ירי בצנחן באוויר
ירי בצנחן באוויר היא פעולה מלחמתית ששאלת חוקיותה זכתה להתייחסות באמנות בינלאומיות.
ירי בצנחן באוויר מותר על פי אמנת ז'נבה[1], כאשר הצנחן צונח בדרכו לפעילות מבצעית. עם זאת, חל איסור לירות באנשי צוות של מטוס שצנחו ממנו לאחר שכלי הטיס שלהם נקלע לבעיה. האיסור האחרון היה נהוג במשפט הבינלאומי, ושאב השראה מנוהגים של אבירות וכן מהדינים שנהגו לגבי יורד ים שספינתו נטרפה, אך ניתן לו תוקף רשמי בהשלמות לאמנת ז'נבה רק ב-1977. ישראל הייתה גורם פעיל ומרכזי בהכנת השלמות אלו.
הקו המנחה בחיקוק חוקים אלו גורס כי צנחן בעודו באוויר שייך למעגל הלחימה, ומנצל יתרון טקטי על מנת לשפר את מצבו בלחימה. איש צוות אוויר שמטוסו נפגע יצא ממעגל הלחימה, ואינו מהווה סיכון.
ההגנה על הצונח ממטוס במצוקה
אף שהוסכם שראוי שתהיה הגנה על איש צוות מטוס הנחלץ ממנו וצונח לשטח עוין, היה ויכוח סוער בין ישראל ומדינות המערב לבין מדינות ערב בשאלה האם ראוי שתהיה הגנה גם על איש צוות מטוס הנוטשו וצונח בשטח שנשלט בידי כוחות ידידותיים לו. מדינות המערב טענו שלא ניתן לסבול פגיעה בחייל המצוי במצב חסר ישע, ואינו צונח לקראת פעילות עוינת. הערבים טענו שחייל זה צפוי לשוב לבסיסו ולהשתתף לאחר מכן שנית בפעולות טיס מלחמתיות, ולכן אין סיבה להגן עליו. לבסוף, בלחץ המערב, לא נקבעה הבחנה בין צניחה לשטח ידידותי לבין צניחה לשטח עוין.
אף שחיילים הצונחים ממטוס כחלק מפעילות מבצעית בבירור אינם זוכים להגנת האמנה במהלך צניחתם, עלתה השאלה האם יש מקום להגן על חיילים מוטסים אשר צונחים ממטוס שנקלע במצוקה, כשם שנקבעה הגנה על אנשי הצוות של המטוס הצונחים ממנו. לבסוף הוחלט שהאמנה תקבע במפורש שהיא אינה מגנה על גייסות מוטסים.
הסעיפים שנקבעו בסופו של דבר בפרוטוקולים המשלימים לאמנת ז'נבה הם:
1) אף אדם הצונח מכלי טיס במצוקה לא יהיה מושא לתקיפה במהלך צניחתו ( No person parachuting from an aircraft in distress shall be made the object of attack during his descent.)
2) אחר שהגיע לקרקע, בשטח הנשלט בידי האויב, לאדם אשר צנח מכלי טיס במצוקה תינתן האפשרות להיכנע לפני שיהפוך מושא לתקיפה, אלא אם ניכר שהוא עוסק בפעילות עוינת. (Upon reaching the ground in territory controlled by an adverse Party, a person who has parachuted from an aircraft in distress shall be given an opportunity to surrender before being made the object of attack, unless it is apparent that he is engaging in a hostile act.)
3) גייסות מוטסים אינם מוגנים על פי פרק זה (Airborne troops are not protected by this Article)
— ההשלמות לאמנת ז'נבה, 1977
ראו גם
לקריאה נוספת
- רובי סיבל, הגנה מיוחדת לאנשי צוות אוויר הנוטשים מטוס במצוקה, משפט וצבא 16 התשס"ג
הערות שוליים
