אם אין לו את הגביע, ענה יהודה שכעונש כולם יהיו עבדים "מה נדבר ומה נצטדק האלקים מצא את עוון עבדיך, יודעים אנו שלא סרחנו אבל מאת ה' נהיה להביא לנו זאת (כבעל חוב שמצא מקום לגבות שטר חובו) כי חטאנו, אז הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו". יוסף סירב להעניש את כולם "חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם".

יהודה דיבר עם יוסף קשות על כך שהוא ערב להחזיר את בנימין "עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים", והציע שהוא ימלא את מקומו "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער (בנימין) עבד לאדני, והנער (בנימין) יעל עם אחיו".

בשלב זה יוסף כבר לא התאפק וגילה לאחיו שהוא יוסף, "ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו".

הערות שוליים

  1. ^ צא, ב
  2. ^ לכאורה קשה שאיננו ראוי שיהיה השליט על הארץ משנה למלך מצרים מוכר לכל אחד סאה או תרקב מן התבואה? ולכן אומר הבראשית רבה (צא ו) שצוה לסתום כל האוצרות חוץ מאחד כדי שיבואו אליו. ועל דרך הפשט ייתכן לומר שהיו באים לפניו מכל הארצות והוא שואל וחוקר עליהם ומצוה לפקידים תמכרו לאנשי עיר פלונית כך וכך תבואה ממין פלוני, והוצרכו בני יעקב לבא לפניו בתוך הבאים מארץ כנען לצוות עליהם כמה ימכרו לארצם כי הם ראשונים לאשר באו מארץ כנען והם באו לפניו בעבור כולם. (רמב"ן פרק מב פסוק ו')
  3. ^ מסכת מגילה דף כב עמוד ב
  4. ^ מסכת בבא מציעא דף לט
  5. ^ בראשית רבה צא ז
  6. ^ רש"י. והרמב"ן כותב שכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השנייה, כדי שיביאו את בנימין ויתקיים החלום.
  7. ^ לפי המדרש (בראשית רבה צא ז) הוא אמר ש"הוא אשר דיברתי שמרגלים אתם הרי אילו מצאתם אותו (את יוסף) ויפסקו עליכם ממון הרבה תפדוהו? אמרו לו כן אמר להם: ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו? אמרו לכך באנו להרוג או ליהרג! אמר להם: הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם! מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם (שמעון ולוי) החריבו כרך גדול של שכם. ולכן הציע הצעה
  8. ^ בראשית רבה צא ז
  9. ^ רמב"ן
  10. ^ רשב"ם
  11. ^ רש"י
  12. ^ רש"י בשם בראשית רבה צ"א ט'
  13. ^ רש"י
  14. ^ על פי רש"י בראשית מ"ג ל"ג
  15. ^ רשב"ם
  16. ^ בראשית רבה צב – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.orgבראשית רבה צב, ה
  17. ^ תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלט עמוד א
  18. ^ זה אחד מ10 קל וחומר שבתורה שכולם מנויים בבראשית רבה צב ז
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0